למרות שבחוץ הטמפרטורות עדיין לא סגורות אם הן שלושים וקצת או עשרים והרבה, גם בשבוע השני של "מחוברים" (ג'-ה', 20:15, HOT3 ו-HOT VOD) מזג האוויר חורפי וגשום ונותן את האשליה המתוקה שבישראל מתקיימות עונות נוספות מלבד קיץ. מה שיותר קרוב אלינו הן החופשות אליהן נוסעים המחוברים, שנראות ממש כמו שלנו רק ביותר מוצלח. לפחות אצל רינת ואמיר. הראשונה לקחה את המשפחה להתאוששות מחנוכה בחופי זנזיבר והאחרון נסע לעבודה/מנוחה במלון משגע בזיכרון יעקב. ומה עם קרול? היא כבר ארגנה לעצמה מלון בוטיק במרחק דקות ספורות מהבית כי כמה כבר אפשר לצלם את הבר של עצמך?
אבל השבוע לא היה רק בסימן חופשות, הוא הביא לנו גם גרסה מקומית של "E! True Hollywood Story" על התפרקותה של להקת "החברים של נטאשה". אחת הלהקות המצליחות בישראל בשנות התשעים קיבלה השבוע זמן מסך מחודש, שלמען האמת לא השאיר אותנו עם לסתות שמוטות. פחות מעילות בכספים וריבים על בחורות ויותר טקסט על דיכאון וחברות שדעכה. אה, כן, וגם משהו שקשור בספר הזוהר. השבוע לא היה לנו איתי לוי. למה? לא ממש ברור, רק חשוב לציין שבעונה שמביאה איתה משקל רגשי של כחצי טון - כדאי למנן קצת עם זמר צעיר ומלא הורמונים.
השבוע השני של רינת גבאי
"תודה לך יא בורא עולם על החופים היפים שקיימת לנו בזנזיבר! אוהבת אותך אלוקים! בוא נמשיך את השיחה בפרטי!" - ככה נשמע, פחות או יותר, המונולוג של רינת גבאי כשהיא מגיעה עם משפחתה לזנזיבר כדי לתפוס קצת ראש אחרי חודשים של עבדות קניונים. אז בשבוע השני שלה משפחת גבאי-מור לוקחת את כל הכסף (פחחחח אולי עשירית) שעשתה מ-150 הופעות ביום סביב חופשת החנוכה, וטסה לחופשה מפנקת במיוחד באיזה חוף בתולי עם מים כחולים ואנשים עניים. רינת די מאושרת לגלות שבצד השני של העולם היא אלמונית ואף אחד לא מטריד אותה ברחוב אבל קצת שוכחת שגם אצלנו בלבנט אם היא תצבע לבלונד פלטינה, תפסיק להסתובב עם קוקיות או סתם תגיע לאזור בו אין ילדים - היא תזכה באלמוניות הנחשקת.
מעבר לחיבה הקצת קומית שלה לפולחן אדושם ושמירת תורה ומצוות ("איזה בעל יש לי שעושה שמונה עשר!" היא נפעמת כשהיא מגלה את דורון מניח תפילין), גבאי סובלת כמו כולנו מהשפעתן של הרשתות החברתיות על בני הנוער. כאילו, מבחינת בתה בת ה-14, החופשה בזנזיבר יכולה (וצריכה) להסתיים בדיוק שניה אחרי שהיא מעלה תמונה מושלמת לאינסטוש. רינת קצת מתעצבנת, שכן היא רק רצתה לחזק את הקן המשפחתי אחרי שבועות אותם היא ודורון העבירו בדרכים, אבל מצד שני - שלושה ימים בזנזיבר הם דבר נזיל ואלף לייקים באינסטגרם נשארים לנצח. הקונפליקט המעניין ביותר של רינת ודורון מתקיים בתפר שבין מופעי הילדים המצליחים שלהם, אלה שמאפשרים להם לחיות בעושר מופלג לבין הצניעות המתבקשת כמי שלקחו על עצמם דרך תורה. תוצאת ביניים - 1:0 לכסף על האמונה (כאילו שחשבתם אחרת).
הבחירה של רינת גבאי לקחת את המצלמה של מחוברים ולתעד את החיים שלה כפי שהיא הייתה רוצה שאנחנו נראה אותם היא מעניינת מאוד, מכל המשתתפים העונה לרינת יש הכי הרבה מה להפסיד למרות שהיא כנראה לא מבינה את זה. הכניסה שלה לעולם המבוגרים לא מראה סימנים של הצלחה ועולם הילדים מתמלא סביבה בכוכבים צעירים יותר שלא שואפים שיכירו במורכבות שלהם כאמנים. הם יסתפקו במחיאות כפיים. בשבועיים של רינת בסדרה כבר הספקנו לראות שקיים כעס כלפיה בתוך המשפחה והילדות שלה זוכרות יותר את הימים בהם היא לא בבית מאשר את החופשות בחו"ל והאייפונים החדשים. בדיוק מהסיבה הזאת רינת גבאי היא בינתיים המחוברת הכי מעניינת של העונה - היא מוכנה להקריב הכל בשביל שנראה אותה באור אחר ובינתיים - ובלי קשר לבורא עולם - נראה שזה עובד.
