מהי אהבה בגיל ההתבגרות ובמה היא שונה מאהבה בגילאים אחרים?
עבור המתבגרים האהבה היא המטרה, ואובייקט האהבה הוא האמצעי: in love with love
ההורמונים משגעים אותם וגורמים להם לתהפוכות חזקות במצבי הרוח והם ממש מחפשים אובייקטים לאהבה. הגילוי שאני יכול היות אובייקט לאהבה או הופך אחר להיות נשוא לאהבתי, הגילוי הזה מאיר אותי באור חדש מגרה אחר.... הגדרת העצמי דרך מי שהתאהבתי בו/בה: יש לי חבר חייל, יש לי חברה רקדנית... מתבגר שיש לו בת זוג עולה בסולם הסטטוס. בגיל שהרוב עדיין לא בזוגות, מי שמוצא בן זוג נתפס כמי שנכנס כבר לעולם המבוגרים.
מה ההבדל בין התאהבות לאהבה
התאהבות זה הקסם. אהבה זו העבודה הקשה.
1. בגיל ההתבגרות הרוב מתאהבים 'נדלקים' הם אומרים "השיר שלנו", כששואלים כמה זמן הם ביחד "שבועיים"....-זה נצח!
2. הם גם נפרדים מהר, יום אחד: 'לא יכול בלעדיה' יום אחר: 'מי היא בכלל, סתם אחת'.
למה קשה לנו עם ההתאהבות של הילדים שלנו?
א. אנחנו לא אוהבים לחשוב על ילדינו כעל יצורים מיניים
ב. קשה לנו לראות אותם סובלים. אנחנו רוצים למנוע מהם כאב.
ג. חוסר שליטה – זה שלהם ואנחנו אפילו לא טיפה מעורבים שם....
אם הילד מתייעץ איתנו – מה אנחנו אמורים להגיד: להזהיר - לך על זה אבל הלב שלך אולי ישבר לרסיסים? להגיד את מה שאנחנו חושבים: "הוא/היא לא בשבילך "?
תמיד כדאי לערוך מאזן של רווח והפסד. אם הילד מאוהב, במילא לא יקשיב לנו ורק נפסיד את השיתוף (אנחנו לא משתפים מי שמראש לא רצה שנעשה את שעשינו). אם הקשר רק "בחיתולים" ניתן להביע את דעתנו ב ע ד י נ ו ת, ולהשאיר את הבחירה בידיו.
חשבו איך הייתם רוצים שיגידו לכם = ראיתי שבזמן האחרון את נמצאת עם ... וחשוב לנו שתדעי מה אנחנו רואים ובכל מקרה אנחנו מכבדים את הבחירה שלך. הרעיון להגיד את הדברים בצורה מאוד עדינה, ועדיין לאפשר למתבגר את ההחלטה.
כשהדברים של ההורים מבוססים (ולא סתם כי הם לא רוצים שלילדה יהיה חבר כי זה "לא הזמן") המתבגרים מקשיבים. חשוב גם להקשיב להם כמובן! אולי מה שאנחנו רואים זה לא מה שבאמת קורה.
האם יש שלבים באהבה בגיל הזה כמו בגילאים מאוחרים יותר?
חמישה שלבים:
הפנטזיה – הערצה והתאהבות מרחוק מאפשרות התנסות על בטוח
משיכה גופנית
גילוי עצמי – השתקפות העצמי בעיני האחר
מערך ציפיות – ירידה מהבועה והשוואה למציאות
אהבה – האחר במרכז
*רוב בני הנוער נשארים ברמה שתיים או שלוש.
איך אנחנו, כסביבה - הורים /מורים, צריכים להגיב - לביישנות, לאכזבות, לחוסר השיתוף?
1. כבוד לרגשות – לא לנסות להגיד להם : יש דגים בים וכל זה – להתייחס ברצינות לעצב ולכאב
2. לא לנחם "בעתיד" – אין עתיד בגיל ההתבגרות. יש מחר בבית ספר כשהיא תראה אותו הולך במסדרון עם מישהי אחרת. זה העתיד.
3. לשמוח בשמחתם ולהתעצב איתם = אמפטיה לרגשות
4. להימנע מפסימיות. ההורים מתחילים לחשוב בדימויים קטסטרופליים –רואים כבר את הנכד... הפחד מחוסר שליטה עם מי אתה מסתובב רואים אותם כבר כעבריינים או כזוג שכבר שוכב או בהריון....
לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים – גם אם אתם לא מסכימים עם הקשר חשוב שהמתבגר תמיד ירגיש שהוא יכול לפנות אלינו.
5. כדאי לקנות ספרים – לעזור להם בדרך עקיפה.
הספרים שהוצגו בתוכנית
"סערת גיל ההתבגרות", ד"ר יוסי זיידר
"קטן עלייך אחותי לעבור בקלות את גיל ההתבגרות", הדס אורנה
"צאי מזה! מבט מעודכן וחדשני על גיל ההתבגרות", אסתר דריל, הת´ר מקדונלד, רבקה אודס
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
