יוצרי "כיפת ברזל" לא יכלו לבקש לעצמם טיימינג יותר טוב לערב הבכורה של סדרת הדרמה החדשה של קשת. כשהכותרות ברצועות השידור הסמוכות מדווחות על הפגנות החרדים האלימות, בעקבות מעצר בחורים שלא התגייסו, הגבולות בין הדרמה לאקטואליה מיטשטשים בצורה כל כך מדויקת ומוכיחים שוב שאלוהים הוא התסריטאי הטוב ביותר.
אלו החיים האמיתיים
לכאורה, גם הציבור החרדי לא יכול היה לבקש לעצמו דרך טובה יותר להנגיש את עצמו ואת המורכבות שלו לקהל הרחב. הרי מדובר בציבור שבדרך כלל זוכה להופיע בטלוויזיה בהקשרים לא מחמיאים של סוגיות דת ומדינה, הפארטי פופרס של החברה הישראלית, או לחילופין זן אקזוטי של בני אדם (שלא לומר כת קיצונית. ותודה לאמנון לוי שגם הצליח לעשות מזה קריירה).
"כיפת ברזל" הייתה יכולה להיות גם הזדמנות נהדרת להרגיע את הציבור החרדי, להראות לו שהצבא עושה הכל כדי לשמור על המתגייסים, שאפשר להיות "ילד טוב בני ברק" ועדיין להתגייס מבלי לפגוע בערכים שלך. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות מצוינת להראות לחילונים שלא כל החרדים אותו הדבר, שלא כולם יוצאים להפגין ולמחות באלימות על כל אחד שמתגייס, שהרבה מהם דווקא תומכים במפעל הזה שנקרא "צבא הגנה לישראל" ושכחלק מתהליך המודרניזציה שהקהילה הזו עוברת, הם הולכים ומשתלבים בחברה הישראלית, גם אם לאט, בשקט ובדרך שלהם.
אבל כל זה לא ממש קרה אתמול. מה שכן ראינו היה מפגן חרדות אינטנסיבי של שני הצדדים: בחור אחד מויז'ניץ שרוצה לקדש שם שמיים בצבא (באמת? לא קצת התבלבלנו בכיפה?) ונתקל באויבים מבית (דולב מסיקה); שבבניק תורן (או תורני) שהסתבך בעולם הפשע, מחליט למצוא מקלט בצבא ועל הדרך לעשות שם כמה בעיות (רועי ניק); חרד"לניק (חרדי לאומי) שמסובך עם המחלקה היהודית של השב"כ ומאיים לירות בחברים שלו (אבי מצליח); רב שמפעיל אזעקה בגלל בנות שעוברות בבסיס (דני שטג), וגם סיפורי אהבה חוצי מגזרים ו-י"ג בסיוון אחד.
במחשבה ראשונה זה קצת חבל, ייתכן שההזדמנות להציג שיח אחר בפריים טיים לא מומשה במלואה. במחשבה שנייה, אולי אנחנו נוטים להפיל על סדרות טלוויזיה תפקידים כבדים מדי כמו להוביל דעה, לחנך קהל, לעצב מציאות ועוד כל מיני מושגים שלומדים סטודנטים לתקשורת. אולי שיקוף מציאות כזו היה חוטא למהות של הדרמה הטלוויזיונית ומקרי הקצה שהיא בוחנת. גם אם במציאות אולי היינו מעדיפים לראות אותה ככה, על המסך ייתכן שהיא הייתה די משעממת. אם כך, אולי עדיף לשחרר את כל הצדקנות וההתחסדות האוטומטית ואת הנטייה שלנו לתקן את העולם ופשוט לנסות ליהנות מהיצירה המקורית הזו שמספקת לנו הצצה נדירה לחיים של "האלה מהחדשות" ומוסיפה קצת ירוק לכל ה"שחור-לבן" הזה. אין ספק שיש פה פוטנציאל עצום, האם הוא ימומש? נגלה רק בהמשך.
דתיים עילאיים ומתנשאים
ועכשיו הגיע הזמן להקליל קצת את האווירה, ואם כבר נפתחנו, אז זה גם הזמן לגילוי כי כותבת שורות אלה הינה חובשת כיפה (זאת אומרת, לא באמת חובשת אבל הבנתם את הקונספט). זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים על המסך סדרת דרמה שעוסקת בציבור הדתי והחרדי. היינו שם ב"סרוגים", "החצר", "מעורב ירושלמי", "לתפוס את השמיים", "מרחק נגיעה", "חיים אחרים" וכמובן "שטיסל" (שהבמאי שלה, אלון זינגמן, גם ביים את "כיפת ברזל"). עם השנים, חבריי ואני פיתחנו תחביב להיפגש אחרי צפייה בסדרה כזו ולצקצק על כל אי-הדיוקים שבה. האורך של הפאות לא נכון, הבלורית של השחקן לא אמינה, המבטא לא מדויק ועוד כל מיני ניואנסים קטנים שאנשים נעדרי כיפה לא ישימו לב אליהם ולא יחרבו לעצמם את חווית הצפייה בגללם. אני מתארת לעצמי שבאיזשהו מקום החוויה הזו מרימה לנו וגורמת לנו להרגיש מיוחדים ומביני עניין, אבל הפעם הייתה לי הרגשה שהחיטוט האובססיבי הזה והחיפושים אחרי פאקים באמינות מפספסים את המטרה. כשיש נושא כל כך מהותי ופורץ דרך על הפרק, כמו סוגיית גיוס החרדים בצה"ל, ההתעסקות בתפאורה וההיתפסות לקטנות הופכת בעצמה ללא פחות מחטא. לצערי, לפעמים ההתעסקות הזו בחיצוניות מפריעה לנו גם בחיים עצמם.
אם יש משהו ש"כיפת ברזל" דווקא הצליחה לעשות טוב מאוד בפרק הבכורה הכפול שלה, הוא לחדד אצלנו את ההבנה שכולנו בני אדם. הקשרים שנרקמו בין הדמויות במהלך הפרק הראו לנו כי רב המשותף על המפריד, שהשיח וההידברות כמעט מתבקשים, ושהטבע שלנו בסופו של דבר זהה. כולנו רוצים להשתייך, כולנו רוצים אהבה, כולנו רוצים שיאמינו בנו ולהאמין באחרים. עם פאות או בלי, עם כיפה או בגילוי ראש, עם מבטא חריג או עם פה מלוכלך - כל הדמויות בסדרה מחפשות את מקומן בעולם, מנסות להבין את ההוראות מלמעלה (מהמב"ס או מהקב"ה) ולפעול לפי המסגרת (הצבאית או הדתית). יוצרי הסדרה אמנם בחרו שלא לנקוט דעה או עמדה ולא להביע שיפוטיות כלפי המציאות הנפיצה של ישראל 2017, אבל בזכות האנושיות של הדמויות, שקשה שלא להזדהות איתן ועם ההתמודדויות והדילמות שנקרות בדרכן, "כיפת ברזל" מסוגלת לעשות את השינוי הזה בתפיסה של כולנו. את התוצאות נוכל לראות רק במבחן הזמן.
TVbee בפייסבוק