1. למי יש פחות כבוד
    אין הרבה מה להגיד על טקס הדלקת המשואות, ובשנה כמו השנה זה דווקא סימן טוב. ציוץ שעלה בטוויטר, וכנראה נמחק מאז, סיכם היטב את התובנה העיקרית: "טוב שבמאי טקס המשואות מזכיר לנו מידי פעם מיהי". ולכולם ברור מיהי. אז נכון, תלונות על קבלת ההחלטות של השרה מירי רגב - שמדי שנה טורחת להשכיח את העובדה שהאישיות המרכזית בטקס היא דווקא יו"ר הכנסת - הן אקט חרוש כמעט כמו ספירת הקלוז-אפים שאשת ראש הממשלה זוכה להם. אבל זה לא הופך את האירוע לסביר. בדומה לשקר שחוזרים עליו שוב ושוב ושוב עד שהוא הופך לאמת, פתאום רגע שבו רגב נתפסת מסננת מול המצלמה "הנה, עכשיו רואים אותך גם" מתקבל באדישות מסוימת. שנה אחרי שנה (וכן, בתקופת חילי טרופר הקצרה זה היה אחרת) הטקס הכי ממלכתי נחטף על ידי הממשלה מזרועותיה של הכנסת. פעם, בימים שלפני סרטוני בחירות בהר הרצל, עוד הייתה הפרדה ביניהן.

    ואם כבר שקרים שחוזרים עליהם שוב ושוב: "ביחד". זו כנראה המילה שנאמרה הכי הרבה פעמים במהלך הטקס - בנאומים, בקריינות, בצעקות שהתחזו להנחיה של אקי אבני ומורן אטיאס, בכל מקום שאיננו ההומאז' המוזר למחזות הזמר המקומיים, בעיקר מבית תיאטרון הבימה. אפרופו הבימה: מה הסיכוי שבמאי ועורך הטקס, אלדר גוהר גרויסמן, הוא במקרה במאי המחזמר "קזבלן" עם עופר חיון ואיתי לוי שזכה לבולטות במהלך האירוע? עולם קטן (ומסריח). אלמלא נאומים מרגשים של שלום אסייג או הנערה אופק ראשון, שהצליחו להצדיק בחירות תמוהות להשאת משואות, החזרה על ה"ביחד" הזה הייתה חורה עוד יותר. גם המשפחות הכי טובות רבות לפעמים, או מנסות לשנות את שיטת המשטר, וניסיון לצייר חזית אחידה בכל מחיר הוא בגדר הכחשה. בדיוק כמו היוזמה לעבור לשידור מוקלט במקרה של מחאה (שלא קרתה), בדיוק כמו הכרזה על משיאי משואות ברגע האחרון, כשכולם מבינים שמישהו וידא ש-14 הנבחרים לא יהווה איזושהי בעיה. אז קוברים, מתעלמים ומנסים לדפדף הלאה. כל מי שהיה בישראל בגשם ראשון כלשהו יודע שבמוקדם או במאוחר, ההצפה עוד תגיע.

