"ציפור חקיינית", הפרק השביעי של העונה, היה גם אחד החלשים ביותר. הרבה מאד זמן מסך לא רלוונטי נתפס הפעם על ידי קווי עלילה מוזרים, אבל גם ביניהם מצאנו רגעים למזכרת: המתח המיני בין דאאריו לדאני מגיע לשיאו ופטיר בייליש מבצע עוד מהלך שובר חוקים
רגע, אז איפה היינו? אה כן, משפט בקרב! איזה רעיון גאוני, טייק דאט טייווין. מי לא ירצה לייצג את טיריון בקרב קריטי כזה על חייו? זה צודק, זה מוסרי וזה בעיקר לא בראן שהולך צפונה. בדיוק בשביל זה נוצרו אחים. אה, ג'יימי לא בכושר. השמאלית כבר לא מה שהייתה פעם. זה לא מפריע לפעילות יומיומית שוטפת כמו ג'וגינג או אונס אחותו התאומה, אבל בקרב? קצת מגביל. מבאס, אבל בסדר, תמיד יש את ברון הנאמן. הוא לא יאכזב. טוב תמחקו גם את זה. לך תסמוך על שכירי חרב, קצת טירה וטייטל והם שוכחים את כל הכלום שעשית בשבילם. יכול להיות שזה לא באמת היה רעיון כל כך גאוני לבחור הכרעה בקרב? אי אפשר היה לסגור את זה בזוג או פרד או שחייה צורנית?
מזל שסרסיי דאגה לקרב הוגן. איבה בין אחים היא דבר שכיח בכל המשפחות, אבל הכי חשוב לשמור על פרופורציות. הנציג שלה לקרב הוא בחור ביישן ורהוט, חובב פיזיקת קוונטים ומעריץ מושבע של "נוער שוליים". בין לבין הוא נהנה לפלט אסירים, לבצע ניתוחים קיסרים ולנהום כמו גודזילה עם עצירות. אל תתנו לגודל הזה ולשפריצים של הדם להטעות אתכם, מתחתיהם מסתתרת נפש עדינה של ממותה. כשרואים את גרגור קלגאן ב"אימונים" פתאום עתיד של אפס סקס, קור כלבים ומהלכים לבנים על חומת הצפון נשמע כמו נופש. דווקא על הרקע הזה השיחה בין אוברין לטיריון היא אחת הסצנות הנפלאות שיצרה "משחקי הכס" השנה. הקבלה בין מיתוס המפלצת השקרי של טיריון למפלצתיות האמיתית שהיא "ההר". אוברין וטיריון, הכבשים השחורות של הבתים מהם באו, מוצאים זה בזה שותפות גורל מיוחדת. המוטיבציה של אוברין נובעת מתחושת הנקם הפרטית שלו, אבל גם מתוך רצון לצדק. עכשיו רק נשאר הקטע הזניח הזה שבו הצדק במשחקי הכס בדרך כלל לא יוצא לאור.
פעם אחרונה שאתה נוגע לי באוריו
תנו להתקלח בשקט
זה המקום לציין שגם פרק 7, כמו מרבית פרקי העונה הזאת, פשוט לא סיפק את הסחורה לאורך מרבית הדקות שלו. מה לכל הרוחות קרה שם בסצנה של אריה ו"כלב הציד"? למה איש גווע ליד בקתה שרופה אמור לעניין אותנו? איזה מתנקש יעדיף לנשוך את סאנדור קלגאן בצוואר מאשר לתקוע בו חרב במפתיע בגב? זאת התפרצות של כלבת או שמישהו הקיא על התסריט? ולמה בילינו שמונה דקות שלמות עם מליסנדרה עירומה באמבטיה רק כדי להבין שהיא רוצה לקחת איתה את שירין להפלגה? באמת היינו צריכים לקבל שלושה תקריבים של ישבן כדי שנבין את המניעים שלה טוב יותר? זאת לא הפעם הראשונה העונה שבה נראה כאילו הסדרה מוסיפה בכוח קטעי קישור חסרי כל משמעות. הריבוי של הדמויות וסיפורי המשנה לא מכריח אותנו לבקר את כולן גם כשאין להן שום דבר חשוב לומר או לעשות. תנו להן להתקלח בשקט, מי יודע מתי זה יקרה שוב
דאאריו נהאריס ודאינריז, דאינריז ודאאריו נהאריס, מאז שהטיזינג ההדדי הזה החל מתו לפחות ארבעה דרקונים בשיבה טובה מבלי שראינו אפילו נשיקה באוויר. מסכן דאאריו, בשלב מסוים הוא לא התאפק והודה שהחרב שלו עומדת לשירותה של דאני בכל עת. בעידן המודרני זה היה עולה לו בתרסיס פלפל בעין, אבל בזמנים ברבריים כמו אלו של "משחקי הכס" זה כנראה נשמע כמו התחלה של פורפליי. דאני התרווחה בכיסא, פקדה "הצג שק" ומשם אפשר רק לדמיין את ההמשך. כן, אנחנו יודעים שאמיליה קלארק הודיעה שלא תשתתף עוד בסצנות עירום, ובכל זאת כל כך מוזר לחתוך מהרגע הזה רק כדי לראות קלוז אפ על מליסנדרה טופלס בג'קוזי. אנטי קליימקס זה אנדרסטייטמנט. אבל מילא, לפחות זכינו לראות את ג'ורה מגיע בדיוק בזמן לסיגריה שאחרי. שוב הוא כאן כדי לדבר על עבדות, להחזיק ידיים אפלטונית ולהשיא עצות מועילות. כמה טוב שאתה כאן יצור נטול סקס אפיל שכמוך, מה היינו עושים בלעדיך?