השבוע השני של קרול צבי ויינר
מי זה סרג'יו המניאק הזה, ששולח הודעת התפטרות בוואטצאפ ועוד מלווה אותה באימוג'י של אצבע משולשת? אנחנו שואלים רק כי נראה לנו שהוא יהיה מחובר הרבה יותר מעניין מקרול ומיקי. כבר בשבוע הראשון שלה ב"מחוברים" הייתה לי לא מעט ביקורת על צבי ויינר (עטיה) והיחס שהיא מוכנה לספוג מבעלה הלא מתחשב. הביקורת פה גם בשבוע השני, אך לצדה גם כמה תהיות מסוג ה"אל תשפוט אדם עד אשר תנהל במקומו בר ובמקביל תהיה בהריון". קרול לא באמת מצליחה לנהל את הגאולה לבד - העובדים לא מגיעים למשמרת כי הם לא מוצאים חניה, ואלה שכבר מצאו חניה שכחו לנקות הבר בסגירה. מזל שיש פליטים עם מוסר עבודה בעיר הזאת - כשבמקביל היא צריכה לחנך את מיקי ולנסות להשאיר אותו סחי (לפחות בין שוט לשוט).
אחרי התמוטטות עצבים מאוד לא דרמטית ("אוף נמאס לי"), קרול אורזת מזוודה ובורחת הרחק אל מלון בוטיק מפנק שנמצא משהו כמו 10 דקות הליכה מהעסק ו-12 דקות מהבית. אבל אל תדאגו לה, כי כל עוד היא לא תענה לטלפון אף אחד לא יכול לדעת איפה היא! כלומר עד הסצנה הבאה, בה מיקי כבר מעשן במרפסת. מיקי הוא לא רק האבא של התינוק של קרול, הוא גם הג'ין לטוניק שלה והטחינה לחציל שהם בוודאי מגישים. יש דברים שגדולים בהרבה מאהבה, וניהול עסק הוא לבטח אחד מהם. קרול עדיין לא זכתה לזמן מסך מספיק כדי שנרד לעומק הסיבות שהביאו אותה לתלותיות הלא נעימה הזאת במיקי, אנחנו מבינים שיש כאן משהו שקשור במשפחה הלא בדיוק מתפקדת שהיא גדלה בה, אבל מה שכן ברור לנו שהיא הרבה יותר מאישה שזקוקה לבן הזוג שלה - במקביל היא גם אשת עסקים לא פראיירית בכלל שיודע להיכנס בעובדים סוררים כשצריך. האם במהלך העונה נזכה לראות אותה מעמידה גם את מיקי במקומו? כולנו תקווה.
לריקאפ הקודם: "מחוברים 8" - שבוע 1
השבוע השני של ארקדי דוכין
פרט טריוויה נחמד: למרות שביולוגית ארקדי דוכין הוא המשתתף המבוגר ביותר בעונה החדשה של "מחוברים" (ואחד המשתתפים המבוגרים בכלל), מנטלית הוא המחובר הכי קרוב לגיל ההתבגרות מאז חנה רטינוב. השבוע זכינו לראות את ארקדי בפרק שהוקדש רק לו ונתן את כל תשומת הלב/זמן לתהות מי הוא ומה הוא, שהוא כל כך אוהב. הפרק המדובר עוסק בעיקר בקשיי הפרנסה שהובילו אותו להסכים להופעת האיחוד של הנטאשות, שכלל גם עבודה צמודה עם האקס - מיכה שטרית. אם בשבוע שעבר הגעתי למסקנה שיש עוד הרבה גוונים לחרדה והדיכאון של ארקדי דוכין, השבוע אני הרבה פחות בטוח. במונולוג - כן כהרגלו - מדבר דוכין על התבגרתו בקרב משפחה רוסית בה האבא ננטש על ידי הוריו וההשלכות שהיו לכך על החינוך שהעניקו לו. ככותרת? זה אחלה וזה מאוד חשוף. אבל המציאות היא שהאשמת הורים היא נחלת הכלל, כולנו מורכבים מהצלחות וכישלונות של ההורים שלנו ובגיל מסויים כדאי פשוט לשחרר מזה. ובגיל מסויים אנחנו מתכוונים יותר ל-25 ופחות ל-54. ההפתעה הגדולה של העונה תגיע אם ארקדי יתחיל לעשות שינוי מהותי בחייו - הרזייה או לא - ולא ידבר רק על כמה שקשה לו.
