אורי גבריאל הוא מהפנים המוכרות ביותר, ומככב בתוכניות ובסרטים רבים מזה עשרות שנים. בשנים האחרונות הוא מוכר בעיקר בזכות תפקידו האייקוני ב"הבורר", ולמי שגדלו כאן בתחילת המילניום הוא זכור כאביו של גיא אריאלי בדרמת הנוער המצליחה "החבר'ה הטובים". לסל התפקידים הוא הוסיף לפני כשנתיים תפקיד נוסף - אביו של צחי הלוי בדרמת הפשע עטורת השבחים "השוטרים", בה הוא משחק בלש בדימוס.

בשבוע שעבר, הסדרה שההשראה לכתיבתה הייתה פרשת "השוטרים הנוקמים" חזרה בעונה שנייה, וגבריאל, בן ה-68, חזר יחד איתה. השחקן הגיע ל"גלית ואילנית" ודיבר על טייפקאסט העבריין שדבק בו וגם על התפקיד שלו בסדרה: "אני מתרגש בעיקר בשביל היוצרים והשחקנים. התפקיד שלי הוא של מלווה, אני משחק את אביו של צחי הלוי, שוטר לשעבר. הדמות לא בשיא הדרמה, אבל ליד", הוא סיפר.

איזה תגובות אתה מקבל על סדרה כזו?
"אני חושב שהיא אחת הטובות שנעשו פה, נוגעת לכל צופה באופן אישי באיזשהו מקום, נוגעת בנו ובחיים שלנו כאן. זה קרה בנהריה אבל זה יכול לקרות בכל מקום, ואנחנו יודעים שהמשטרה נמצאת כל הזמן בביקורת מהציבור. זה מאוד בוער, והסדרה פשוט עשויה נהדר - היוצרים, השחקנים, ההפקה. פשוט הרגשתי חו"ל מבחינת התנאים והיחס".

כאמור, בגבריאל דבק טייפקאסט של דמות העבריין. השחקן התייחס לתחושות שהדבר מעורר בו ועל האופן בו הוא מנסה להביא משהו אחר לכל תפקיד שהוא עושה. "זו בעצם המטרה שלנו, או שלי באופן אישי: לשבור את הטייפקאסט. לקחת את זה ולתת לזה משהו אחר, נגיעה אחרת, להראות עומק, מורכבות וצדדים אחרים. מה שעצוב זה שיש בזה מראה לחברה. הטייפקסאסט לא נוצר בחלל, אלא מעוגן במציאות".

אתה חושב "עוד הפעם אני אהיה העבריין"?
"אולי בגלל הגיל יצאתי מהמעגל של העבריין. מה שנקרא, יצאתי לפנסיה. עכשיו אני האבא של העבריין. אני עושה מגוון של תפקידים".

נשמע שאתה מעט עצוב. אמרת בעבר שתמיד שמו עליך תוויות כאדם, גם כילד. זה משהו שיושב על הנקודה הזו?
"סירבתי להיות עבריין בחיים, אז עשו אותי עבריין בקולנוע".

כשהיית ילד או נער אנשים הסתכלו עליך כמי שמיועד לעבריינות?
"יש מסלול, והייתה תקופה שחשבתי להדביק על האוטו מדבקה שכתוב עליה: 'אני גאה להיות כישלון של מערכת החינוך'. אם מערכת החינוך הייתה מצליחה איתי, כנראה שהיום הייתי פחח, זגג או בעל מקצוע אחר שהם בחרו בשבילי. אבל, אלה שלא נכנסים למסלול יוצאים לשוליים החברתיים ואני קורא להם עברייני מחאה. יש כאלה שהופכים להיות עבריינים כי הם סירבו, במודע או שלא, להיכנס למסלול של ללמוד מקצוע".

הוריך באו מעיראק. הקליטה יכולה להיות קשה חברתית והילד נשאר בלי הורה שיכול לכוון אותו.
"ברור. אנחנו דור שני שספג את כל המעבר הקשה הזה ממדינה שהייתה חצי מודרנית. אנשים חיו בבתים, היו בעלי עסקים ומעמד חברתי. הם באו לפה והתפרקו לחלוטין, התנפצו לרסיסים".

אבל לא רק טלוויזיה. גבריאל משתתף בהפקת ההצגה "סוף העולם שמאלה", שזכתה להצלחה ענקית בגרסת הקולנוע של הבמאי אבי נשר. גבריאל התייחס לצורך לקבל אישור כשחקן בתיאטרון הרפרטוארי: "יש עניין איתי שטעון בדיקה. אני לא לוקח את עצמי באופן אישי יותר מדי. מעולם לא דפקתי על דלתות, ובאיזשהו שלב בחיים עשיתי ברית עם הגורל, וחשבתי שלאן שייקח אותי אני אזרום כי אי אפשר להילחם: תן את עצמך ואם אתה ראוי, מי שייקח ייקח".

"לכן גם לא נאבקתי. באתי ממקום שהיה לי הרבה אמון בעצמי שאני אוכל לעשות הרבה תפקידים מכיוון שלמדתי בסטודיו שלוש שנים ועברתי את כל המסלול, צ'כוב ושייקספיר. אבל, כשאתה יוצא אל הים הגדול עם סירת מפרש - זה קשה", הוא סיכם.