18 הפכו ל-16, ו"הכוכב הבא" מגיעה לשלב הדואטים הקרוב בלי שירי אורן ואילון שאלתיאל. אלה היו שלושה ערבים עמוסים בדו-קרבים מותחים, והם התחילו עוד במוצאי שבת, עם ינאי בן חמו VS יהלום דוד (הוא היה עם ביצוע שהוכיח יכולות מוזיקליות יוצאות דופן והיא שרה את "Cuz I Love You" ולא הצליחה למלא את הנוכחות הגדולה של ליזו), כפיר צפריר VS נבו אלון (כפיר ניצח עם שיר פחות חזק שלו, וניכר שהוא לא הקשיב לעצה של אמדורסקי שמישהו יעזור לו עם הליריקה) וכרמי גלסנר VS מיטב שרמן (שהפסידה, כי איתי שם לה אדום והוציא מרן דנקר זעם לוהט).
ההפסד של מיטב, מתסכל לכשעצמו, מבלבל עוד יותר בהתחשב בעובדה שלאסי ורותם נשאר סייב אחרון בשלב הנוכחי - והם בחרו לנצל אותו דווקא על עומר יפת בפרק של יום שני. אולי פשוט מצאו אותו ברגע האחרון על רצפת חדר העריכה. זה התחיל כשעומר שר את "מבול" של רונה קינן: מצד אחד הוא סופר מעניין עם בחירות ייחודיות, אבל מצד שני לא מאוד זכיר (עם ביצועים שהם יותר "כוכב נולד" מאשר "הכוכב הבא"). ניב דמירל, שעלה אחריו, שר את הלהיט שלו "השעות הקטנות", ולא השאיר לו סיכוי ממשי. מצד שני, יש מתמודדים שמשתמשים בהצלחה שלהם בתוכנית כדי לחשוף חומרים מקוריים (כמו כפיר ואליאב), ויש מתמודדים שמשתמשים בחומרים שלהם כדי לתחזק את ההצלחה בתוכנית. אולי ניב שלף את הנשק הזה מוקדם מדי?
בדו-קרב שלבסוף הוביל להדחה של אילון שאלתיאל, ליבי פנקר בחרה לשיר שיר של עילי בוטנר ומשי קלינשטיין. האמת? בשלב זה לא אכפת לי שהיא זמרת טובה וגם לא שהיא קיבלה כחולים מכל השולחן. היא לא עושה לי משהו מי יודע מה. אבל אולי זו פשוט הדרך שלי להתמודד עם חשיפת יתר לסבתא הבאמת-מתוקה שלה. אילון, מצדו, שר את "אהובתי" של משינה, בעיבוד ים תיכוני שהביא וייבים של עמיר בניון אבל לא הלהיב יותר מדי. מופע המחצית של הפרק הופקד בידיו של אמדורסקי, שביצע קאבר לוהט בטירוף ל"שתישרף האהבה" של איתי. רק שהמבטים של איתי תוך כדי הביצוע, והצחוק של נינט (עם כל יופיו) אחריו, קצת הורידו.
בדו-קרב הבא, ים גרוניך הוכיחה שהיא אולי ייחודית - אבל פשוט לא נגישה. זה לא קשור לאבא שלה, אגב, ולא לשום דבר. זה פשוט ביצוע יוצא דופן של "תל אביב בלילה" שהרחיק אותי מהשיר המושלם הזה יותר משהוא קירב. מולה התחרה האיש והמיכל אליאב זוהר, ו… טוב, די עם האליאב המוכשר הזה. משהו בשיר המקורי שלו מזכיר את הכנות וההומור הדק של החברים של נטאשה, ולמה כולם מזמזמים כבר בפזמון השני את השיר יחד איתו?! מבחינתי הוא יכול להמשיך לשיר את כל האלבום שלו עד הגמר. ההפסד שלו בדו-קרב בכלל לא מטריד אותי, הכי ברור בעולם שהוא כאן ללונג ראן.
הפרק של אתמול נפתח עם שלום סבג, ששר את "Jealous" של לברינת'. אחרי שנים של הקהיית חושים, כבר לא מזיזים לי במיוחד סיפורים מרגשים של מתמודדים, ודווקא בגלל זה עלילת קומדיית הנעורים של שלום מפתיעה ומרגשת בעיניי. הוא הבחור הגדול הזה מהחבורה של הקולים שמתבייש לחשוף את התחביב שלו, וכשהוא עולה לבמה גם המאגניבים נשברים, ובמקום לצחוק עליו הם מתרגשים. ככה הסיפור של שלום עובד עליי כל פעם מחדש, מעבר לזה שהוא פשוט שר יפה. מולו התייצב מיכאל לוי, שביצע את "איפה היית" של בית הבובות. מיכאל מתוק אבל אני לא עפה, ואמדורסקי לא היה צריך ליפול ללחץ להצביע לו כחול. הביצוע של שלום היה יותר טוב.
