בשלב מסויים זה בטח נהיה די משעמם לריב עם אותם הדיירים כל יום ולטנף עליהם. מירב בטוח כבר מיצתה, כי היא מתחילה במקום זה לטנף על הקהל שבחוץ ולריב איתו. יותר נכון, עם שלושה אנשים שצעקו לה מעבר לחומה "מירב הביתה". איך שמירב שומעת אותם - היא מתחילה לרכל ולטנף כמו שפן על בטריות שלא יכול להפסיק. "יצוריות, שילכו לים, משועממות. זה גבר ושתי בנות. רולות כאלה. שומעים עליהן שהן קובבות." היא קובעת בעובדתיות תוך כדי שהיא אוכלת פריכית. הדבר היחידי שמצליח לגרום למירב להפסיק להתאבסס על הרולות זה הכיור המג'וייף שישראל השאיר אחריו. "ישראאאאאאאאאל!!" היא צורחת, ואני לפתע מקבל פלאשבקים לאישה מהסרטון של "הרצל". אני מחליש טיפה את הטלוויזיה ומחזיק אצבעות שזה לא יהיה עוד פרק בסימן הצרחות של מירב. האוזניים שלי לא יכולות עוד.
אליאב נקרא לחדר האח ומספר על עוגת הגבינה של אמא שלו ומתרגש רק מלהיזכר במתכון. המוזיקה מתחלפת לכינורות מרגשים בזמן שאליאב נזכר איך היה הולך עם אבא שלו לסופר ועוזר עם המצרכים. אבל אני במקום להתרגש, רק נהיה חשדן יותר ויותר ומחפש מאיפה תקפוץ לי הפרסומת לרמי לוי פתאום. בסוף זו בכלל פרסומת למערכות המטבח של נותנות החסות.
אבל אי אפשר להאשים אותי שאני חשדן אחרי כמה מהפרקים האחרונים, שהיו לקט של תוכן שיווקי, מינוס התוכן. אני מבין שכל הכסף צריך להגיע מאיפה שהוא, אבל זה קצת בעייתי כשלוקחים את הריאליטי שאמור להיות הכי חושפני, לא מבויים, שבו הדבר שהכי חשוב לדיירים הוא כמה הם אמיתיים - ומכניסים פרסומות. ועוד אומרים לדיירים מה להגיד ואיזה רגש להביע כשהם אומרים את זה. תוכן שיווקי אגרסיבי כזה פוגע בקונספט של התוכנית. ואני אומר את זה גם כמבקר טלוויזיה וגם כפרסומאי. סטפן סיכם את זה הכי טוב בפרק הקודם: "לה פרסומות קומסי קומסה".
משימת החיות יוצאת לדרך והדיירים הופכים לחיה שהכי מייצגת אותם לפי בחירת הדיירים המודחים. אביבית היא טווס, מהסיבות הברורות. רועי בת יענה כי הוא מתחמק מעימותים, מריה היא העצלן שלא עושה כלום, מירב היא שור כי היא עצבנית, אדל שועל כי היא ערמומית, ישראל אריה כי הוא מנהיג ואליאב פינגווין כי זה מה שנשאר במחסן.
הדיירים מקבלים גם משימות אישיות בהתאם לחיות שלהם. מירב השור למשל, צריכה לדבר רק בצעקות, ואני מחליט לעצמי שאת שאר הפרק אני אראה על מיוט. לא יכלו לתת לה להגיד "קרקס מוווודרנו" מעכשיו? ובכן, לא הכל טוב בממלכת החיות, וממש כמו חבר כנסת שנעלב כשאומרים לו שהוא חזיר, ככה גם חלק מהדיירים נפגעו מהחיות שבחרו להם. "פעם ראשונה שאני מרגיש מושפל פה" מתרגז רועי. באמת? אני די בטוח שהיו רגעים משפילים יותר. הספוקן וורד למשל. "אני עצבנית??? אני מצחיקה!! אני לא שור, תנו לי חיה מצחיקה!!" מירב צורחת. אוקי, אז את שור עם אף של ליצן, סבבה? אדל לוקחת את זה הכי קשה ופורצת בבכי על זה שחושבים שהיא ערמומית אבל מתעודדת כשהיא מקבלת משימה סודית בה היא צריכה בערמומיות לגרום לדיירי הבית להגיד דברים שלא אופייני להם להגיד.