אני צריכה את הג'ורה שאחרי
פשטידת כליות, מישהו?
טוב, כל התשוקה הזאת בטח עשתה אתכם רעבים. מה זאת אומרת לא? אבל יש לנו עשר דקות שלמות עם הוטפאי, דמות שנפרדה מאיתנו לפני שנה ומאז לא הורידה גרם במשקל או הוסיפה גרם של עניין. מישהו חשב שמאד יעניין אתכם לשמוע על הסוד מאחורי פשטידות הכליות שלו ולהתרגש מחדש כשהוא משחזר את מתכון לחם הזאב המפורסם והמעט קריפי. אם רק אפשר היה לזרוק גם תסריטאים דרך "דלת הירח". משהו אחד טוב בכל זאת יצא מהמפגש עם הוטפאי. עכשיו יש לפודריק ובריאן קצה חוט לגבי המקום שאליו עשויות להגיע האחיות סטארק. אף אחד לא טרח להסביר לנו איך הם מתכוונים להשיג אותן כשכל רכושם בעולם כולל שני סוסים ולחם קראנצ'י, אבל הם הרי יילכו לשם לפחות חצי עונה, אז למה להתחיל לדאוג לזה עכשיו?
כל זה מוביל אותנו אל המומחיות של משחקי הכס בעונה הזו: להפוך במחי וואט דה פאק אחד פרקים בינוניים לשוס. אז זהו, שהפעם זה לא ממש עבד. מהרגע שבו סנסה ואצבעון הגיעו למבצר המשוגעים של ליסה ארין, היה ברור שהמתיחות הזו לא תוכל לשרוד יחד לאורך זמן. בדיעבד גילינו שליסה הייתה שותפה לאירועים שהניעו את גלגלי עלילת הסדרה מלכתחילה. שותפה היא המילה הנכונה כי אף אחד מהם לא היה ביוזמתה. וכשמבינים כמה גדולה יכולת התחמון של אצבעון, האם זה באמת כל כך מופרך להאמין שכל עניין הנשיקה שלו עם סאנסה היה מכוון כדי לגרום לליסה לאבד את זה? הכל בכדי שברגע המכריע הוא יוכל לא רק לדחוף אותה אל מותה, אלא גם לרסק לה את הלב לחתיכות. זה היה כל כך ברור עד שהפעם אפילו אלמנט ההפתעה לא היה משמעותי. ליסה לא באמת עשתה שום דבר גדול כדי להצדיק את אפקט הוואו. היא הייתה מטורפת ומוזרה וגידלה סוציופת, אבל אף אחד לא יעשה מהמוות שלה ממים.
ועכשיו כל הטוב הזה שוב מונח לפתחה של סאנסה. פעם כלואה בטלפיו של פסיכופת, תמיד כלואה בטלפיו של פסיכופת. עם ג'ופרי זה היה מפחיד בגלל האכזריות, אבל עם פטיר בייליש זה מפחיד בגלל הלא נודע.
בטח שמתם לב
לתואר האבירות שניתן לגרגור קלגאן - סר גרגור. זה בטח ניתן לו על העבודה שלו עם יתומים.
שהדבר הראשון שדאני עשתה אחרי שדאאריו עזב היה להביט בריכוז במפה - אחרי כזאת תקופת יובש, כולם היו מאבדים את האוריינטציה.
