שנות ה-90 ותחילת ה-2000 הביאו לנו סדרות קלאסיות כמו "סיינפלד", "סקס והעיר הגדולה", "שמש" ועוד רבות וטובות. לאחרונה יש גל של סדרות אהובות, כמו "מכושפות" או "וויל וגרייס", שחוזרות לעונות חדשות על מנת לספק איזה צורך נוסטלגי, וזה נחמד, אבל קיים חשש שזה יפתח לסדרות נוספות את התאבון. אלה הסדרות שלא צריך להחזיר מן המתים - זה קריפי מדי וסתם יאכזב אותנו.
שמש
ניסינו לגלגל את הבטריות, להוציא ולהכניס לחשמל, אבל צביקה הדר פשוט לא עובד. צריך להודות באמת, הוא כבר לא מצחיק אותנו יותר. הסדרה "לצבי יש בעיה", שאמורה להיות על הדר, לא באמת הכניסה אותנו לחייו, שהוצגו באופן די קלישאתי, ו"מחר שבת" משעממת, ובעלת ויזואליות והומור מיושנים. בדומה ליהורם גאון ומוצרט, גם הדר כבר לא שייך לעשור הזה. חבל, כי אליעד נחום והפועל באר שבע דווקא חמים עכשיו.
גולשים בזמן
להיט המדע הבדיוני משנות ה-90 מגולל את סיפורו של קווין (ג'רי אוקונל), צעיר מחונן שמטייל בין מימדים באמצעות מכשיר משוכלל שנראה כמו מכונת גילוח. למסע שלו הצטרפו פרופסור ארתורו רמברנדט (ג'ון ריס דיוויס) והזאתי. נכון, הקונספט של מימדים אחרים תמיד מעניין. נראה גם שלקווין עדיין יש את הפוטנציאל לדלג בין עולמות באמצעות שלט של מזגן, אבל הבעיה היא שהסדרה עברה גסיסה קשה מאז העונה הרביעית והקיאה את הרייטינג לאסלה.
למי שלא זוכר (או לא רוצה להיזכר), בעונה הרביעית הגיעו הקרומגס, שהם למעשה אבולוציה של האדם הניאנדרתלי, שבניגוד למימד שלנו, התפתח לזן מתקדם (אוי, זה מעניין) ובהמשך גם האח האבוד וחסר הכריזמה של קווין נכנס לסדרה, ובקיצור, נהיה בלאגן. אם היה אפשר למחוק את שתי העונות האחרונות היה כבר מזמן איחוד. חבל, אולי במימד אחר.
הבורגנים
נכון שקרן מור תמיד גורמת לנו לחייך וכולנו מתגעגעים לרווח בשיניים של חני פירסטנברג (פיר-סטנ-ברג למי שמתקשה), אבל "דרכנו" היה ועודנו אחד השירים הכי גרועים בעשורים האחרונים, ועל זה אין מחילה. מעבר לזה, הקצב של הסדרה איטי מדי להיום. הדמויות, היחסים ביניהן, הקונפליקטים, אפילו הסקס – מ ש ע מ ם (כן, הא?). כיוון שעכשיו "לא קלה היא, לא קלה דרכנו ועינייך לפעמים כה קרובות" מתנגן לי במח באופן רפטטיבי, לא תהיה ברירה אלא שגם אתם תהנו. אין על מה.
סקס והעיר הגדולה
אקוורד. ורי, ורי אקוורד. במיוחד לאחר שקים קרטל יצאה על שרה ג'סיקה פרקר לא מזמן ובואו נודה, שרלוט – אשת חיל מי ישמע – לא מעניינת כמו קארי וסמנתה. ואיך קראו לג'ינג'ית? אה, מירנדה. לא מעניין. אז נכון, הסדרה היתה מעולה מתחילתה ועד סופה, אבל הסרטים של "סקס והעיר", שלא התקרבו לרמה של הסדרה והרגישו כמו פרק אחד ארוך ומייגע, הורידו לנו את הזקפה והוציאו את החשק לעוד. חוץ מזה, היה לנו כבר מאז את "בנות" ו"ברוד סיטי" שהציגו נשים עם עוד תחומי עניין מעבר לגברים ונעליים.
ג'ודה
כן-כן, אני יודעת. לגו'דה יש רק עונה אחת וצפויה לצאת עונה שניה, כך שאין עוד מה לדבר באמת על איחוד. אבל אני אומרת, בואו נעצור את זה פה על מנת שלא נגיע לסוגיה הזו בעתיד. חוץ מעמוס תמם, כל מה שקורה בסדרה הזאת מביך. המשחק של ציון ברוך ואביחי (השוטר) גורם לצופים להתכווץ בכיסא, בייחוד כשציון מדבר באנגלית, אבל יודעים מה? נסלח. מה שבאמת נוראי זה התסריט: ערפד יהודי שאמור, על פי נבואה, להשמיד ערפדים גויים. באמא? שלא לדבר על החורים בעלילה, שזה כבר נושא לכתבה שלמה או סמינריון. בקיצור, חווית הצפייה ב"ג'ודה" עשתה לי חשק לקרוע לעצמי שיערות. נכון, התוצאות מרשימות וחלקות ואני מרגישה פשוט נהדר, אבל אני מעדיפה לחסוך את זה לעצמי ולשים כסף על לייזר או וילונות אמבטיה חדשים.
חברים
לאחר שרוס ופיבי הסבירו למה לא יהיה איחוד ל"חברים", הרוח די יצאה לנו מהמפרשים. במהלך 14 השנים האחרונות התחננו לפרקון איחוד אחד קטנטון, ולהגיד את האמת, אנחנו כבר נראים כמו אקסית שלא יודעת לשחרר ושולחת הודעות "היי, חשבתי עליך" באמצע הלילה, וכשאין תגובה מוסיפה "סליחה, בטעות". לא רוצים? לא צריך טובות. ולא, זה לא בקטע של להיות קשים להשגה, זה בקטע של הגיע הזמן להמשיך הלאה. הזמן עשה את שלו – הגעגוע חלף ואיתו העניין באיחוד.
פלורנטין
שכונת פלורנטין היתה אולי מגניבה בשנות ה-90, אבל היום? פחח, לא. אנחנו באמת רוצים לראות את סמי הורי ואיילת זורר בתור היפסטרים מזוקנים? הם גם בטח ישבו כל יום בארומה, ישלמו 5,000 שקלקלים על דירת חדר שההורים שלהם עוזרים להם לממן ויחפרו בטינדר. תותי תהיה קרוב לוודאי אקטביסטית חברתית ותעלה פוסטים של "בשר זה רצח" או "הון שלטון - סיגל שחמון" וניר פרידמן ישאר מוסיקאי כושל.
הלב
מה הדבר הכי מעצבן במרקו? שחייבים לראות אותו אוכל את הלחם עד שהוא מסיים אותו או צולע באיטיות בשביל עד שהוא נעלם באופק. אין קאטים. אשכרה ישבנו רבע שעה וראינו אותו תוקע פחמימות ומשום מה מצאנו את זה מרתק. נכון, הפרק האחרון מרגש, אבל הדרך לשם? מייגעת. בבקשה, לא שוב. אם כבר, סדרת ההמשך צריכה להיות על מרקו הנער המתבגר שצועק על אמא שלו "שיואו אני שונא אותך, דפקת לי את החיים, תמותי".