סופ"ש הזוגות הרומנטי הגיע, רגע לפני ההחלטה. הסוויטות מפוארות, רוני ונועם מאוהבים ונהנים, דניס והדר עפים על החיים ואפילו אריק ודובי יצאו להפוגה רומנטית קטנה כי אם הגיעו כבר עד לפה, למה שלא יקבלו איזו חופשה במתנה? הזוגות גם קיבלו את אלבום החתונה שלהם, חלק ראו בה מבט אל העתיד, חלק ראו הבטחה שלא התממשה. אמיר ראה את האלבום והחליט שהחתונה היא שאשמה בכל הצרות שהגיעו אחר כך, ומור כנראה אכלה את עצמה בבית על כך שלא זכתה לראות את התמונות מהחתונה הלבנה שתכננה כל כך בקפידה.
רוני ונועם קיבלו סוף סוף את זמן המסך שלהם, ואני מוכרח להודות שהמוח שלי איבד ריכוז בין כל החיוכים. כל מה שהם אומרים ועושים חולף מולי כמו גלים שקטים. אני לא סובל משעמום, רק נח לי בשלווה עד שעוברים לזוגות מעניינים יותר. גם דניס והדר מאוהבים מעל הראש וכבר פותחים את השמפנסקי, אבל הדינמיקה שלהם עוד מצליחה לפרוץ את עננת הצ'יל. מדהים לראות איך הדר הצליחה לאמץ באהבה את כל הדברים שהפריעו לה, מבלי לשנות את עמדתה כלפיהם. היא עדיין זורקת עקיצות על רוסים, עדיין מאתגרת את הרוח הנאיבית שלו. ההבדל היחידי ההוא שעכשיו היא מבינה שהשטויות הקטנות האלה לא באמת חשובות, ולמען האמת לא צריכות להפריע לה בכלל.
החופשה של ניר והגר נפתחה דווקא בנימה חיובית, היא התלהבה מהסוויטה והוא קיווה שמצב הרוח הטוב יישמר, גם אם בלבו ידע שאין סיכוי אמיתי. הם דפדפו באלבום החתונה והגר, שכל כך אוהבת לראות אותם בתמונות, אמרה שעכשיו היא מבינה שהייתה צריכה להירגע ולקחת את זה יותר בקלות. אבל אני לא בטוח שהיא באמת מבינה. לראייה, היא עשתה קצת "Soul Searching" בימים האחרונים, התכנסה פנימה וחיטטה בנפשה. למי זה טוב? לא ברור. זה עזר לה אי פעם? לא שאנחנו ראינו. האם יצלחו את המשך החופשה הקצרה ללא כל ריב ראוי לציון? כנראה שלא.
דובי ואריק חזרו בתחושות שונות מסופ"ש הזוגות. דובי כל כך פגועה וכועסת שאין לה מילים, ולאריק היה מאוד כיף לפגוש אנשים נחמדים. הוא ממשיך לטעון שהוא לא יודע מה פגע בה, והיא לא רוצה שיפנה אליה בכלל. למרות נתוני הפתיחה המדאיגים, הם החליטו להמשיך לחופשה הזוגית. מזל שהסוויטה מספיק גדולה כדי שיוכלו לבלות את הזמן בחללים נפרדים. כשקיבלו את אלבום החתונה, דובי התרגשה כי מדובר ממש באלבום חתונה אמיתי ואריק שוב נעלב ממה שקרה אז. נזכר בעצמו עומד עם הפרח וחושב, "הנה באה האשה של החיים שלי".
דובי כבר לא מתרגשת מרגשות האשם שאריק מנסה לייצר. היא מזכירה שחודש שלם הוא לא הסתכל לה בעיניים, ובאופן כללי מעדיפה לראות את הטוב שקיבלה, איך בעקבות התהליך הבינה שהיא דווקא מאוד זוגית. לא בטוח שהבנתי את ההיקש הלוגי אבל אני אוהב את הרוח החיובית. החופשה הרומנטית עברה בנעימים, בעיקר כי הקפידו להתרחק אחד מהשנייה ככל שיכלו. כפרס על אורך רוחם הם קיבלו סיבוב נחמד במצנח רחיפה. וכך, אחרי 42 יום הגיע לסיומו ניסיון זוגיות שנגמר באמת פחות מדקה לתוך החופה.
אמיר ודנית יצאו בתחושות קשות למה שנראה כמו החופשה הכי מדכאת בהיסטוריה. למרות שמבחוץ אפשר לראות בקלות שהסיפור כבר נגמר, הם עדיין מצליחים לסחוט מהלימון הקמוט הזה עוד ועוד אי נעימות. כל רגע שהם ממשיכים להיות ביחד אחרי שהיעדר המשיכה של אמיר לדנית עלה אל פני השטח, הוא כמו התנדנדות מעל תהום של מבוכה ופגיעה. כמעט כל מילה, נגיעה, מחווה קטנה הופכים למשחק באש מבחינה רגשית. הם ממשיכים להתכרבל אבל אסור לה לגעת לו בבית השחי ואסור שיהיה לו חם, ממשיכים לנסות אבל היא מפחדת אפילו להחזיק לו את היד. היא עוד מאמינה שחוסר המשיכה לא אמיתי, אבל עצם ההצהרה עליו שמה אותה בעמדת נחיתות כל כך בעייתית, שמפה רק פגיעה, אשמה וטינה יוכלו לצמוח.
דנית המשיכה להצהיר שהיא לא הולכת לשום מקום ואמיר הודה לה שוב על כך שלא ויתרה. אחרי כל הטלטלות והמאמץ הם החליטו לפנק את עצמם ואותנו בעוד שיחה מדכדכת עם פערי מידע טראגי-קומיים. אמיר שוב עם הטלפון, הפעם בלי העט. היא אומרת שזה מוזר שלא הכירו אחד את השנייה לפני חודש וחצי, הוא עונה "כן" בלי להקשיב ממש. הוא מצטער שהוא לא כל כך תקשורתי ואנחנו כבר יודעים מה נראה מיד - אמיר מול המצלמה מסביר שהוא מאוד מוטרד מחוסר המשיכה. קשה להבין למה הוא התעקש למשוך את התהליך הזה עד תומו, רק כדי להפנים בדקה התשעים את מה שהיה ברור כבר מזמן: אם עד עכשיו לא עולה בו הרצון לנשק אותה, כנראה שאין טעם להמשיך אחרי התכנית. כמה אפשר לחכות למשיכה הזאת שתגיע? נראה לי שאתה יודע את התשובה.