יום העצמאות השנה מרגיש אחרת. החודשים האחרונים שעברו עלינו כעם שברו אותנו ולחלוטין, אבל גם הדגישו לנו שלהיות ישראלי זה מעבר לעוד הגדרה או צבע דרכון, להיות ישראלי זה טייטל שמגיע עם ערכים, מסירות נפש ואכפתיות שלא תלויה בדבר - גם לאנשים שמעולם לא הכרת. ברגע אחד נפלנו יחד, והיינו צריכים למצוא כוחות כדי לקום. בימים שבהם צפינו בטלוויזיה ללא הפסקה, גללנו ברשתות או הקשבנו למסרים מהעולם, היו כמה קולות שבלטו במיוחד, צבעו את הלב שלנו בכחול לבן והשיבו אוויר לריאות.
אנשים שחוו את הכאב והתסכול - והחליטו לעשות מעשה, לזעוק, להרים את המורל או לעורר את המודעות, כל אחד בתחומו. ישראלים או יהודים מהתפוצות, גברים ונשים, בעלי תקפידים או אנשים מוכרים שקמו מהספה ולקחו יוזמה - וגרמו לנו לא לאבד תקווה. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לעצור לרגע, לנצל את התקופה הזאת בשנה ולהוקיר תודה לאלה שהסבו לנו גאווה ושימשו לנו לדוגמה, לישראלים הכי טובים שלנו. יש רבים, אבל אנחנו בדסק קשת 12 בחרנו כמה שהרגשנו שמייצגים אותנו במיוחד. קבלו אותם.
תמיר סטיינמן
קולו ופניו של תמיר סטיינמן יהיו לנצח חלק מאותו זיכרון כואב של בוקר השבת השחורה. כמי ששנים חי את עוטף עזה, מתוקף תפקידו ככתב החדשות בדרום ובזכות אהבתו לאנשים שם, סטיינמן תמיד העלה לסדר היום את זעקתם של התושבים שחווים כבר שנים את סבבי הלחימה והשלכותיהם, את המצוקות והקשיים - כמו שרק מי שעובד מתוך שליחות יכול לעשות.
בבוקר השבת השחורה סטיינמן התעורר לאינספור הודעות כואבות על הטבח המתרחש. כשהמצלמה נפתחה בביתו, הוא החליט לתת קול לכל אותם אנשים, לקרוא את המילים הכואבות שלהם לאוזני כל המדינה. מעשה עיתונאי לא רגיל ואמיץ. התגייסותם של כל אנשי החדשות במלחמה היא יוצאת מגדר הרגיל, כל מילה שאמרו הגיעה מנבכי נפש והלב ולא מתוך פרומפטר, ולכולם מגיעה הוקרה מיוחדת. בחרנו בסטיינמן כסמל לעיתונאי שלוקח את עבודתו בתור שליחות של ממש, שמכיר מקרוב את אותם אנשים עליהם הוא דיווח, שניהל איתם קשר שהוא מעבר למקצועי, והביא את הלב והכאב שלו (ושלהם) אל המסך, באחד הרגעים הקשים שידענו.
(הילה יהודה)
עידן עמדי
מדינה שלמה עצרה את נשימתה כשהתפרסמה הידיעה על פציעתו של עידן עמדי בלחימה בעזה. לא רק בגלל שהוא אחד הזמרים האהובים, אלא כי הוא הרבה מעבר לזה - הוא סמל לישראלי היפה, מנטש אמיתי. עמדי הוא דוגמה לכך שאצלנו זה לא משנה כמה מפורסם אתה, ברגע שבו נקראת למשימה להגן על העם - תתייצב בצניעות ובענווה. לא בתור כוכב - אלא בתור אחד מהחבר'ה, מהעם. אז זה בדיוק מה שהוא עשה. ברגע אחד הוא עלה על מדים, יצא לשטח והעביר מסר ברור: אלחם כמה זמן שידרש.
התלבטנו אם לכתוב את עמדי בין השמות ברשימה הזאת, לא בגלל שהוא לא ראוי לה, אלא כי לדבריו הוא לא העיקר - הוא אחד מתוך רבים, וזה נכון. אבל בכל זאת, כשמסתכלים אחורה מבינים שלא מדובר במעשה גבורה בודד, אלא בדרך חיים. שנים שהוא נלחם להשבת החטופים הביתה, עומד לצד הלוחמים ומשתמש בקולו כדי להילחם למענם, בלי פוזות או הנחות סלבס.
(הילה יהודה)
מייקל רפפורט
הקומיקאי האמריקאי ממוצא יהודי אמנם לא ישראלי בהגדרה, אבל לא נותר אדיש מול זוועות חמאס ודה-הלגיטימציה שעוברים יהודים וישראלים ברחבי העולם מאז 7 באוקטובר. הוא דיבר בכל מקום שרק אפשר (ובעיקר במקומות שלא רצו להקשיב) - ואפילו הגיע לביקורי תמיכה בישראל. אם תרצו, בעוד שהגרסה האמריקאית המעונבת בדמות הנשיא ביידן אמרה: "Don't", רפפורט שחרר את כל הבלמים ומשמעות דבריו הייתה למעשה:"F*ck Off".
