ב"חוקי האלים ובני האדם", הפרק השישי של העונה, הבנו שגם בעולם האכזרי של "משחקי הכס" שולטת הבירוקרטיה. מי שמצליחים לתמרן את המערכת נמצאים בעמדות כוח, והדרך היחידה לשנות את המאזן היא לשבור את החוקים. ריקאפ
אני בטוח שייעשה משפט צדק. כן, בטח | צילום: באדיבות yes/HBO
נפתח בספקולציה: אחרי ארבע עונות ושישה פרקים הציגה לנו "משחקי הכס" את המקום הכי ציני בעולם בו היא מתרחשת. איך יודעים את זה? כי הדרך היחידה להגיע אליו היא לעבור בין רגליו של אביר עצום ממדים. מבט אחד למעלה ולכל אורח ברור מה הוא עומד לקבל פה. זה גם בדיוק מה שסטאניס באראתיאון אמור היה לקבל בבנק הברזל של בראבוס. החיוך הכובש והדיבור השרמנטי שלו אולי עובד על מכשפות פירומניות בדרגונסטון, אבל החבר'ה בבנק (היוש מייקרופט) יודעים שהוא מרושש יותר מנוחי דנקנר אחרי תספורת. איזו סיבה יש להם לתת בו אמון? מה זאת אומרת? הוא הרי מקיים הבטחות, אדם הגון שכרת ארבע אצבעות מידו של האיש היחיד שעוד נאמן לו בעולם הזה (דאבוס סיוורת', יש אותך ביותר פאתט?), תראו לנו השקעה יותר הגיונית מזו. זה היה הטיעון הכי מטופש שנשמע אי פעם בבקשה להלוואה, ומה אתם יודעים? הוא גם עבד. בקצב הזה בנק הברזל נמצא בדרכו הבטוחה להפוך לבנק למסחר.
לא השתכנעתם מההיגיון בסצנה הקודמת? שטויות, הפורנו חזר! הנה כמה בחורות עירומות בחמאם של בראבוס (לאחת מהן אפילו קוראים לארה. יותר דמות עגולה מזה אי אפשר לבקש) והנה גם יארה גרייג'וי קוראת את המכתב שנשלח אליה מטעם רמזי סנואו. זה היה נאום מרשים מאד על נאמנות וכבוד, ואנחנו יודעים את זה כי הבחורה שדהרה על רמזי תוך כדי ממש הסכימה עם כל מילה. סוף סוף מישהו בבית גרייג'וי בא לדרוש בשלומו של הבן האובד. הבעיה היא שזה קרה מעט מדי ומאוחר מדי. תיאון גרייג'וי מת על צלב העינויים בעונה שעברה. הישות האומללה שנותרה בחיים בדמותו כבר לא מייצגת דבר מחייו הקודמים. המטרה האחת והיחידה של ריק היא לשרוד, אין לו את הזכות לפתח תקווה אפילו אם היא מופיעה בשער תא הכלא שלו. בסופו של דבר לא הכלבים ולא הטורסו המדמם של רמזי גורמים ליארה לסגת, זאת ההבנה שבמצב הנוכחי שום דבר כבר לא יציל את תיאון. שוב הצדק האכזרי של "משחקי הכס" עושה את שלו: לכל החלטה יש מחיר. באלון ויארה לא רצו בתיאון כשיכלו לקבל אותו ועכשיו הם לא יכולים לקבל אותו כשהם רוצים.
אם תביטו למעלה תראו הודעה מהבנק | צילום:
באדיבות yes/HBO
הפקידים שולטים
אם מחפשים תמה מסכמת ל"החוקים של האלים ובני האדם", התשובה היא ללא ספק בירוקרטיה. בחלק מהמקרים הפקידים קובעים מי יזכה לממן את שאיפות השלטון שלו, במקרים אחרים השליטים עצמם הופכים לפקידים. אז שלום ותודה שהגעתם למשרד של דאינריז, אנחנו מטפלים בלקוחות קודמים. קחו מספר והחאליסי תיענה בהקדם. אבא מוסמר לעמוד? מיד נשלח מישהו לגרד אותו משם, דרקון עשה את הכבשים שלכם וול דאן (כמה מגניבה הייתה הסצנה הזאת)? ציינו איזה דגם של כבשה איבדתם ותפוצו על פי מחירון לוי-מורמונט. אלו גם הרגעים ש"משחקי הכס" מרשה לעצמה לעשות קצת פאוזה בתוך הרצינות התהומית שהיא לוקחת את עצמה. לא פחות משלושה אנשים מצהירים על עצמם כשליטים בפרק הזה: מלך האנדלים, מלכת מירין, הראשון לשמו, מנתצת השלשלאות, מבאס המסיבות, נסיך הבתולים. לא ייאמן כמה טייטלים יש לאנשים האלה. כל אחד הוא מלך בעיני עצמו, אבל רק טומן רשום בטאבו על כס הברזל.
