בשבוע שעבר עשיתי טעות של מתחילים: יצאתי מנקודת הנחה שהמידע שנמסר לי ב"טהרן" הוא אמיתי. אז לא, מרג'אן מונתאזמי (גלן קלוז, ליהוק שעדיין לא נקלט עד הסוף) היא לא באמת פסיכואנליטיקאית, לפחות לא במשרה מלאה - ואת ההוכחה לכך קיבלנו עם תחילת הפרק השלישי, כשהיא דואגת להבליט את תעודת ההסמכה שלה לקראת הפריצה הצפויה של פראז כמאלי. הכנה שגם דרשה העמדה של מצלמה נסתרת וגריסה של כמה מסמכים חשאיים.
בינתיים אצל הצעירים, מילאד עדיין מתאושש מהרג סוחר הסמים בחדר השינה שלו מהפרק הקודם. "זה לא סתם בחור, זה חבר", הוא מסביר לתמר, ומציע לה לוותר על השאיפה להגיע למקד משמרות המהפכה ולחזור לתכנון המקורי: בריחה לוונקובר. תמר לא מייחסת לזה יותר מדי חשיבות (ואולי לא מספיק), ומילאד חוזר לדירה של הקורבן כדי לקחת את כל הכסף שהיה לו שם - וגם את הכלבה. רק אחד משני הדברים האלה הכרחי להמשך ביצוע התוכנית. כמאלי, as כמאלי does, עוקב אחריו.
קצת לפני שיצא לעבודה, כמאלי קיבל בביתו את המטפלת שנשלחה לפגוש את אשתו המעורערת נאהיד. המטפלת היא כמובן מרג'אן, והוא חושד בה מהרגע הראשון. לא רק בגלל שהיא בריטית. אבל גם אם מרג'אן הדליקה לפראז כמה נורות אדומות, היא לא הדליקה מספיק - ובדיקת רקע זריזה מגלה לו שהרזומה שלה נקי לכאורה, כולל התמחות בפוסט-טראומה ותמונות עם בכירים בממשל האיראני. פראז נרגע מעט ומשאיר את השתיים בבית, מה שנותן למרג'אן את ההזדמנות להשתחל לשירותים ולשחק עם הכדורים שלו או של נאהיד, כפי שכבר נחזה כאן. כשעלי (אראש מרנדי) מגלה שמרג'אן התחילה לייעץ לבית החולים מפרק הבכורה, זה קצת מאוחר מדי.
בהמשך, כשהוא פורץ לדירה של מרג'אן, פראז נתקל בזירה שעוצבה והוסוותה היטב לקראת ההגעה שלו. היא מתקשרת אליו, מעמתת אותו עם המשבר באמון הלא קיים, ובגדול מסמרטטת אותו. הפרק אמנם הציג את פראז בעודו מתקרב צעד נוסף אל עבר מילאד, אבל הוא נגמר עם הרגע הבלתי נמנע שבו הוא לוקח את אחד הכדורים שמרג'אן שתלה לו. ואולי ככה כולנו נלמד את הלקח: אף אחד לא פורץ לבית של גלן קלוז.
בזמן שמרג'אן גונבת את רוב הפוקוס, תמר ממשיכה את החלק שלה בריגול עם שיטות מוכרות - ומעט מיושנות. זה מתחיל בפלירטוט עם ואהיד, האיש שיעזור לה להגיע לפיימן, בנו של מפקד משמרות המהפכה החדש, ונקטע כשמילאד מפריע להם באמצע. ואהיד לא מבין למה "ליילה" קראה ל"אח שלה" כשהיא נפגשת איתו, וכשהשניים יוצאים בסערה מהבית שלו הם מתווכחים על השלב הבא. מילאד מתעקש לברוח, ותמר מסבירה לו שהיא לא יכולה גם להסתבך עם המוסד וגם להמשיך להגן עליו, כי הוא יודע יותר מדי. ההתנהלות שלהם כמעט גורמת להם להיתפס, כשבדרך הכלבה של סוחר הסמים מקפחת את חייה, אבל הפרק נגמר עם הצלחה: תמר, נערת פיתוי וסמוראית מצטיינת, מצליחה לפגוש את פיימן ולהשתלב במעגל החברתי שלו. רק שיש בזה משהו קצת מאכזב, כי עד עכשיו המיניות שלה הייתי אלמנט נלווה לריגול ולא אמצעי. מה לעשות, כנראה שהמעבר לאפל TV פלוס מצריך עלייה בסקס אפיל.
השחקנית המצטיינת: הכלבה צ'יקה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. גם שרבין אלנבי (מילאד) היה משכנע מתמיד, במיוחד בסצנה שבה סיפר לתמר איך המוות תמיד לקח לו את החיים.
השילוב הכי יפה: הקול של גלן קלוז והשפה הפרסית.
הרגע הכי מופרך: כמאלי, בכיר במשמרות המהפכה, גר בדירה כל כך קטנה ששירותי האורחים שלו הם גם השירותים המשפחתיים שבהם נמצא ארון התרופות. ובכלל, למה זה מרגיש כאילו כל סדרת ריגול צריכה להגיע בשלב מסוים לאסלות וכיורים? זו הייתה הכוונה ב"המוסד לשירותים מיוחדים"?
הימור לפרקים הבאים: הדרך של תמר למטרה תעבור באחת המיטות - של פיימן או של ואהיד. וזה רק יגביר את המתח שמתחיל להיווצר בינה לבין מילאד.