הורים טריים, שימו לב: אתם לא לבד, יש לכם מטפלות. בערך. זוהר ישראל השתתף במשחק הכי מסובך של הורים לילד ראשון והפסיד בעיקר את הגול של מסי. אז מה עושים? קוראים לסבא וסבתא? לא בטוח בכלל. שומר ילדו ירחק
כשהחתול לא נמצא, העכברים יוצאים לשחק. וכשהילד הקטן לא בנמצא, אבא גם רוצה לשחק. או כמו שקורה לאמיר, בשנייה שהמטפלת לוקחת את ירדנה מהבית, הוא מנסה מיד לזרום לשחק עם טלי ב"אבא ואמא".
כשצפינו בפרק, ישר הפניתי את תשומת לבה של אשתי וניסיתי לרמוז לה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאבא בעניין, כאן ועכשיו.
-אשתי: אייףףף
-אני: למה איף? מה לא בסדר בלרצות לנצל את הזמן לבד ל"השלמת פערים"
-אשתי: היא כולה בסטרס שמישהו זר לקח את הילדה לבד בפעם הראשונה, הדבר האחרון שהיא יכולה לחשוב עליו זה "אבא ואמא". שוב נכשלת בהבנת המין הנשי
-אני: אממ... אז אין סיכוי עכשיו?
כשלעצמנו, לא לקחנו מטפלת, בעיקר מהשיקול הכלכלי, אבל גם כי אשתי נהנתה להיות עם הילד ובדיעבד אין ספק שהתקופה המשותפת שלהם יחד הועילה לו (אגב, ולא מעט גם לה). הוא קיבל ביטחון, חום עוטף, משמעת נכונה. עד היום אנחנו מקפידים להשתמש בשירותים של אחת הסבתות כבייביסיטר, ועוד לא השארנו את הפושע הקטן עם מישהו זר באמת. הן נהנות מזה, ותכלס – זה חוסך כסף.
גם הוא מכיר את זה
"כן, פספסתי את הגול של מסי"
אני זוכר את הפעם הראשונה שיצאנו אחרי הלידה והשארנו את הקטן בפיקוח של סבתא לשעתיים. זה קרה שבועיים לתוך חיינו החדשים כהורים. הפקרנו, כלומר הפקדנו את הבחור הצעיר בידי הסבתא, בצירוף חוברת הוראות מפורטת בכתב קריא כולל תרשימי זרימה של כל הדברים שעשויים או עלולים להתרחש בזמן שניעדר. לקחנו נשימה עמוקה ויצאנו מהבית ליום הולדת של חברה. בלעדיו.
מצאנו שאת רוב הדייט, גם כשניסינו להעביר אותו לפסים של מבוגרים, בילינו בלדבר על הילד. זה קורה גם היום, כשהוא בן שנתיים פלוס. רק בשבת היינו ביום הולדת של אותה חברה מהפעם ההיא (כן, פספסתי את הגול של מסי), סוג של סגירת מעגל. קלטתי מאוחר מדי שהתיישבנו במקרה בתוך קבוצה של הריוניות או כאלה שילדו ממש לאחרונה. ובשנייה שהבנתי, ידעתי שהערב שלי יילך לאיבוד. כמעט כמו של ארגנטינה.
סבא וסבתא משחקים באבא ואמא
לא משנה אם זו סבתא או מטפלת, יש משחקי כוח עם כל מי שאתה נותן לו להיות אחראי על הילד – כמו אצל טלי וסימה – במיוחד כשמדובר בסבתא שלו. זה לא סתם שאומרים שאצל סבא וסבתא יש חוקים אחרים, מקלים יותר, למורת רוחם של ההורים. הם מוותרים לו יותר בקלות, מרשים לו דברים שאתם אוסרים ומפנקים-מפנקים-מפנקים, לעתים יתר על המידה.
אולי להתקין מצלמות מעקב זה אלמנט הרתעה לא רע, גם בבתים של ההורים שלכם. ככה תוכלו לראות האם הן ממלאות אחר ההנחיות ואיך ההתנהלות בשלבי האוכל, השינה, וכשהילד מצריך אכיפה משמעתית, ולעמת אותם עם הממצאים.
רק אל תתפלאו אם תגלו במצלמה שהשתלתם בחדר השינה שלהם, את סבא וסבתא משחקים ב"סבא וסבתא".
