כאילו לא מספיקות שבע שנות הלימודים ושש שנות ההתמחות המלוות במבחני מעבר מפרכים, הרים של חומר ותרחישים שצריך לזכור, על הרופאים גם להכיר בעל פה ולפעול על פי האתיקה הרפואית. מסמך שמשתרע על פני 270 עמודים שמפרטים את כל הדברים שמותר ואסור לרופאים לעשות.
אז כמובן שניתן למצוא שם דברים ברורים ומוכרים כמו "הרופא ישים את טובתו של המטופל בראש מעיניו" או "הרופא יפעל, כמיטב יכולתו, על מנת לשמור ולשפר את בריאותם הגופנית והנפשית של המטופל", אבל בין כל אלפי הסעיפים המאוד נדושים ניתן למצוא גם כאלה קשים יותר וכאלה שלא לכולם היה קל להתנהל לפיהם. שיהיה ברור, ההנחיות הללו מחייבות ואינן ניתנות לספק, גם אם אינן מקובלות על כל אחד. אספנו 11 הנחיות אתיות שחשוב שלא רק הרופאים יכירו.
עוד ב"המתמחים":
- צפו בפרקים מלאים של "המתמחים" ב-makoTV
- הברחת סמים שהסתבכה: "זה שהוא חי זה בגדר נס מבחינתנו"
- לא עלינו: ככה היו מטפלים בחולים לפני 100 שנה
הרופא יכבד את רצונו של המטופל לנהוג על פי אמונתו בהקשר לקבלת או אי–קבלת טיפול רפואי. (סעיף ד. 1. יד. 1).
הסעיף הזה מתייחס למקרים בהם אנשים דתיים מסרבים לקבל טיפול מסורתי, היות והם מאמינים שהאמונה שלהם או טיפול אלטרנטיבי כזה או אחר, ירפו אותם. לפי הסעיף, במידה וחולה לא ירצה טיפול כלשהו, גם אם הרופא יודע שזה דבר שיכול להציל לו את החיים, עליו לאפשר לו זאת. שני עקרונות עיקריים מובילים דבר זה: 1. לכל חולה יש אוטונומיה על גופו 2. הרפואה מכירה בכך שאין ביכולתה להבטיח החלמה. המקרה של פרינס שמת לפני מספר חודשים, היה כזה. מקורביו טוענים שהנסיך היה חולה באיידס אך סירב לקבל טיפול כי האמין שאלוהים ירפא אותו.
הרופא לא יקיים, גם לא בהסכמה, יחסי מין עם מי מטופליו בתקופת הטיפול ובמשך שנה לפחות מסיום הקשר הטיפולי. אם מדובר במטופל פסיכיאטרי, תימשך תקופת האיסור שלוש שנים לפחות. (סעיף ד. 1. כ. 2).
סעיף שנוצר לצערנו בעיקר בגלל הרבה מקרי הטרדות. בסעיף זה אין משחקים ואין פרשנויות. אם במקרה ראיתם בסדרות או בסרטים יחסים רומנטיים בין מטפל למטופל, תדעו שהם עברו על ההוראות. במקרה ומדובר בפסיכולוג ההגבלות קשות יותר היות והמטופל פגיע יותר. בשנת 2015 התפוצצה פרשה בה פסיכולוג שכב עם מטופלת והורשע בבעילה.
הרופא רשאי לקבל מתנה שאינה בכסף ממטופל, אם זו ניתנה מתוך רצון חופשי של המטופל, אם היא סמלית וצנועה בערכה ואינה מעמידה את הרופא בניגוד עניינים מכל סוג שהוא. (סעיף ד. 1. כא. 3).
במילים אחרות, רופא לא יקבל מתנה כזו או אחרת על מנת להבטיח טיפול בחולה מסויים על פני חולה אחר וכמובן שלא ידרוש לקבל הטבה על מנת להבטיח טיפול מועדף. תרומה לרוב תינתן למוסד הרפואי, או כמשהו צנוע וללא כוונה נסתרת. עוגה או בלון לאחר הניתוח, כאות תודה, ניתן להביא.
הרופא לא ימסור במתכוון מידע שגוי או מטעה, לכל אדם או גורם אחר, בדבר מצבו הרפואי של המטופל, בדיקות או טיפולים שלהם הוא זקוק גם אם הדבר נעשה, לכאורה, "לטובת המטופל". (סעיף ד. 1. כג. 1).
על פניו ייתכן ויש מקרים בהם זה טוב לשקר לחולה, על מנת להרגיע אותו למשל. אתם בטח מכירים את הסיטואציה הזו: אתם אמורים לקבל זריקה והרופא אומר לכם "אל תדאג זה שום דבר", אז תדעו שאם כואב לכם והרופא שיקר, זה דבר אסור. וכן, גם ימי המחלה שאתם מקבלים אקסטרה ומבקשים מהרופא לעגל פינות הם לחלוטין לא חוקיים.
הרופא שהיה עד לחקירות או לעינויים המבוצעים בניגוד לאמנות הבינלאומיות, ידווח על כך לרשות המתאימה. (סעיף ד. 2. ב. 4).
מדובר כאן באמנה בינלאומית בשם "אמנת טוקיו" משנת 1975. היות והרפואה רואה עצמה כמשהו הומניטרי, כל ערבוב עם מצבי חקירות ועינויים פוגמים בעיקרון זה ולכן רופאים לא לוקחים חלק בסיטואציות כאלו.
הרופא יכבד את זכותו של כל עציר או אסיר לקבל טיפול רפואי ככל אדם אחר, ללא כבילה לאזיקים. (סעיף ד. 2. ד. 2).
