"ים של דמעות" שרה נינט אי שם בשנת 2003, וכנראה שהתכוונה לים הטורקיז של ג'מייקה. כולם בכו בפרק הזה של "המירוץ למיליון", שבגדול אפשר לחלק אותו לשני חלקים עיקריים: הריב המטופש בין רגב והלן למיתר ועדי, ומשימת האקסטרים שלקחה את המתמודדים לקצה גבול היכולת - וכן, מסתבר שאפשר להתעלל בהם אפילו יותר מאשר בפרק הקודם.

אבל רגע לפני שנגיע לזה, נחלק את פרס הפדיחה הגדולה ביותר במירוץ עד כה לירדן ואן, שהרוויחו אותו לגמרי ביושר. אחרי משימה ברמת קושי בינונית, במהלכה המתמודדים נדרשו למשוך בקבוקים באמצעות קרס ולחפש בהם את דגל המירוץ, ירדן ואן נתקעו דווקא בחלק של להעלות את הדגל לחצי התורן. איפה הייתן בטקסים של בית הספר? יודעות מה, נלך קצת קדימה: מסדרים פלוגתיים בטירונות לא עשיתן? ניחא להתעכב על משימות פיזיות, או כאלו שדורשות ידע מסוים, אבל על הנפת דגל? באמת? אכזבתן בענק זינות, והכוונה היא בעיקר אלייך, החוליה החזקה בצמד הזה - ירדן.

הריב של מיתר ועדי ורגב והלן החל כשהראשונים חגגו את ההצלחה במשימת הדגלים עם השיר "יותר מדי שנים" של רגב, מה שנרשם אצל הלן כ"עלבון אישי". למרות שמיתר מבחינתו העיד שהשיר "סתם נדבק לו לראש", מכאן זה הידרדר למקומות אפלים במיוחד במשימת הדו-קרב.

אם בשבועות הקודמים תהיתי כאן למה כולם שונאים כל כך רגב והלן, שנתפסים על ידי רוב הזוגות כמתנשאים ואליטיסטיים, אפשר בהחלט לומר שעכשיו קיבלתי לכך תשובה. בכניסה לדו-קרב, השניים אפילו לא זכרו את השמות של עדי ומיתר, או לפחות לא ידעו לזהות מי זה מי. זה מוצדק כשמדברים על זוגות משעממים כמו יוסי ואודי, אבל כלפי מי שאתם מגדירים כ"אויבים הכי גדולים שלכם במשחק", הייתי מצפה שתפגינו קצת יותר כבוד.

השאלה המתבקשת היא כמובן, למה לעזאזל רגב והלן רואים בעדי ומיתר כאויבים המרים שלהם. הם צעירים מהם בכמעט 15 שנה, ובטח שלא מתחזקים קשר חזק כמו רגב והלן הנשואים, שהביאו לעולם כבר ילדים. רגב והלן, בעיקר בזכות הלן, הובילו ברוב מקטעי המירוץ כבר מההתחלה, ופרט ל"עצורים" האינסופיים שקיבלו - ובואו, 15 דקות עיכוב לפני נקודת הסיום זה לא מכשול כל כך רציני - לא נתקלו באף קושי אמיתי עד כה. מיתר ועדי לעומת זאת ידעו עליות וירידות, אבל בשום שלב לא היוו איום ממשי על אף אחד מהזוגות.

כמובן שכל זה לא משנה לרגב והלן, שהופכים את הדו-קרב הזה ללא ספורטיבי ומכוער במיוחד, על גבול האלים. נכון, גם מיתר לקה באובר-תחרותיות והפגין שמחה מוגזמת כשניצח את רגב (כולל שימוש בביטוי הקליט "תמות נפשי עם פלשתים" - אימצתי), אבל מכאן ועד להגיד "עוד לא הגעתי למסקנה מה יותר ישמח אותם, שנעוף הביתה או שהם יזכו במיליון", הדרך עוד ארוכה.

אחרי התבוסה הלן כמובן פורצת בבכי, מאיימת בפרישה מהמירוץ בדרמטיות אבל מתנחמת לבסוף בזרועותיה של אוולין. גם טוהר לוקח על עצמו את תפקיד הרחמן ומתיש אותנו עם נאום ה"יש דברים חשובים יותר מלנצח" שלו, אבל מנצח לבסוף את רגב והלן שממשיכים לסיבוב נוסף, הפעם מול נטע ועומר. מסיבה לא ברורה כל המתמודדים, כולל המנצחים, יוצאים מהמשימה הזאת בדמעות.

מכאן אנחנו עוברים למשימת החבלים, ללא ספק מהמורכבות ביותר מבחינה פיזית שנראו עד כה במירוץ. בעוד שאליהו ודניאל, מיתר ועדי ורגב והלן (אמרנו כבר זוג חזק?) צולחים אותה די בקלות, אוולין וטוהר ונטע ועומר לעומת זאת מתקשים. נטע לוקחת את זה צעד אחד קדימה, ובאקט מוגזם של הלקאה עצמית מייבבת ש"היא הרסה הכל" ושזה "נגמר בגללה". עומר לעומת זאת, סוף סוף ממלא כאן את תפקיד האח הגדול התומך והמדרבן, וקונה אותה בכך שהוא אומר שהיא "הכי יפה במירוץ". פייר, מעודד.

בפרק הבא: ירדן ואן מסיימות את השופינג וככל הנראה גם את המירוץ, נקודת סיום נוספת, ורחמנא ליצלן - עוברים יבשת! הימור שלי: זה יהיה מה'נשמע, אירופה?

tvbee בפייסבוק