את מירב היא מצליחה לשכנע להגיד שהיא מתגעגעת לאלי, שהגיע כחלק מהמשימה, בעזרת הטקטיקה הערמומית "יו מירב את יודעת מה יהיה מגניב עכשיו? אם תגידי שאת מתגעגעת לאלי. נו תגידי שאת מתגעגעת לאלי, מה אכפת לך, בשבילי." מירב איכשהו לא עולה על המשימה הסודית ובמקום זה מתחילה להאמין שהיא באמת מתגעגעת לאלי. המטרה הבאה של אדל היא מריה, שצריכה להגיד שמגיע לה לזכות בגמר. אבל מריה לא מאמינה בסיכויים שלה לזכות, כי היא הדיירת היחידה שאף אחד לא בא לצעוק לה מחוץ לחומה. למישהו בקונטרול כנראה נשבר הלב באותו רגע אז ביקש מאחד הסאונד מנים לרוץ רגע החוצה ולצעוק לה: -"מה לצעוק לה?" -"לא יודע, את השם שלה". וככה צעקות מונוטוניות של "מריה. מריה. מריה. מריה. מריה" נשמעות בחצר חצי דקה אחרי שהיא הזכירה את הנושא. מריה מאושרת סופסוף.
אל גן החיות מגיעים מבקרים - שהם הדיירים המודחים, שבאו ללטף קצת לחיות את האגו ולזרוק לחלק מהם במבה שיחנקו וימותו. רוב הדיירים היו מאופקים, אבל לירז באה מבולבלת קצת. כנראה יצאה וקראה טוקבקים ושכחה את מה שהיא עצמה חוותה בבית שבו מריה הייתה חברה שלה. לירז מאשימה את מריה בכך שאין בה כלום מעבר ליופי. שזה משהו שצפוי מטוקבקיסטים להגיד, כי אנחנו הצופים רק רוצים שיבדרו אותנו ולא מעניין אותנו אם בן אדם הוא טוב וערכי כל עוד הוא משעמם. אבל לירז לא אמורה לראות את דיירי הבית כמו שאנחנו רואים, ולכן היא סתם יצאה בריונית. מריה נפגעת, ובצדק. מי שלא מכיר אותה יכול להגיד עליה משפט כזה. מי שבילה איתה בבית לא יכול להגיד עליה שיש בה יופי ושום דבר מעבר, כי זה פשוט לא נכון. מריה היא לא בן אדם רע - היא פשוט בחרה להשתתף בפורמט שלא מתאים לה.
ישראל, האריה שאהב שוג, צריך לבחור מי מבחינתו צריכים להיות איתו בגמר ובוחר בכולם חוץ מאדל ואליאב, שמאוכזבים. לאדל הוא מסביר שיש דיירים שהיו פה יותר זמן אז יותר מגיע להם. אבל בכל זאת הוא בחר באביבית על פני אליאב. אני משער שהבחירה הייתה יותר טקטית כי אליאב היחידי שמאיים עליו בגמר. נבחרת הגמר שישראל בחר מצטלמים לתמונת הגמר המסורתית, וזוכים לארוחת בשרים בחצר. אני לא יודע איך הגענו מזוכה טבעונית באח הגדול לקניבליזם אבל הנה מירב אוכלת סטייק כשהיא לבושה כמו פר. אני אנסה לא לחשוב על זה.
הפרק מסתיים בשיחת טלפון מרגשת שאליאב מקבל עם אחותו. המוזיקה המרגשת מתנגנת שוב, ואני מתלבט אם לתת לעצמי להתרגש או דווקא לשמור על חשדנות, כדי לא ליפול שוב במלכודת ולגלות שזו פרסומת סמויה. כבר אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא בבית הזה.