גם אם מדובר באדם מסוכן, הוא זכאי להיבדק ללא אזיקים. כך שאם אתם נמצאים בבית החולים ולידכם שוכב אדם מסוכן כלשהו, אז תדעו שזה חוקי שהוא לא אזוק. במקרים חריגים בלבד יישאר אדם אזוק, אך אם פעולה זו מפריעה להליך הרפואי הוא ישוחרר גם במקרה של סיכון בטחוני או אישי. בשנת 2003 נותחו האסירים הבטחוניים אחמד ומוחמד אל חנג'ארה כאשר הם כפותים למיטותיהם. רק לאחר מספר עתירות הם שוחררו מכבילתם.
הרופא לא ישתתף בהאכלה בכוח של אסיר שובת רעב. (סעיף ד. 2. ה. 5).
מדובר בסיטואציה מאוד מוכרת שחוזרת על עצמה לא מעט בארץ. ככלל, אין להזין בכפייה שובתי רעב ,אלא רק להסביר על הסכנות הכרוכות במהלך הזה. הכל משתנה ברגע שהשובת מאבד את הכרתו ואז רשאי הרופא להחליט כיצד לנהוג, היות והמטופל לא יכול לעשות זאת. כלומר, הוא רשאי להזין אותו. אחד המקרים המפורסמים הם של מוחמד עלאן. אסיר בטחוני ששבת רעב יותר מ-50 ימים ובית החולים סירב להזינו בכפייה.
הרופא יראה בהספקת שירותי רפואה ובריאות לאוכלוסייה אזרחית, ישראלית ופלסטינית כאחת, ובטיפול בנפגעים ופצועים, חלק בלתי– נפרד מהמחויבות המקצועית שלו לשמירת ערך החיים. (סעיף ד. 2. ז. 2).
עוד סיפור מוכר שעולה לכותרות לאחר כל אירוע ביטחוני. הסעיף הזה מדבר על כך שרופאים צריכים להעניק טיפול לכולם. לא משנה מי הוא, מה הוא עשה ועד כמה הוא מסוכן. כך שגם מחבלים יקבלו טיפול ככולם. בתקנון האתיקה כתוב שבתי החולים הם אירגונים א- פוליטיים הרואים בחיים ערך עליון. יתרה מזאת, הם מגנים במסמך כל פעילות טרור מכל צד שהוא ומעודדים למצוא דרך להגיע לשלום.
הרופא יעריך את מצבו הרפואי של עבריין מין ואת התאמתו לטיפול תרופתי לדיכוי היצר המיני, באופן עצמאי, שאינו נגוע בניגוד עניינים מכל סוג שהוא. (סעיף ד. 2. ח. 1).
מסתבר שזה קיים. ישנן תרופות המדכאות יצר מיני וניתנות לאנשים שלא שולטים בעצמם. בית המשפט יכול להורות על טיפול תרופתי כזה במידת הצורך, ולפעמים זו דרישה שמגיעה מהמטופלים עצמם. מי שצריך להגיד האם המטופל זקוק לטיפול הזה ושאין בו סיכון עבורו אלה הרופאים. אם לרופא יש בעיה מצפונית כלשהי הוא לא יתן תרופה זו, גם אם בית המשפט הורה על כך.
הרופא לא ישתף פעולה, בכל צורה שהיא, בהשתלת איבר אם מקור הרקמה או האיבר המושתלים הוא באדם שנידון למוות. (סעיף ד. 2. טו. 1).
לא, הוצאה להורג עדיין לא חוקית בארץ ומדובר באיברים המגיעים מחו"ל. מסתבר שבגלל הלחץ הגדול והתור המתמשך, פונים חולים לקנות איברים בחו"ל. סחר באיברים הוא כמובן אסור כשלעצמו, וסחר באיברים של אנשים שהוצאו להרוג על אחת כמה וכמה. הסעיף הזה נועד למען הסר ספק, היות ובסין היו עושים שימוש בשיטה זו כדי להרוויח כסף.
הרופא המטפל יפעל בנסיבות המתאימות וכמיטב יכולתו כדי לשכנע את המנהיג בדבר חובתו לגילוי המידע הרפואי לציבור הרחב, ובהיעדר הסכמה שכזו - יתריע הרופא על מצבו של המנהיג בפני הגורם המוסמך שייקבע. (סעיף ד. 2. יט. 5).
הרופא האישי של מנהיג ציבור צריך להכיר בכך שעל הציבור לדעת על מצבו הבריאותי של אותו המנהיג, היות וזה משפיע על תיפקודו. כמובן שאסור לרופא לחשוף פרטים על דעת עצמו, אך עליו לדרוש מהמנהיג לאפשר חשיפה זו. היו לא מעט מקרים בהם ראשי ממשלה הסתירו מידע אודות מצבם הרפואי, אך הדוגמה הבולטת ביותר לקוחה דווקא מארה"ב, כאשר הנשיא פרנקלין רוזוולט, אשר התייצב בשנת 1945 לוועדת ילטה מול סטלין כשהוא חולה ביתר לחץ דם ממאיר. דבר שגרם למותו מדימום מוחי זמן קצר אחר כך. רוזוולט החולה הפסיד לסטלין את מזרח אירופה, ובכך ירד "מסך הברזל" על אירופה למשך זמן רב. המקרה הזה מצויין במסמך האתיקה ומהווה תזכורת לכל רופא לגבי ההשלכות אפשריות.
בואו לעקוב אחרי "המתמחים" בפייסבוק
"המתמחים" - רביעי ב- 21:00