היה היו שני ילדים שקראו להם עמי ותמי. אבא שלהם היה כל הזמן הולך לדשא לחפש אוכל, ואז הם נתקעו בתוך בקתה והכינו מאתיים קאפקייס לעוזרי ההפקה ובסוף הקהל זרק את המכשפה גזלדה לתנור והעיף אותה מהבית ובסוף כל האבות מצאו את הילדים שלהם בתור צ'וקולדים. סוף. או כמו שמירב אוהבת לסיים סיפורים - "ואז היא נחנקה מהבורקס".
כן, סיפור אגדה יפה טוו לנו בבית האח. הקשישה החביבה שכולנו התפתינו לממתקי ה"כפרה" שלה הלכה והתגלתה כאישה די מעצבנת שעושה לי חביאום לשכל. בפרק הקודם גילינו שהיא זו שהחביאה את הסנדוויצ'ים ולא אמרה מילה להגנת לירז, בפרק הזה היא הודיעה שלא תעזור במשימה כי היא עסוקה בללעוס מרמלדות. חלום חיי היה שבמשימת הביצים יחשפו את המונולוג הסודי שלה על תומר ויפוצצו את הבית, אבל לאח היה דחוף יותר לחשוף את מריה מקשקשת על איך היא ומגי קצת פחות חברות ממקודם. טוב שלא חשפו את זה שישראל היה רוצה שיקראו לו ג'יימס, הייתה פורצת מהומה.
אחר כך אורלי נקלעת לריב מטומטם קשות עם סימה שמסתכם ב"אני יכולה להיות אימא שלך" "את אימא לילדים!" "אבל אני בגיל של אימא שלך" "אבל יש לך ילדים". לא ברור למה קטטות באח תמיד מגיעות לשלב שבו מציינים את הגיל והמצב המשפחתי של המתקוטטים. אם מישהי היא "בגיל של אימא שלך" אז אי אפשר לכעוס עליה? זהו, בנאדם עובר את גיל 50 ומאותו רגע הוא יכול לבזוז חנויות ולטבוח באוכלוסיות וכולם כזה "אל תעירו לו, הוא בגיל של אימא שלך". כל פעם שלמישהו לא מוצאת חן הביקורת הוא שולף את "אבל יש לי ילדים, אבל אין לי ילדים, אבל אני זקן, אבל אני צעיר, אבל הייתה לי ילדות קשה, אבל אני מחזיק כרגע נקניקייה". די כבר, תניחו את הנקניקייה ותנו לצעוק עליכם בשקט, פתאום כל אהבל שמעד מתישהו במדרגות נהיה גיבור מלחמה מצולק שאסור לפגוע בכבודו. כשאני אהיה בגיל של אימא שלכם תקראו לי מפגרת כמה שאתם רוצים, על פיגור אין התיישנות, ותרגישו חופשי להדפיס את זה על סטיקר.
פינקי והמוח
אז נושא השבוע הוא ממתקים, ובה אורלי מתגלה כאוסקר שינדלר של הגומיגים: מבריחה אותם בחשאי לכיסים ולמגירות, נאנחת מדי פעם שאם היה לה מקום בכיס היא הייתה יכולה להציל עוד נחש גומי, עוד דולפין, עוד חביתה. המשימה מחולקת לארבעה שלבים: למצוא גולה, לנחש ציטוטים, ואז שוב למצוא גולה אחרת כי כשההפקה הגיעה למשימה מספר שלוש היא התחילה לזרוק זין. הגולה שצריך למצוא מסתתרת בתוך נהר של מי שלשול ואחרי שהם מוצאים את הראשונה, למגי צץ רעיון נפלא: להרוס לכולם את החיים בדיוק כמו במשימת ראש הממשלה ובמשימת הכבוד העצמי של ניקיטה. היא ואליאב מחליטים להעמיד פנים שמצאו את הגולה השנייה בעזרת הגולה הראשונה, הרי אין סיכוי בעולם שמישהו יעלה על זה. ממתי האח הגדול שומע דברים שנאמרים במיקרופון או רואה דברים במצלמה. פינקי והמוח מוציאים לפועל את מזימתם, תומר מצטרף בעליצות, וכולם רוקדים וצועקים הידד מצאנו את הגולה שום דבר לא ישתבש מעכשיו. שזה בדיוק מה שדודה של מירב אמרה לפני שהיא נחנקה מהבורקס.
כי כצפוי, האח רואה את התרגיל המתוחכם שהם עשו ("אוף לא מצאנו את הגולה אה בעצם כן הנה היא אוקיי") ומכשיל את כל המשימה, מה שאומר שמריה וישראל סתם היו תקועים יומיים בחדר משותף והתאהבו. מגי ואליאב מיד מסבירים שזה היה בצחוק, אבל האח לא מאמין להם כי הם לא בגיל של אימא שלו. גולש אחד בעמוד של "האח הגדול" תיאר את זה יפה: הם כמו אדם וחווה, שחווה (מגי) מפתה את אדם (אליאב) לאכול את (לרמות עם) פרי עץ הדעת (הגולה) ובסוף כולם נענשים קולקטיבית על היהירות. מגי נורא דואגת שזה עלול להיראות כאילו המשימה נפסלה בגללם בעוד שלמעשה המשימה נכשלה בגללם, וחוששת ששוגי יכעס עליה בגלל זה. "מה!" צורח עליה שוגי, "איך את מעיזה לחשוב שאני כועס עלייך! תתביישי לך! אני ממש לא כועס עלייך זה ממש מכעיס אותי שאת חושבת את זה!" וכולנו מבולבלים. אבל ככה זה אהבת אמת, קצת צועקים, קצת בוגדים, קצת לא מתקשרים בשיט. איך אומר בנימין? הכול בחזקת סומין.
הערות לסיום:
- אולי די עם סימוני הלב האלה עם האצבעות לצופים? אתם לא פייה על ילקוט, אתם אנשים מבוגרים שצורחים חודשיים בטלוויזיה. נפנוף רפה יספיק לנו.
- אולי די לנשיקות על הפה שמגי נותנת לכולם? הבנו, את רוצה להשוויץ בשפתיים, לא צריך כל חמש דקות הדגמה בלייב, שרבוב אחד סמלי לפרק יספיק לנו.
- "לא הגיע לי? למה לא חשבו עליי? למה לא עושים משהו בשבילי?" אחרי ההדחה של סמואל, יש רק בנאדם אחד בעולם שמעניין את לירז: לירז.
- תומר, סיירסלי אתה חושב שהניצחון שלך הוא "נקמת היורמים"? תפקח את העיניים, אתה לא היורם, אתה הבריון שמדביק אותו לתקרה עם סלוטייפ.
- אחרי מיליון סיפורים מיתולוגיים על שולה, אורלי סוף סוף פוגשת את שולה. שולההההההה