רפפורט לא היסס להגן על ישראל, לצאת נגד כוכבים הוליוודיים ולתקוף מוסדות כמו הצלב האדום על ההזנחה בטיפול בחטופים הישראליים. והכי חשוב, ברגע הקשה שבו אנחנו נמצאים, רפפורט עשה את הדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב, ונכנס לפנתיאון עם מערכונים ב"ארץ נהדרת" שהפכו לחלק מאתוס המלחמה ולמדוברים בכל רחבי העולם.
(עומרי הורוביץ)
דובר צה"ל דניאל הגרי
אם היה צריך לסכם את החודשים האחרונים בשתי מילים, ככל הנראה שהיינו בוחרים ב"חוסר ודאות". ועדיין, אם יש דבר אחד שנותר קבוע, יציב ועקבי לאורך המלחמה זה כמובן מסיבות העיתונאים של דובר צה"ל, תת אלוף דניאל הגרי. הלוחם הנועז משייטת 13 החליף את ציוד הצלילה במחברת, והשתיקה שמאפיינת אנשי צפרדע הפכה למסרים חדים, ברורים ומרגיעים. דובר צה"ל תיווך את המציאות בכל רגע נתון, גם ברגעים שהיה קשה במיוחד. הגרי הפך בשנה האחרונה למוכר בכל בית, גם אם היינו מעדיפים שלא כך היה הדבר, והחותמת הסופית הגיעה עם חיקוי בלתי נשכח ב"ארץ נהדרת". דניאל הגרי ראוי לשבחים על הנחישות והרגישות שמפגין כבר תקופה ארוכה. שאלות? בסוף.
(עומרי הורוביץ)
נועה תשבי
נועה תשבי תמיד עמדה לצד ישראל. לפני למעלה מ-20 שנה היא עזבה את תל אביב וטסה עם חלום לפרוץ בהוליווד. החיים מעבר לים, במקום בו לא מתמודדים באופן כמעט יום-יומי עם סיטואציות ביטחוניות ומדיניות כמו שאנחנו כאן נולדנו אליהן, גרמו לה להבין: יש לישראל בעיית הסברה קשה. היא הפכה את המאבק לאנטישמיות לדרך חיים ולא פחדה מההשלכות הברורות שיגיעו. באפריל 2022 מונתה לשגרירה מיוחדת לנושא וייצגה את ישראל, בכבוד וללא כל תמורה כספית.
תשבי פוטרה מתפקידה, אבל לא נתנה לזה להשפיע עליה - ולמה שתיתן? במשך שנים היא הייתה שגרירה לא רשמית של המדינה, ויודעת לדברר את ישראל ככל הנראה מתוך שינה. סרטוני ההסברה שלה הופכים לוויראליים בדקות ספורות, היא לא מהססת להגיד את מה שהיא חושבת - ועושה את זה בצורה אינטליגנטית, נגישה וכזו שמבינה בדיוק לאיזה קהל היא פונה. ב-7 באוקטובר היא התייצבה, לא אכתוב "קיבלה צו 8", כי היא תמיד הייתה שם, עמדה בחזית ההסברה ותיווכה לעולם את הזוועות שארגון הטרור חמאס ביצע ביישובי העוטף. היא התראיינה לגופי תקשורת מרכזיים, פעלה ברשתות החברתיות - שכידוע לכולנו, הפכו למוקד מלחמה מרכזי על דעת הקהל העולמית.
העבודה החשובה שהיא מבצעת במשך שנים, מקבלת משמעות אחרת לגמרי בימים המורכבים, אם לא המורכבים ביותר שישראל ידעה. בימים בהם העולם עוצם עיניים, בהם האנטישמיות שוב מרימה את ראשה ברחבי הגלובוס ויהודי התפוצות שוקלים אם להראות בציבור סממנים יהודים. ותשבי? עומדת בחזית, איתנה - נלחמת באומץ רב למען מדינת ישראל, למען העם שלה.
(אביטל סבט)
עדן גולן
אין צורך לספר לכם מי היא עדן גולן. כל ישראלי יודע היטב מי הבחורה בת ה-20 שעמדה על הבמה הגדולה ביותר באירופה, והראתה לכולם שעם ישראל חי, קיים - ומביט לכם ישר לתוך העיניים, מבלי להוריד מבט. אבל בעוד שאין צורך לספר מי היא, יש דבר אחד שחייב וחשוב לעשות: לתת לה את הכבוד הראוי לה. אירוויזיון 2024, היה מהדרמטיים ביותר שידענו. תקריות חוזרות עם נציגי המשלחות מהעולם והפגנת השנאה העזה לישראל ברחובות מאלמו - זה היה הוריקן, אבל גולן לא נתנה לעצמה להישאב לתוכו. להיפך, היא הכתיבה את הטון, נשארה זקופה, יציבה ואמיתית אל מול המטרה שלה - לייצג את ישראל בכבוד.
