ניצחון טכני

אם לשאול מעולם המנוחים שהיא שואבת ממנו, בהמנצח יש את כל המרכיבים שהיו אמורים להפוך אותה ליצירה חד פעמית. הדרמה המוזיקלית שיצרו אורי אלון (שטיסל), דקלה ברקאי ואלון זינגמן ומשודרת ב-yes עוסקת בנח גמליאל, מנצח ישראלי-בינלאומי מצליח שעוזב במפתיע את הבמות הגדולות בעולם וחוזר לדירת הוריו המזדקנים בפתח תקווה. הסדרה עלתה עם המון ציפיות (גם שלנו) וסיפקה את אחד הטיזרים היפים של התקופה (עם ביצוע ל"הלילה הוא שירים" של חווה אלברשטיין).

היו גם חששות - בפעם הקודמת בה ליאור אשכנזי כיכב בתפקיד ראשי בטלוויזיה זה נגמר עם עקרון ההחלפה המפוספסת, אך הליהוק שלו כגבר בגיל העמידה הסובל מדיכאון שאחרי הצלחת ענק נראה כמו הברקה. לאשכנזי, על הסקס אפיל חביב האמהות שבו וקול הבריטון מהנחיית טקסי הזיכרון, יש את כל המאפיינים שהפכו אותו בצדק לסופר-סטאר ישראלי, ואם בהוליווד השחקנים הגדולים מוצאים תפקידים בשרניים בטלוויזיה - אין סיבה שבישראל המצב יהיה אחרת.

אבל חמישה פרקים אל תוך עונתה הראשונה, והמנצח השאירה אותנו קרים כלפיה. "כשכולנו שרים ביחד את אותו השיר וכל אחד שר אותו בקול המיוחד שלו אז נוצרת הרמוניה", אומר נח גמליאל לחברי מקהלת המתנ"ס בבואו להסביר להם דבר או שניים על מוזיקה. מה שניתן ללמוד מהמנצח הוא שבטלוויזיה, לפעמים הרמוניה באה לרעת היצירה והמנצח היא סדרה הרמונית. חברי הקאסט העשיר שלה, מאפרת בן צור ושי אביבי כזוג בורגני דרך לאורה ריבלין ודב'לה גליקמן כהוריו הקשישים של אשכנזי, ועד נועה קולר שמגלמת את מנהלת מתנ"ס חביבה - כולם משחקים מצוין את התסריטים שבידיהם. אך מה שחסר בהמנצח כל כך הוא איזשהו לכלוך, נח גמליאל ודאי היה קורא לזה "קקופוניה", משהו שיטלטל אותנו ויגרום לנו לרצות להמשיך גם לפרק הבא. התעלומה שבבסיסה - מדוע עזב גמליאל את הקריירה וחזר הביתה - מקבלת תשובה כבר בתחילת הסדרה, וברגע שאנחנו נשאבים אל הרוח הנוסטלגית החמימה ולאחריה אנחנו נשארים עם דרמת אנסמבל נוחה מדי, כמעט חמימה. בשפע הסדרות המצוינות שעל המסך, המנצח נותרת סדרה איכותית אך לא זכירה מספיק שאולי רק כאשר תסתיים עונתה הראשונה ונשמע את היצירה כולה נבין את גדולתה.

 קלף חזק

שבוע מרגש עובר על מעריצי משחקי הכס וג'ורג' ר. ר. מרטין. שבוע בו גילינו סוף סוף את תאריך עליית העונה השמינית והאחרונה בעלילותיהם של ג'ון סנואו, דאיינריז ושאר החבר'ה הטובים של ווסטרוז (אפריל 2019, למי שפספס) וכמו כדי לציין אותו קיבלנו גם כאן במזרח התיכון הוכחה ראשונה לכך שהחורף באמת מגיע. אל רשימת החדשות המשמחות בגזרה מצטרפת עכשיו הידיעה כי בשירותי הולו עמלים בימים אלה על שתי סדרות חדשות פרי עיטו מרטין, ומבוססת על היקום הרחב של סדרת ספרי Wild Cards. בשונה מסדתר ההמשך למשחקי הכס בכיכובה של נעמי ווטס עליה עובדים בימים אלה ב-HBO, הסדרות של הולו יעסקו ביקום אלטרנטיבי בו לאחר מלחמת העולם השנייה וירוס חייזרי פוגע בחלק מהניצולים והופך אותם לגיבורי על. אף שם מוכר עדיין לא לוהק לעיבודים הטלוויזיונים (שצפויים לעלות בסוף 2019), אך כבר פורסם כי מרטין עצמו צפוי לשמש כמפיק בפועל. כזכור, בחודש הבא תעלה בערוץ SiFy האמריקאי סדרה נוספת פרטי עיטו של מרטין בשם Nightflyers. ומה לגבי עבודתו של מרטין כסופר? אתם יכולים להמתין, אין שום צפי לפרסום הספר הבא בסדרת משחקי הכס.

שיבת החטאים

לא משנה אם אתם גמולי בית הנייר שממתינים בקריז לעונה הבאה או חובבי מותחנים שמחפשים סדרה חדשה לבינג', בנטפליקס מסתתרת ההתמכרות הבאה שלכם. החוטאים, היא למעשה עונתה השנייה של החוטאת (The Sinner - משתמשי הגרסה האנגלית של שירות הצפייה ימצאו את שתי העונות תחת אותו השם) אך ממש לא צריך לצלוח את העונה הראשונה והאובר-רייטד כדי לצפות בעונה החדשה. העונה הקודמת הייתה מותחן פסיכולוגי פשטני למדי בו כיכבו ג'סיקה ביל וביל פולמן כאישה שרוצחת גבר, לכאורה בלי שום סיבה, והבלש שחוקר אותה. העונה החדשה, אליה חוזר רק פולמן כבלש כסוף השיער הארי אמברוז, עוסקת בפרשת רצח חדשה ואפלה יותר, בה ילד בן 13 רוצח בלי כל סיבה נראית לעין את הוריו. החוטאים טובה מקודמתה קודם כל בגלל תצוגת המשחק המצוינת של הילד שבמרכז העלילה - אלישע הניג שמגלם את ג'וליאן שחור העיניים, שדיבורו השקט מרפרר לא פעם אל היילי ג'ואל אוסמונד (החוש השישי).

 

הניג מצטרף לתקופה נהדרת עבור ילדים שחקנים בהוליווד יחד עם מילי בובי בראון מדברים מוזרים וסופיה ליליס מזה (ז'אנר האימה מככב). שנית, בעוד שהעונה הראשונה הביאה למסך את ג'סיקה ביל על שלל יתרונותיה וחסרונותיה (נניח, שחקנית בינונית ומטה) אל העונה השנייה של החוטאים הצטרפה קארי קון, מי ששרפה את המסך בתפקידה כנורה בסדרה הנותרים, ומגלמת כאן מנהיגת שגורמת למא אנאנד שילה להיראות כמו מוקדנית בביטוח ישיר. החוטאים בנויה היטב לבינג' וכל פרק שלה מסתיים בקליף האנגר מהפנט יותר מקודמו, אך מעבר לסחטנות הטבעית של הז'אנר היא גם מספקת כמה תובנות מעניינות למדי על נפש האדם ושם גם מתגלה כוחה האמיתי.