הדו-קרב הבא, בין שירי אורן לזוהר יעקובי, הוא למעשה דו-קרב בין נינט (שירי הייתה הפייבוריטית שלה) לבין שירי (זוהר הייתה הפייבוריטית שלה) - ושתיהן שרות אדל. שירי ביצעה את "Rumour Has It", התחילה חזק, העיבוד הגרובי עבד יפה והיא הצליחה להחזיק אותו עם העוצמה שלה, אבל האנרגיה דעכה והביצוע התפזר לאט לאט, כשבמקביל הלחיצות התגברו. זוהר, שהיא בהחלט זמרת טובה, שרה את "Turning Tables" ולא הרשימה אותי במיוחד. הפסקה חשובה לקידום "אח שלנו מתחתן (מאחורי גבו)": תוכנית שלא הייתי צופה בה כי אני פחות בקטע של תוכניות שידוכים, אבל עם ההנחיה של אסי ורותם - כמובן! ועם הפרומו המושקע הזה, בכלל.
הדו-קרב האחרון של הערב נפתח עם נופיה ידידיה, שביצעה שיר מקורי שנקרא "חופש ממך". עמית, ההוא מהבוסה בשטיפה, שמערכת היחסים איתו מתפתחת למשהו קצת מעבר, ניגן איתה על הבמה - אבל היא שוב לא ממש עמדה בציפיות הגבוהות שיצרה מהאודישן הראשון שלה. אני רוצה להוסיף אותה בכיף לרשימת המבצעים המקוריים, ואכן בטקסט שלה יש יציאות מגניבות (כמו: "אני לא דומה לאף אחת אחרת, ארקדי אמר אני משמרת", חריזה של שינדלר וטינדר, הטעות המכוונת והיפה ב"זה קוז ואפקט, אני כבר תקופה בקונפלקט", "אני הייתי אסתר, אתה היית טוני", תל אביבי ועובד לי), אבל משהו בשיר לא מספיק מגובש.
אחרי הביצוע, נופיה הסבירה לשופטים בכנות בוגרת שזו הפעם הראשונה שבה מוזיקה מקורית שלה נחשפת לביקורת, אתגר יוצא דופן אצל מתמודדים רבים בעונה הזאת. האומנים נשפטים לא רק על יכולות ביצוע, שכן לא מעט מהם מביאים מוזיקה מקורית ונמדדים גם לפי יכולות היצירה. טליה סול אזרזר בחרה בקאבר, ביצעה את "לראות את האור" של אפרת גוש (שהלחין אמדורסקי), והציגה את ההפך הגמור ממה שנופיה מביאה. קאבר מרגש שהיא מחוברת אליו רגשית, שהיא בוכה רק מעצם העובדה שהיא עומדת לבצע אותו. לא הייתה כאן התלבטות רצינית, והיא ניצחה אותה.
כוכביות לסיום:
* אומנם אני נמשכת לנוסטלגיה בכלל ולמוקי בפרט. אבל איפה קרן?! :(
* לא מפסיק להדהים אותי שאיתי מתלהב מאילון רק בגלל שהוא דומה לו.
* רותם בלי כוונה מציעה את השם לאלבום הבא של מוקי "בועט ומלטף".
* תחזיקו חזק כי זה הולך להיות ספציפי: ניב דמירל יכול להיות דמות של עמית רהב
* איתי משתדל להגיד במקום וולקאם "ברוך הבא" (!) כי הוא קרא ב-mako (!!) ביקורת (!!!). לדעתי הוא מדבר עליי.
* "אני פשוט לא מאמינה כמה נינט יפה. מספיק עם זה, די!", רותם, אני איתך.
* ועוד הרמה לנינט לסיום, עם קורטוב של שייד חינני מפיה של שירי מלכת הקסקסה של השולחן: "כשקרן לא נמצאת נינט מחליפה אותה", היא אומרת בזמן שנינט קמה מהשולחן לכיוון טליה. "כשהיא פה אנחנו נותנים לה לעשות את השירות הזה, והנה הפעם נינט עם מים, חיבוק, וזה… כל החבילה".