בימים גדושים אלו בתעמולת הבחירות לכנסת הבאה של ישראל, דפנה ליאל כתבת הכנסת סיפרה היום אצל "גלית ואילנית" על העבודה הקשה שנדרשה ממנה כדי לזכות באמון מצד פוליטיקאים בצד הימני של המפה, ובעיקר מהציבור.

את גדלת בבית של אנשים שמאלנים, עד כמה זה מקשה עליך בעבודה?
"זה היה מאוד נוכח בהתחלה. זה עדיין נוכח ברשתות החברתיות. על כמעט כל דבר שאני מעלה, למישהו יש משהו להגיד שקשור לאבא, לאמא או למשפחה. במידה רבה חובת ההוכחה היא עליי. כשיצאתי לדרך זה פגש אותי משני הכיוונים, גם מצד פוליטיקאים מימין שלא באמת נתנו צ'אנס והייתי צריכה לעבוד מאוד קשה כדי לפתוח אצלם את הדלת ולזכות באמון. גם מהצד השמאלי של אנשים שראו את זה קצת כמובן מאליו 'אה הנה עכשיו באה מישהי שתעשה לנו את יחסי הציבור שחיכינו להם'. עבדתי מאוד קשה במשך הרבה מאוד זמן", הסבירה ליאל.

"אני משדרת לציבור וגם ככה האמון של הציבור בתקשורת הוא לא בשיא, היו ימים יפים יותר נאמר את זה ככה. בייחוד כשהתקשורת חשודה בשמאלניות ובהנדסת תודעה. אלו דברים שעולים בקבוצות מיקוד, לא דברים שאני המצאתי, אז כן, אני חושבת שחובת ההוכחה עלי וכל מי שפותח טלוויזיה בשמונה בערב צריך להרגיש שכל מה שאני מדווחת לו הוא נטול אג'נדה, ענייני ומקצועי".

זאת מערכת הבחירות החמישית שהיא מסקרת, אבל היא לא האמינה שהממשלה תגיע למצב כזה. "אני זוכרת את הלילה הזה שהלכנו לבחירות שניות ויונית שאלה אותי ואת עמית 'מה יכול להיות שהם יפזרו את הכנסת?' ואמרנו אין דבר כזה שפוליטיקאים עושים התאבדות קולקטיבית. והנה זה קרה עוד פעם ועוד פעם. אני רואה אנשים צעירים שחושבים שזאת הדמוקרטיה. תחשבו עם איזה דעה הם גדלים על השיטה הזאת". 

בתור מישהי שנמצאת עמוק בתוך הכנסת אך לא מצודדת בגלוי באף צד, היא לא מאוד אופטימית ומסבירה שהפוליטיקה יכולה להיות מאוד לא צפויה. "כמעט כל תרחיש שאני מתסכלת עליו לא מוליד ממשלה יציבה. להערכתי תקום ממשלה, וגם בתוך חמישה הסבבים האלו קמו ממשלות, אלו לא היו סבבים רצופים אבל כל תרחיש שאני מסתכלת עליו לא מוליד ממשלה יציבה. גם לגבי ממשלת 61 של נתניהו - כבר ראינו עד כמה ממשלות כאלה הן סחטניות. גם בצד השני ראינו איך נראה שהשעטנז הזה".

דפנה ליאל  (צילום: גלית ואילנית, קשת12)
צילום: גלית ואילנית, קשת12
 

דיברת על החבר'ה הצעירים שלא מכירים את הפוליטיקה בשום צורה אחרת. יוצא לך לדבר עם נוער ולשמוע מה הם חושבים?
"בטח, זה מאוד מדאיג אותי. אני מסתובבת הרבה בבתי ספר, אני פוגשת ברחוב וגם ברשתות החברתיות. כך שאני שומעת ואני מאוד מודאגת מזה כי לנו זה מובן מאליו שדמוקרטיה זאת השיטה הכי טובה ואנחנו מכירים את האלטרנטיבות, אחרי בגרות בהיסטוריה ותארים אוניברסיטאים אבל הם לא וזה מאוד מטריד שיש להם דעה כל כך שלילית וזה גם כר פורה לקיצוניות. בזמן מאוד קצר נחשפים לתעמולה ארסית, מרוכזת ומתפתחות שם דעות קיצוניות".

איך את מצליחה לשמר את הלהט הזה?
"אחרי כל כך הרבה מערכות בחירות הקושי הוא לא בשעות העבודה, זה אולי נראה שאנחנו שם כל הזמן, זה נכון, יש זמינות וצריך להיות תמיד בקשר אבל הקושי הגדול באמת הוא הסטרס, הלחץ, התגובות של אנשים שאתה מפרסם נגדם, הקהל שצורך את התוכן. זאת השחיקה. זה לא עניין של שעות עבודה, אני מבטיחה שיש הרבה יותר מקצועות שעובדים הרבה יותר קשה מאיתנו, גם ברמה הפיזית".

הרבה כתבי חדשות מנגישים את עצמם ברשתות החברתיות ויותר קל להגיע אליכם. בואי נדבר על הטיקטוק שלך.
"זה קשור גם לעובדה שהדור הצעיר מאבד אמון בהכל, כולל התקשורת, כולל הפוליטיקאים ויש לו המון דעות. רציתי להגיע אליהם בצורה ישירה והשבוע העלתי פרסום שחשפנו במהדורה על מה שהביא את מיכל שיר לרשימת יש עתיד, מה קרה שם מאחורי הקלעים, בואי נאמר סיפור לא בדיוק מחמיא, והקהל היה פשוט המום שהתקשורת בכלל מפרסמת סיפורים על הצד השמאלי של המפה הפוליטית כך שיש פער שאני רוצה לגשר עליו. אני רוצה שיראו מה זה עיתונות, מי אנחנו באמת ולא רק דרך הדעות הקדומות שיש לפעמים. חשוב לי שלא יגדל פה דור שיחשוב שאין פה עיתונות, ואין תקשורת וכולם מושחתים".