סימה דוכין, אשתו בחצי-נפרד, מתגלה גם השבוע כדמות חיובית ברמת המיכל צפיר מינוס ההימנעות מאוכל, פלוס אווירת מפעילת קהל בצילומי "הכוכב הבא". אחרי שנים של זוגיות ושני ילדים כל מה שנשאר להיתלות בו זה מילים לשירים של הבעל בשירונט וצמיד VIP למאחורי הקלעים, ותסמכו על סימה שהיא תדע ליהנות מזה. רוצים דוגמה? כשארקדי מסרב להתאחד עם הנטאשות בטענה שבמשך שנים הם (מיכה) רצו להרע לו, היא מביאה את הטיעון המנצח: "בחייאת, שחרר! איזה שירים יפים עשיתם יחד. אתה לא זוכר? ואני מתבלבל ונופל/ אה... אה.. אה...". את ההתרגשות בקולה יכול לזהות רק מישהו שמחכה לעוד שיתוף פעולה בין בינוסה וליידי גאגא (אני).
אז הם יתאחדו או לא? יוצרי "מחוברים" לא הולכים לשמור אותנו במתח סביב אירוע שכבר קרה לפני מספר חודשים ואנחנו עוברים מיד לחדר החזרות של המופע, שבסך הכל הציג קבוצה של גברים נרגנים בני 50 פלוס שדי מחבבים אחד את השני אבל כואב להם הגב. ככה זה ברוק הישראלי, אפילו לריב כמו שצריך לא יודעים. מי שמסתמנת ככוכבת העולה של משפחת דוכין היא הבת המתבגרת מאי, שאוהבת את המצלמה יותר משארקדי אוהב אוכל (וגם פוטוגנית מאוד).
השבוע השני של אמיר פרישר גוטמן ז"ל
אם השבוע הראשון של "מחוברים" נתן לנו הזדמנות להכיר את רוי הקסום אז השבוע השני היה בסימן היכרות מעמיקה יותר עם ינאי. אם מנטרלים את הטרגדיה לחצי שעה וצופים בקטעים במוד של הדחקה מוחלטת, מגלים את פוטנציאל הקאלט הקומי שטמון בזוגיות שלו ושל אמיר. הראשון מתגלה כילד מאוהב ודאגן שמביא איתו סטנדרטים חו"ליים של רגעי דיווה (דמיינו את הביקור של ניקול ראידמן בבית ראש הממשלה רק עם בחור ממש חתיך), חיבה בריאה לטיפולים אסתטיים ("עכשיו נירה לך דם לקרקפת") ותיאבון מיני בריא ("כל האיברים החשובים בגוף האדם גדולים ורחבים אצלך", כפי שהעיד אמיר). ובאמת, לרגעים ארוכים בפרק שהוקדש לאמיר וינאי אנחנו צופים בסך הכל בעוד זוגו הומו-נורמטיבי עם סיפור חיים מעניין ודינמיקה של דיבורי סרק משעשעים. אבל אלה רק רגעים.
הלילה של אמיר וינאי במלון חושף בפני הצופים צד שאנחנו לא נחשפים אליו מספיק בין שלל המאבקים של הקהילה הלהט"בית בישראל - "נורמליות" היא לא רק שיוויון זכויות, היא גם ויתור מסוים על ערכים חופשיים יותר מבחינה מינית שגברים גאים התרגלו אליהם במהלך השנים והיום הם נאלצים כ"אחרוני הסחים המשעממים" להתמודד עם החייאת הקשר בדרכים שגרתיות כמו פינוק בסוויטה ומסאג' ולא מעבר לסטוץ חסר חשיבות במועדון חשוך. הדרך בה אמיר וינאי מתארים את השינויים שהם רואים אחד בשני אחרי ארבע עשרה שנים יחד מעוררת הזדהות, הם מתגעגעים לריגוש והמתח שבקשר חדש מהניילון אבל גם מספיק בוגרים בשביל להבין שסחורה טובה כמוהם הם כבר לא ימצאו בחוץ. מדובר בפשרה אבל פשרה שכולה אהבה וזה עצוב, ומצחיק ובעיקר מאוד מציאותי. כשזה בא ממעצב פנים שאובססיבי לאסתטיקה ויוצר שעוסק בפנטזיות זה מקבל אפילו משמעות גדולה יותר.
ודבר נוסף - אחרי מותו של אמיר ולפני שידור העונה עלתה אצל רבים השאלה - האם אמיר הסתובב בתחושה תמידית של "פיו, חמקתי מהמוות"? או יותר נכון, עד כמה התחושה הזאת העסיקה אותו? מהפרקים הראשונים של אמיר וינאי ניתן לראות שהשניים דווקא היו עסוקים בתנופה של עשייה, שעיקרה הרצאות בפני חולי סרטן, שיחות עם פוליטיקאים ופעילות חברתית. גם ההרצאה שהעביר אמיר במלון הבוטיק, שמזמנת לו מפגש עם צעירה חולה שפגש בזמן המחלה, מעידה שהשיחות איתו היו אחד הדברים שהחזיקו אותה מעל המים. אז לשמחתנו, כנראה שתחושת סרט האימה, שליוותה את כולנו כשהמוות הראה סימנים של רודף אחרי גוטמן, לא באמת הייתה קיימת בחייו (לפחות ממה שראינו עד עכשיו). הצער האמיתי הוא שלנו, שיודעים כבר את סוף הסיפור - מפתיע, מופרע ולא צפוי.
TVbee בפייסבוק