כל ההתחלות קשות: במידה והיה מקובל לשים תמונות מתחת להגדרות במילון, סביר להניח כי ניתן היה למצוא את תמונתו של ישראל אהרוני תחת ההגדרה ל"שף". אחד מעמודי התווך של המטבח הישראלי כבר שנים רבות נחשב לאחד המשפיעים על העולם הקולינרי הישראלי באופן הדרמטי ביותר. בין תפקידו כשופט ב"הקינוח המושלם" שחזרה לאחרונה בעונה חדשה, הגשת תוכניות בישול ועד לאחרונה כתיבת טור שבועי בעיתון, אהרוני חוזר למסעדה שהשפיעה עליו במיוחד - "תפוח זהב" המיתולוגית.
בריאיון ל"אנשים" הוא חוזר אל החוויה הטראומטית של סגירת מסעדה ועל התגובה שדחפה אותו לא לוותר. "בסיכומו של דבר המסעדה החזיקה מעמד שבע או שמונה שנים", מספר אהרוני ונזכר בסיבות שהובילו לסגירתה, "כלכלית זה היה כישלון, זה פשוט לא עבד". כזכור, מסעדת היוקרה פורצת הדרך נסגרה ב-1999 ועל אף שנראה היה כי הפסיקה פעילותה בגלל סיבה טכנית בדמות סיום תקופת חוזה השכירות, כבר אז היו שמועות כי נקלעה לקשיים כלכליים.
למה זה לא עבד?
"היו הוצאות גדולות, כמו שהמסעדות היום מאוד מתקשות להרוויח. יחד עם זה אני חושב שמבחינה אישית אפשר לומר במידה מסוימת שזה היה פסגת הקולינריה שלי".
סגירת המסעדה השפיעה על אהרוני ועיצבה את עתידו המקצועי ועל כך אפשר ללמוד מהסיפור בו נזכר. "הסגירה שלה הייתה טראומטית בשבילי, היא נסגרה לי מהר מדי. עשיתי מסיבת סיום והייתי אקסטטי לגמרי כי זה באמת השפיע עליי. שמעתי מישהו אומר שלא לאוזניי: 'זהו, הוא גמר את הקריירה שלו'. זה כל כך הדהים אותי המחשבה הזאת, שמישהו בכלל מעלה על דעתו ונבהלתי נורא. אמרתי לעצמי: 'מה פתאום, לא יקום ולא יהיה, לא גמרתי את הקריירה', ובאמת לא גמרתי אותה".
אתה לא נותן לעצמך ליפול.
"אני גם קצת היפראקטיבי גם קצת אובססיבי אני חרוץ נושא. אני עבדתי בידיעות 37 שנה ולא החמצתי שבוע אחד בשנים האלו, כי אני חרוץ".
בשירותו הצבאי מצא את עצמו אהרוני כחובש קרבי במלחמת ההתשה. "הייתי חובש מצוין. הייתה מלחמה עם המון פצועים והרוגים. לא מרחנו יוד ותחבושות, עבדנו עבודה מאוד קשה והייתי טוב, וזה עבד נהדר כי באמת הרגשתי שאני עושה עבודה חשובה. היינו עושים מלא עירויים עכשיו והיה ידוע שאני מעולה בזה. הגיע פעם אחת פצוע על אלונקה שהיה צריך לטפל בו מהר, ובא חובש אחר לעשות לו עירויים – אז הפצוע בא ואמר: 'רק שאהרוני יעשה לי את העירוי', ואתה מרגיש מלך העולם במקרה הזה. אחרי הצבא אמרתי, אם אתה עשית את הצבא כמו שעשית את הצבא, אתה יכול לעשות הכל".
אהרוני שגדל במשפחה של ליכודניקים, מספר על הקושי בתקופה הנוכחית. "מחלוקות ודעות שונות אני יכול להכיל, אבל אם יש דבר שבאמת מבהיל אותי בסיטואציה הנוכחית זה השנאה. יותר מחילוקי הדעות הפוליטיים וזה אומר ככה וזה אומר ככה".
אתה הולך להפגנות?
"כן בהבימה בינתיים, קרוב לבית. אני אגב בא ממשפחה של ליכודניקים, אני בעניינים כאילו".
יש לכם במשפחה חילוקי דעות פוליטיים?
"כן אבל זה לא יגיע אף פעם לריב, אני לא מסכים לריב על דעות פוליטיות".
אביו שנפטר כשהיה רק בן 15, לא זכה לראות את רגעי ההצלחה של בנו. "אני זוכר שהסתובבנו בשכונה ומישהו אמר שיש מד"א ליד הבית שלי, אמא שלי נורא בכתה. הוא בא ביום שלישי הביתה להתקלח בצהריים. אמא שלי אמרה שהוא בחיים לא בא להתקלח ככה, אין דבר כזה, והבינה שמשהו לא בסדר. אחרי כמה דקות הוא נשכב על הספה ומת. בניגוד להרבה מוות שראיתי בחיים אחר כך, של מלא ייסורים וסבל, זה לא היה כזה להרבה המזל. הוא מת בחטף, זה משהו שאני מאחל לעצמי".
"אמא שלי בעיניי היא הייתה פמינסטית מדהימה מבלי שהיא ידעה. לאבא שלי הייתה חנות קטנה ועלובה, חנות בדים. אמא שלי ואנחנו עזרנו לו בחנות אבל זה לא התרומם. אחרי שנפטר היא הלכה לבית רומנו ואמרה לכל הסוחרים: 'תקשיבו אני יודעת שבעלי השאיר חובות, אני אחזיר לכם את כל החובות, רק תנו לי סחורה שאני אוכל למכור ולהתפרנס', וכך היה. היא עבדה, החזירה את החובות והפכה למלכה של בית רומנו. היא הצליחה פי עשר מאבא שלי".