גולן נלחמה על הכרטיס לשוודיה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" וכפי שכתבנו עליה בעבר, היא נולדה כוכבת – ורק כוכבת אמיתית הייתה יודעת להשאיר את כל הדרמה, צעקות הבוז, האנטישמיות במסווה של נאורות - מאחור. בעוד שמתמודדים אחרים נשאבו להוריקן, היא שרה אותו בפנומנליות. בעוד שאחרים נתנו לעצמם לגיטימציה להתנהג בצורה מביכה כזו או אחרת - היא הראתה לכולם איך עושים את זה בפאסון ואלגנטיות, כאילו כלום לא קורה. הקהל צעק "בוז" - אבל היא המשיכה ונתנה שואו.
כבר חודשים ארוכים שאנחנו, הישראלים, מתעוררים מדי יום למציאות כואבת מדי. אלו שחיים מעבר לים מתמודדים עם האנטישמיות הגואה. כולנו הרגשנו את הכאב שבשיר, את הכעס על צעקות הבוז בקהל, את העצב כשהשמש זרחה על הבמה, מה שמעולם לא חשבנו שנגיד, אבל בעיקר הרגשנו גאווה. ביום שבת האחרון, גולן וישראל סיימו במקום החמישי בגמר האירוויזיון, למרות כל קריאות החרם והמחאות - ומעבר לזה, על אפם של השופטים היא תפסה את המקום השני בהצבעות הקהל. זה קרה אחרי חודשים קשים מנשוא, של לא מעט דמעות, תהיות, פרובוקציות ומחאות. היא גרמה לנו להרגיש, ולו לרגע, שהכל יהיה טוב. אנקדוטה נחמדה לסיום: כל המדינות שהתנכלו לישראל בתצורה כזו או אחרת; סיימו במקום נמוך מדי, כזה שעדיף כבר לא לאזכר. ההוריקן עשה את שלו.
(אביטל סבט)
כוכבי ארץ נהדרת
להפוך מתוכנית הסאטירה הכי חדה בישראל - למסבירה לאומית, זה כנראה המהפך הכי מפתיע שהצליחה לעשות "ארץ נהדרת" אחרי השבעה באוקטובר. כשאנשים עדיין היו מוכי הלם, באבל קשה מאוד, מעכלים את הבשורות שרק ממשיכות להגיע, צוות התוכנית (השחקנים והכותבים כאחד), היו הראשונים לאחד אותנו מול המסך מול משהו שהוא לא חדשות קשות. ברגישות, חדות וגאונות בלתי נגמרת, אנשי "ארץ נהדרת|" הוציאו מערכון אחר מערכון שדיברו באופן מדויק את הרגשות של עם שלם, והתפוצצו ברחבי העולם עם הסברה מהסוג המיוחד ביותר, כמו שאף אחד אחר לא הצליח לעשות. הם לא ויתרו לרגע על הסאטירה הנשכנית, אבל הצליחו להוסיף באלגנטיות פן חדש לתוכנית שלא נראה מעולם, כזה ששידר שאנחנו עדיין חזקים ועומדים איתנים למרות הכל וכל נמשיך להיות. על התרומה למורל הלאומי, היכולת לגרום לנו לצחוק ולחייך במשבר כל כך גדול, ההסברה המופלאה, מגיע לכל אחת ואחד שם פרס משלו.
(יובל פלד)
שאולי גרינגליק ז״ל
באיזה עוד מדינה בעולם, גבר צעיר, יפה תואר ומוכשר עם קול בלתי רגיל יעלה על הבמה עם מדי צבא? כנראה שבאף מקום. שאולי גרינגליק הפך לסמל במלחמה הזאת פעמיים: בפעם הראשונה כשעלה לאודישן ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", כשהוא לבוש מדים ומציין בצורה סימבולית את התקופה הכל כך משונה שעברנו, ואנחנו עדיין עוברים. בפעם השנייה, כשהחליט לוותר על ההתמודדות בתחרות ועל החלום שלו, כדי להגשים חלום אחר ולהגן על ארץ ישראל. את הסוף העצוב של הסיפור כולנו מכירים, שאולי נפל כשהגן על המדינה שאהב כל כך וכולנו זכינו לטעימה קטנה ומטריפה ממנו, כשעלה לבמה ושר בקול עמוק ומרגש את אחד השירים הכי יפים של חנן בן ארי. מאז אותו הרגע, "עטלף עיוור" תקוע לנו בראש בלופים בקולו של שאולי. מבחינתנו צריך לכפל פרס כפול, פעם אחת על הקול המדהים שלו ופעם נוספת על ההקרבה העצומה שעשה, כשבחר לוותר על חלום המוזיקה הגדול שליווה אותו, להגן על המולדת וליפול בקרב.
(יובל פלד)