כמו בכל שלטון מציאותי אחר, האנשים שמוצאים את דרכם בסבך הפקידותי המסואב הזה זוכים להיות בטופ. טייווין לאניסטר הוא אחד כזה. לאיש יש יותר ג'ובים בשרוול ממתמודד בפריימריז של הליכוד. מייס טיירל קיבל את תואר ממונה הספינות, אוברין את תיק הכספים, ואריז הוא שר בלי תיק וסרסיי ממונה על ועדת קישוט. כולם חושבים שיש להם השפעה וכולם טועים. כפי שג'יימי מגלה מאוחר יותר, כל המהלכים שנעשו מסוף הפרק השני ועד היום, נועדו כדי לקדם את החזון האולטימטיבי של טייווין: הרחקתו הסופית של טיריון מהמשפחה והפרדתם של התאומים האוהבים. ג'יימי יהפוך לשליט צוק קאסטרלי וירחיב את המשפחה, סרסיי תשתה את עצמה למוות לצדו של לוראס טיירל והכל יבוא על מקומו בשלום. טייווין ידע שג'יימי יקריב את עצמו למען אחיו, כל שנותר הוא לחדד את החרב ולחכות לרגע שבו יציע להקריב את עצמו. ברגע שג'יימי הבין על מה ויתר, הפור כבר נפל.
הבא בתור בבקשה | צילום:
באדיבות yes/HBO
צדק זה שם של כוכב
המשפט של טיריון הוא הדובדבן שעל קצפת הבירוקרטיה. מלאכת מחשבת של שחיתות שמושיבה את טייווין לאניסטר לראשונה (גם אם באופן זמני) על כס הברזל. כל שונאיו של טיריון מוזמנים בזה אחר זה להטיח בו כל האשמה מרושעת בלי זכות לתגובה: הוא הכה את ג'ופרי שבסך הכל עזר לזקנה לחצות את הכביש, גנב את כל הרעלים שהמלומד פייסל המציא על המקום ועשה מעשים מגעילים במגדל הימין בזמן שסרסיי וג'יימי ניסו ללמוד גמרא. זה היה טריק תסריטאי נחמד מאד מצידם של היוצרים די. בי. ווייס ודיוויד בניוף. העדויות במשפט סיכמו שלל אירועים מכל שלוש וחצי העונות שראינו עד כה. הצופים (לפחות אלו שהצליחו לזכור את כל הפרטים הקטנים), ידעו לצייר לעצמם היטב בראש את הפער שבין העדויות למה שהתרחש במציאות. אף אחת מהן (גם לא הפניית הגב של ואריז) לא הייתה כואבת כמו העדות של שיי, אבל היא הרי זונה, זוכרים?
יש רק דרך אחת לפגוע בבירוקרט ממולח: לשבור את הכללים. זה היה אחד מאותם רגעים שבגללם טיריון (כלומר פיטר דינקלג' האדיר) הוא דמות כל כך מוצלחת. מאחורי וילון מספר אחד עמדה הבחירה לדבוק בחפותו ולראות את בית המשפט הגבוה לחרטא גוזר את דינו למוות. מאחורי וילון מספר שתיים הייתה האפשרות להודות בפשע שלא ביצע, לבקש חנינה ולבלות את שארית חייו על חומת הצפון, אבל טיריון מצא את וילון מספר שלוש. בבחירה אחת הוא ביטל את הלגיטימציה של טייווין להכתיב את התוצאה והציב אותו בפני סיוט מושלם: ג'יימי נותר במשמר המלך וטיריון, התקווה האחרונה להמשכיות הבית, עשוי למות אם האיש שייצג אותו יפסיד בקרב. אנחנו אומרים עשוי כי זה הרי לא באמת יקרה. הטובים תמיד מנצחים בסוף, לא?
בטח שמתם לב
שכמו בצבא, גם ב"משחקי הכס" הכל מתחלק לשלוש - דאינריז, ג'ורה ובאריסטן; טייווין, מייס ואוברין; שלושה פקידים בבנק הברזל ושתי נערות טובים על כל שודד ים.
שמייס טיירל הפך לביץ' הרשמית של טייווין - זה כבר הספיק כדי להדליק עליו את אוברין, מה שאומר שכדאי להיזהר מאד עם הסבון במקלחת מעכשיו.