    מה לראות?
    את "יהלומים" (נטפליקס), הדרמה הישראלית-בלגית שמפגישה את הקהילה החרדית באנטוורפן עם יוצרי "השוטרים" הצברית. מתחת לעלילת פשע ושחיתות שלא נזהרת לגעת גם באזורי האקשן, הקסם של ההפקה המרשימה בולט דווקא בקרבות העסקיים באווירת "יורשים" ובדרמות המשפחתיות בסגנון "שטיסל". גם זה סוג של שוויון בנטל. לביקורת המלאה.
  2. "יורשים": דירוג העוצמה הרשמי
    עם היעדרו של הפטריארך, כל החלטה קטנה על לוח המשחק של "יורשים" (יס, הוט וסלקום) הופכת לתזוזה הרת גורל. לכן חשוב, וגם סתם כיף, למפות את כל השחקנים בה - ומוטב לעשות זאת באמצעות דירוג עוצמה. בדירוג שכזה הפסגה די ברורה, והיא מאוישת על ידי שניים: הראשונה, כוכבת הפרק של השבוע שעבר שהיווה שיא קומי עבור הסדרה, היא האלמנה בהפתעה מרשה. יש לה 63 מיליון דולר על דירה שהיא מכרה תוך דקה, ובפרק החדש התברר שלמרות שבחייה היא לא שלטה בלוגאן, היא כן יכולה להחליט מה הגופה שלו תלבש. השני הוא לוקאס מתסון, יחד עם הפונצ'ו המטומטם שלו, שגרר את כל צמרת ווייסטאר רויקו להשתלמות באווירת "מידסומר". למרות הרהורי "להקת הקאברים" של האחים הם עדיין תלויים בו, והאיום שלו לפנות ישירות לדירקטוריון הופך אותו לבודדים בסדרה שמנופפים באיום של ממש.

    באמצע, עם אופק תעסוקתי אבל בלי השפעה גדולה, נמצאים היורשים של "יורשים". קנדל מונע על ידי יצר נקמה ברוח רפאים, רומן עוד לא מצא הזדמנות להוביל מהלך, ושיב רק מתחילה לעכל את ההידפקות הכפולה שלה - בלי מנכ"לות ביד ועם עובר בבטן. הפגישה הלילית עם לוקאס, והעצות הערפדיות שלה, משפרות את סיכוייה מול האיש שהכוח שוכן אצלו כרגע. זה הימור על מניה, בתקווה שהיא תוכיח את עצמה, ובכאוס הנוכחי זה הישג לא מבוטל. שיב מצליחה להציל את ג'רי, קרולינה וטום (כשברוח אביה היא לא מונעת מקידום נשים, אלא מאינטרסים), ובמקרה של האחרון ניכר שהיא נהנית להתבריין עליו. גם ניצחון בשלב הבתים הוא ניצחון. ובתחתית? שם תמצאו את המונית המעליבה של קרי לרכבת (אפילו בלי רכב שחור!), ואת "הנפוטיזם בגובה שני מטר" של גרג. הוא בטוח שהוא ב"רביעייה", לא מבין שהוא אפילו לא בעשירייה. ובכלל, אנשים שמרגישים צורך להשוויץ שקראו כתבה באקונומיסט אינם אנשים עוצמתיים במיוחד.
    פריים אחד למזכרת
    בר בלפר, לנצח כוכבת "מישהו לרוץ איתו", מפתיעה בהופעת אורח קטנה ומרגשת (ודוברת יידיש) ב"מלאך משחית" (כאן 11).

  3. קרובה להפליא ורועשת להחריד
    אם העונה ה-20 של "ארץ נהדרת" (קשת 12) הייתה ריאליטי, הרי שספיישל יום העצמאות שחתם השבוע את העונה הוא פרק הגמר. ואם מדובר היה בגמר, המיליון צריך ללכת רק לדמות אחת - טלי גוטליב. החיקוי האור-קולי של ליאת הר לב הפיח חיים חדשים בחברת הקאסט, שכבר מציינת עשור וחגגה כל רגע מתחת לאיפור המוגזם. נראה שאפילו אם גוטליב הייתה נשלחת לצינוק תקשורתי באיזה שבוע, כמו שראש הממשלה נתניהו אולי רוצה בתוך-תוכו, היא עדיין הייתה מוצאת את דרכה ל"ארץ נהדרת". וזו לא היטפלות, אלא בחירה מושכלת. החיקוי הפוליטי הכי טוב בתקופה עמוסה בכאלה (בטלוויזיה, אבל גם בכנסת) מייצג באופן מושלם את רוח התקופה: בורות, וולגריות וחוסר פרופורציות מוחלט.

