כשהפכתי לאבא, עוד במילניום הקודם, הורים רבים האמינו שחשיפת ילדיהם הרכים לקלטות עם דמויות וצעצועים קופצניים, כשברקע מתנגנת לה יצירה של מוצארט, תשביח ותפתח את מוחם הצעיר לא רק לתפארת מדינת ישראל, אלא גם לטובת האנושות כולה.
באותה תקופה, לצדו של ערוץ הילדים הוותיק, עלה לאוויר גם ערוץ ייעודי לפעוטות ובעקבותיו עלו ופרחו ערוצים נוספים לתינוקות, כשהמשותף לכולם היה תוכניות של מוזיקה וצעצועים מתנועעים. בשני העשורים האחרונים עלה מספר המסכים במשקי הבית ורבים מחזיקים מעבר למקלט טלוויזיה מחשבים אישיים, ניידים, טלפונים חכמים וטאבלטים. פועל יוצא של כך הוא בין השאר חשיפה גוברת של תינוקות, פעוטות וילדים למסכים מהסוגים השונים, עם יצירה מקבילה של תכנים איכותיים, אפליקציות משחק ולימוד, תכניות בעלות מסרים חינוכיים וזמן החשיפה של ילדים למסכים גדל והולך, בהתאם.
בשנים האחרונות נבדקה השפעת המסכים במחקרים רפואיים. לאור ממצאי המחקרים הוציאו גופי הבריאות האמונים על בריאות הילדים ניירות עמדה על השפעת צפייה במסכים על בריאותם של תינוקות פעוטות וילדים.
בשנת 2014 פורסם נייר עמדה של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים הנותן כלים והמלצות לציבור כיצד להתנהל בתא המשפחתי וזה על סמך המידע המחקרי שנצבר עד כה. במקביל האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים יצא בנייר עמדה מקיף ובקמפיין להפחתת החשיפה למסכים בילדים.
מתוך ניירות העמדה עולות מספר נקודות מעניינות וחשובות:
אין הוכחה לערך חינוכי / התפתחותי כלשהוא לתכניות ילדים ותינוקות: המחשבה שתכנית עם מוזיקה ותנועה לתינוקות תסייע בפיתוח התפתחותי לא הוכחה. תכניות לילדים גדולים יותר מגיל בית הספר והלאה בעלות תכנים חינוכיים יכולות לשמש אמצעי נוסף בלימוד, ברכישת ידע, ובשיח על נושאים מורכבים אך ככל שהילדים קטנים הערך של תכניות כאלה מוגבל עד אפסי.
מסכים ברקע : הורים שצופים בתכנים למבוגרים בנוכחות ילדיהם שמשחקים, בני בית שמשחקים במשחק מחשב בנוכחות פעוט, וארוחות שמתנהלות כשמסך פועל ברקע משפיעים לרעה על הלמידה של הפעוט, גם אם הוא לא צופה בטלוויזיה בעצמו. מעבר לעובדה שהמבט נמשך אל המסך המרצד, יש ירידה בטיב הפעילות המשותפת ובקשר בין ההורים לילדים כשמסך מרצד ברקע. כמו עישון פסיבי, חשיפה פסיבית למסכים מפחיתה לימוד, זיכרון, והבנת הנקרא.
שימוש מוגבר במסכים בגיל צעיר נקשר להשמנת יתר, הפרעות בשינה ושאר מרעין בישין. בשנת 2010 פורסם מחקר בכתב עת רפואי חשוב ברפואת ילדים שהראה קשר ישיר בין חשיפה למסכים (טלוויזיה ומחשב) לבין הפרעת קשב. הקשר היה רציף לאורך הילדות ועד לבגרות. מחקרים קודמים הראו שחשיפה לטלוויזיה לפני גיל שלוש גם היא קשורה להפרעת קשב וריכוז. הסובלים מהפרעת קשב נמשכים יותר למסכים בין השאר כיוון שיש בהם התרחשויות כל הזמן.
תכניות ילדים רבות משמשות פתח לשיווק מוצרים ולעידוד צריכה, וחשוב להיות מודעים לפרסום סמוי וגלוי בתכנים על המסכים.
לאור המידע שנצבר עד כה בתחום בכללית גיבשנו מספר המלצות לניהול חיים בריאים בעידן הדיגיטלי וביניהם:
אזור נקי ממסכים: הגדירו אזורים ללא מסכים בבית, למשל: חדר השינה של הילדים יכול להפוך לאזור נקי מטכנולוגיה, כדי לאפשר הירדמות טובה ושינה רגועה.
זזים מהמסך: חשוב לעודד פעילות גופנית בקרב ילדים על חשבון זמן מסכים. משחק בחצר, רכיבה על אופניים או אפילו טיול רגלי בפארק ישפרו משמעותית את בריאות ילדיכם.
כל גיל וזמן המסך שלו: מומלץ שלא לחשוף תינוקות מתחת לגיל שנתיים למדיה אלקטרונית. לילדים בגיל הגן מומלץ לצמצם את החשיפה לשעה אחת ביום בלבד.
עיקרון הזהירות מחייב אותנו כהורים להשתמש בשיקול דעת בכל פעם שאנחנו מאפשרים לילדים לראות תכניות או לשחק במחשב. לילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז, ולכולנו אני ממליץ על "דיאטת מסכים":
לקבוע גבולות: אין חשיפה למסכים אחרי השעה שמונה בערב, או לפחות שעתיים לפני זמן השינה. עדיף שזמן החשיפה למסכים לא יעלה על שעה עד שעתיים ביום גם בילדים גדולים.
לקבוע תכנים: תכנים אלימים, קופצניים, או מרצדים טובים פחות, והאחריות היא עלינו ההורים לסייע במציאת התוכן הנכון.
להציע אלטרנטיבה: החליפו זמן מסכים בזמן משפחה: משחקי קופסה, משחקי כדור, הקראת סיפור, שיחת טלפון עם סבתא וסבא ובישול משותף עדיפים בהרבה מישיבה איש תחת מסכו האישי.
ד"ר אסי סוקול הוא מומחה לרפואת משפחה, שירותי בריאות כללית, מחוז דרום