רגע לפני הגמר של "מבחן ההורים הגדול" (מוצ"ש, אחרי חדשות סוף השבוע, קשת 12) שבו יכריעו מהי שיטת החינוך המנצחת, הגיעו לאולפן של "גלית ואילנית" שתי המשפחות המתמודדות בגמר – משפחת הלפרין שדוגלת בחינוך חרדי, ומשפחת צברי שמאמינה בחינוך דרך אימון לעצמאות.
מיכל ולוי הלפרין מאמינים ודוגלים בחינוך לפי ערכי התורה, על אף שמהצד זה יכול להיראות מאוד "משעמם וצפוי", בני הזוג יודעים שעל אף שהכל כתוב, העבודה והלמידה היא בלתי פוסקת. "הילדים שלנו לא שונים מכל הילדים בדור הזה", סיפרה מיכל והמשיכה, "יש הרבה התנגדויות והרבה דברים שאנחנו פוגשים בדרך שאנחנו צריכים לעשות שיעורי בית ומה עושים במקרה כזה. אז למדנו דרך השיטה של חב"ד, ויש הרבה ספרים של חינוך בתוך חב"ד עצמו. אנחנו כל הזמן בלמידה".
"גם אני מתחברת לעניין של דוגמא אישית, והרבה פעמים אנחנו הרבה יותר טובים במעשים מאשר בלספר. זה הרבה יותר חזק מאשר שתעשה משהו כי ככה כתוב בתורה. אז הרבה פעמים אנחנו מספרים סיפורים, כמו למשל שלוי היה בקיוסק ומישהו היה רעב אז הוא נתן לא ארוחה, הוא סיפר את זה לילדים. מה יותר חזק מזה שצריך לתרום ולתת כסף? ושאנחנו בתור משפחה צריכים להגיד תודה שיש אוכל על השולחן".
הצניעות והאחריות של הילדים שלכם היו מאוד בולטים במשימת הסופר, בו הם הוציאו הכי מעט מהתקציב. מאיפה זה מגיע?
לוי: "מאז שהם ילדים קטנים אנחנו עושים הכל ביחד, אני לוקח אותם לסופר, נותן להם לבחור, מחלק להם תפקידים, לבחור אורז וכדומה. בדרך כלל יש להם דבר אחד שהם יכולים לבחור, שזה ממתק לשבת. יש לנו חשיבות לממתק לשבת כי הם אוכלים ממתקים רק בשבת, בדרך כל באמצע השבוע אין ממתקים. האמת שמכל המשפחות בתוכנית למדנו גם לשחרר לפעמים לילדים ממתקים. אבל בעניין הספציפי הזה הצלחנו לתת לממתק ערך, היום השפע הוא כל כך גדול שהילדים מאבדים לפעמים את הערך".
בגלל שאתם באים מחינוך חרדי, עד כמה יש התאמות ושינוי קבלה עם התקדמות החברה.
"זה ברור שהעולם מתקדם והציבור החרדי בהתאם. נכון שזה ציבור סגור, אבל כמובן שהוא נפתח להרבה דברים. זה נכון שהוא תמיד יהיה קצת מאחורה כי הוא רוצה לשמור, אבל יש גבול לכמה אפשר לשמור על הדברים כמו שהם. גם הילדים שלנו לא כמונו, הם רוצים לקבל יותר תשובות ממה שאנחנו היינו בתור ילדים. פעם לא חשבתי לשאול את המילה 'למה', היום הם שואלים אותנו על כל דבר. לפעמים אני צריך ללכת ולבדוק את זה.
מולם יש את טל ושגית צברי, שמאמינים בחינוך דרך למידה לעצמאות, צורת חינוך מאוד מאפשרת שמעלה את השאלה, האם כהורים תמיד מצליחים להכיל ולא לכעוס ולהתעצבן? "זה לא מושלם", סיפר טל, "שום דבר הוא לא מושלם. אנחנו לא צועקים היום בכלל. האם הענשנו פעם? הענשנו, האם צעקנו פעם? צעקנו. עברנו דרך ממש, וכל יום אנחנו מתרגשים מחדש לראות איך זה נראה בשטח בבית. היינו שם ועברנו דרך של ממש".
היה ביניכם איזה תיאום ציפיות של איזה חינוך עושים או שהחיים הובילו לזה?
שגית: "בשלוש שנים האחרונות זה משהו שממש התחלנו והתמקדנו בלהתאמן בגישה הזאת, כי עד אז עשינו כל מיני דברים עם הילדים שלנו ותמיד קראנו דברים שקשורים לחינוך. אבל אז התמקדנו בגישה 'אמא מאמנת' של אפרת לקט, ומאז התחלנו לדייק את זה עם הילדים. עכשיו הם יודעים כל מיני דברים וציטוטים ששגורים בפיהם כבר. אז כשהגענו לתוכנית ושאלו מה הגישה שלנו, באמת היינו צריכים לדייק את זה ועצמאות זה הכי חשוב לנו".
באחת המשימות, ההפקה השתילה ילדים שחקנים שהתנהגו בבריונות, הבן שלכם ממש לקח את המושכות וטיפל במצב. מה חשבתם?
טל: "קודם כל זה מפחיד, אם הייתי רואה אותו בסיטואציה כזאת והוא היה בוחר לא להתערב, לא הייתי שופט אותו. אתה יודע איך זה מתחיל אתה לא יודע איך זה נגמר. אבל יש משהו באיך שהוא פעל שזה לא שחור או לבן, הוא עדיין הבין שיש ילד שרוצה לשחק ולקבל ביטוי. היה לו רצון לתת פתרון".
אתם חושבים שהוא היה מתנהל אחרת עם חינוך שונה?
שגית: "כמובן שיש המון אופי בתוך הדבר הזה, זה אופי ביחד עם חינוך ומודלינג של מה שהוא רואה בבית. אני יכולה להגיד שספציפית בנושא הזה אנחנו מעבירים ערכים לילדים שלנו בהמצאות סיפורים, ואני זוכרת שסיפרתי להם מה שקרה לי בבית ספר, שהייתה לי חברה טובה שעשו לה חרם וזה התחיל ממני בגלל שלא דיברתי איתה ונעלבתי ממנה. אז אני סוחבת את זה איתי שנים, והרגשתי עם זה לא נוח שנים וסיפרתי להם את הסיפור הזה מספר פעמים על איך שאני מתחרטת. אני חושבת שכשמספרים את הסיפור פשוט ככה, אז הם מסיקים את המסקנות".
מה לקחתם בתוכנית ממשפחת הלפרין?
טל: "אחרי שהכרנו אותם אז גילינו שיש הרבה מן הדומה, יש לנו שאיפות שהן דומות, אבל דרך היא קצת שונה"
ומיכל ולוי, מה לקחתם ממשפחת צברי?
לוי: "יש להם גבולות והרבה שמחה, וכמה שיש לנו שמחה בבית אז לקחנו מהם עוד יותר. וגם להקשיב לילד, לקחנו את זה. אנחנו עובדים מאוד קשה, ולמדנו בתוכנית לעצור רגע, להביט על הילד ולהקשיב לו. לפעמים יש לו דברים חשובים לנו ואנחנו לא מתייחסים".