    הייצוג הזה של רוח התקופה הוא כמובן בגלל גוטליב עצמה, לא בגלל כותבי "ארץ נהדרת" שבאמת מתקשים לעמוד בקצב שלה. רק השבוע, אחרי שחלק משורות אלה כבר נכתבו, היא נזכרה להספיד את יהונתן גפן בכך שאמרה שהוא "ייצג שתיינות, סמים ופריצות". אם השעה היא תמיד 17:00 איפשהו, עבור גוטליב האמיתית כל שעה היא שעה לטינופת. היא פותחת על חיים ומתים, שתיינים ופיכחים, ימנים ושמאלנים, על כולם חוץ מעל אנסים. והכל עם חוסר מודעות משווע: לפני חודשיים, כשהתפוצצה בכנסת על ההפגנה שחיכתה לה מחוץ לדלת ביתה, היא אמרה ש"אם הייתי מאבדת עשתונות זה היה עלול להיגמר ברע". האם מישהו יספר לה שאובדן העשתונות שלה קורה עוד מאז שהושבעה? כי כמו חוק טבע, כל ריאיון עם גוטליב (ויש הרבה כאלה) מתנהל על 200 קמ"ש. אובדן העשתונות המוחלט הוא רק חלק מההתנהלות התקשורתית של אישה שנמצאת בתגרה מתמדת. כשמדובר בנבחרת ציבור זה קשה להכלה, אבל אם מתייחסים אליה כאל עוד דמות מתוסרטת אי אפשר שלא טיפ-טיפה לאהוב את זה.

    ועדיין, נשאלת השאלה הקבועה שצפה עם קריקטורות שכאלה ב"ארץ נהדרת". הרי גוטליב, למרות היותה חברת ליכוד, לא באמת מחזיקה בסמכויות גדולות מאלה של נעמה לזימי או לימור סון הר-מלך. סביר שהחיקוי הוויראלי שלה - שהגיע עד לאתר זר שהתבלבל בינה לבין הר לב - עוזר לה לסגור ראיונות בדיוק כמו שהיא עוזרת בדרכה המגושמת לאנשי "ארץ נהדרת". והיא לא הראשונה שזה קורה לה: החיקוי של ערן זרחוביץ' לנפתלי בנט היה אחד ה"נימוקים" הבולטים גם כשזה לא עבר את אחוז החסימה וגם כשהוא מונה לראשות הממשלה. ואל תשכחו את "סגן ראש עיריית רעננה" עוזי כהן, האיש שלפני שני עשורים הפך לאורח קבוע בכל סלון בזכות אלי פיניש, וזאת למרות שלא הייתה לו שום השפעה על אזרחי ישראל. בשבוע הבא, עם פתיחת כנס הקיץ בבית הנבחרים הישראלי, הסדרה שהיא טלי גוטליב תשיק את עונתה השנייה. אם הפופולריות תימשך, מפחיד (אבל קצת מסקרן) לגלות איך ייראה הספין-אוף שלה.
    בשבוע הבא
    שיטות הורות שונות עומדות למבחן - ולתחרות - ב"מבחן ההורים הגדול" (קשת 12, 1.5); "שרברבי הבית הלבן" עם וודי הרלסון חוזרת לפרשת ווטרגייט ולאירועים שהובילו להתפטרות הנשיא ניקסון (יס, הוט וסלקום, 2.5); הדרמה "אור קטן" מספרת על חסידת אומות העולם שהחביאה את משפחתה של אנה פרנק (דיסני+, כנ"ל); הריאליטי האמריקאי "שדכנות מודרנית" מפגיש בין רווקים יהודיים כשרים (נטפליקס, 3.5); ו"ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט", ספין-אוף ראשון לסדרת הלהיט (נטפליקס, 4.5)
    צילום מירי רגב ושרה נתניהו: מתוך טקס הדלקת המשואות / צילום אלכסנדר סקארסגארד ושרה סנוק: מתוך "יורשים", יס, הוט וסלקום / צילום בר בלפר: מתוך "מלאך משחית", כאן 11