99% מהתסריטים (סדרות טלוויזיה, סרטים ואפילו מערכונים) בנויים אותו דבר: מדובר בתבנית "קלאסית" שנוסחה לראשונה על ידי הפילוסוף היווני אריסטו לפני קצת יותר מ-2,500 שנה, ועל פיה נהוג לחלק כל סיפור לשלוש מערכות המורכבות מהשלבים הבאים: מערכה ראשונה - אקספוזיציה ואירוע מחולל; מערכה שנייה - עימות ומורדות (נקודות מפנה); מערכה שלישית - נקודת שיא ובחירה (בין הטוב, הרע או הבחורה) ולבסוף עימות וקתרזיס. אפשר להדליק סיגריה.
אני לא באמת יודע כמה פרקים עוד צפויים לנו בעונה הזו של "פאודה" (א', 22:00, yes Edge), אבל אם היוצרים עבדו לפי המבנה הקלאסי הזה, נראה שפרק 5 לוקח אותנו בדיוק לקו התפר שבין המערכה הראשונה הישר לתוך המערכה השנייה והמרכזית. את האקספוזיציה של עונה 2 מן הסתם כבר עברנו - אנחנו כבר מכירים את כל הדמויות, המרכזיות והמשניות, שילוו אותנו לאורך העונה ומבינים היטב את מערך היחסים ביניהן, שהוא למעשה מעגל אחד גדול של יחסי אהבה-שנאה. דורון שונא את נידאל ומאוהב בשירין >> שירין מאוהבת בדורון ושונאת את וואליד >> וואליד מאוהב בנידאל ושונא את דורון (כמו כן, מסיבה שכנראה תתברר בהמשך, למדנו השבוע שסטיב אוהב את ענת מורנו, שאוהבת לשתות ולבכות).
השלב הבא, האירוע המחולל, שבעקבותיו על פי "ההגדרה" הסיפור והגיבור יוצאים רשמית לדרך, התבצע גם הוא כבר בסוף הפרק הראשון, ואני מדבר כמובן על מותו האכזרי של מורנו. לאחר האירוע המצער והמחולל הזה חווינו מספר פרקים פושרים יחסית, בהם עזרו לנו היוצרים להבין מהן השאלות המרכזיות והסיפורים בהם נעסוק בהמשך העונה, כמו לדוגמה: שירין משתפת פעולה - כן או לא, מי ישלוט/יחוסל בסוף על כס החמאס - נידאל או וואליד, והאם אי פעם נזכה לבורקסים בתדריכים של היחידה. עכשיו עוברים לחלק המעניין: מערכה שנייה שהיא כולה מסע של עליות ומורדות, טוויסטים מפתיעים (בעזרת"ש) ונקודות מפנה בדרך אל נקודת השיא והעימות והגדול.
גם הפרק הזה, כמו קודמו, נפתח (עוד לפני הפתיח) בדרמה גדולה ובמתח, כשנידאל מגיע לביתו של דורון ומשחק "פסים" עם בנו הקטן, עידו. תחושת ה"מה הולך לקרות עכשיו?" חזקה, מפחידה ומורגשת, אבל האקט הזה מסתיים בסוף בכלום ובהימלטות תמוהה משהו של נידאל בחזרה לשטחים (אתה כבר כאן..). זו הזדמנות טובה לציין את המשחק המעולה של פיראס נאסר, שמצליח להעביר את הטירוף של נידאל בצורה אמינה ביותר ויוצר אצל הצופה תחושת אימה.
המעשה הלא ייעשה של אבו-מקדסי גורם לשני דברים: 1. הוא מזכיר לנו שבין דורון לגרושתו יש עדיין אהבה, שבאה לידי ביטוי בצורה של החזקת ידיים דואגת, מבטים נוגים ועקיצות של דורון על ג'ובניקים לעבר הבעל החדש והשעיר של גלי. מדובר, אגב, בסצנה די מוזרה, שמנסה לרגש ולהעמיק את הסיפור במניעיו של דורון ("אבא, מזל שאתה לא מת"), אבל משהו בה פשוט לא עובד; 2. היא מביאה את דורון לנקודת מפנה והחרפת המרדף שלו אחרי נידאל כשהוא מחליט, למרות האזהרות של גבי, להשתולל ולהיכנס עצמונית (+סטיב) לשכם כדי לחקור את אחיו של נידאל, סמיר, ולהעביר לו מסר ברור - אם אתם תערבו את המשפחה שלי, אני אערב את שלכם.
סמיר המסכן, שרק עכשיו חזר שבת מהחקירה ואימא שלו עוד אפילו לא הספיקה לשרוף את הבגדים, יוצא מבועת מהפגישה ומגיע מאוחר יותר לדירת הרווקים של נידאל כדי לבקש רילוקיישן דחוף לירדן. אבל לנידאל יש דברים יותר חשובים לעשות (וגם הוא צריך לבצע את המעבר שלו למערכה שנייה), כמו לבקש מהמנהל שלו בסוריה מימון להקמה של סניף דעא"ש הראשון בגדה, רק כדי לגלות ששירין בחרה בסוף לשתף פעולה עם אל יהוד ואולי גם תוכל לזכות בחופשת אול-אינקלוסיב (כולל אזרחות) בפריז. לא כך ברור לי אגב לאן הולך הסיפור המוזר הזה בין נידאל לבעלת הבית שלו. זה רומן שמתפתח? הוא רוצה לגייס אותה? מה בדיוק קורה שם?
מכאן אנחנו עוברים לסצנה האחרונה והמצוינת של הפרק - המבצע ללכידת וואליד. אחרי ששירין מפתה אותו בחושניות ובמילים מלוכלכות כמו "ביוץ", הם קובעים להיפגש במלון לטובת פעולת העיבור (כמה רומנטי) והיחידה כולה לובשת חג ותחפושות. למרות שהאמירה של אלי, "אם צריך מורידים את כולם, כולל אותה", גורמת לדורון להתכווץ באי נוחות, גם הוא נחוש לתפוס את המבוקש מספר אחת בגדה בכל מחיר. הנחישות הזו משתלמת לנו הצופים בסצנה מעולה של מרדף מותח, סוער ודרמטי (מברוק לנורית על חיסול ראשון?). מסוג הסצנות עוצרות הנשימה שיוצרי "פאודה" יודעים לעשות היטב.
אבל ממש לפי המבנה - כלומר, באופן די צפוי - גיבורנו (דורון קביליו, למקרה ששכחתם) נתקל במכשול וייאלץ להמשיך את מסעו/מרדפו לעבר המטרה בפרקים הבאים. תודה מיוחדת מוואליד לנידאל על המודיעין / מחוות ההלשנה האינטרסנטית. כך מסתיימת המערכה הראשונה. המסך יורד, המזנונים הפתוחים לנוחיותכם, המערכה השנייה תמשיך מיד בשבוע הבא.
tvbee בפייסבוק