לפני יומיים התעוררתי בבוקר ובגלל שלא הייתה לי תכנית בוקר, לא ראיתי את הכותרת שהייתה בעיתון. הלכתי למכון כושר, עשיתי אימון כרגיל וכשסיימתי ראיתי שהטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. כל יחצן, עיתונאי, תחקירן רדיו או טלוויזיה במדינה חיפש אותי. מיד חשבתי שקרה משהו. אולי התחתני? התגרשתי? אולי אני בהריון ואני לא יודעת?זה מה שקורה בדרך כלל כשבתור אדם מוכר אתה מקבל מבול של טלפונים, בעיקר מכתבי רכילות.
ואז שמעתי על כל הסערה סביב איילת זורר וחברת "גולברי" והתאפקתי עד עכשיו. למרות שרבים רצו מאוד לשמוע את מה שיש לי להגיד בנושא כמישהי שהיא בערך בגילה ומפרסמת את "קרייזי ליין" שזה המתחרה הראשי של "גולברי". הרגשתי מאוד לא בנוח להגיב לדברים בגלל שאני עובדת עם המתחרים אבל בתכנית שלי נדמה לי שמותר לי מה אני חושבת ומה אני מרגישה.
כל העניין התחיל כדיון משפטי, הכי רגיל שיכול להיות. "גולברי" רצו להחליף פרזנטורית וזה בסדר. זה לגיטימי שבעל עסק יוכל לבחור את הפרזנטורית שמפרסמת אותו. אבל אם הוא רוצה לעשות את זה הוא עדיין צריך לעמוד בהסכם.
אני כל כך שמחה על הדיון הציבורי שצמח מהסיפור של איילת, שמתעסק בנושא הכל כך רגיש הזה של דימוי ואפשרויות תעסוקה של נשים מעל גיל 40 בתעשיית האופנה ובכלל. כבר שנים שואלים אותי עוד כמה שנים תדגמני? עוד כמה זמן תמשיכי? כאילו שאני צריכה להתנצל על העניין הזה שאישה יכול להיות רלוונטית גם בגיל 40, 50 ו-60. בגלל אירועים כאלה, הדור שהלך איתי על מסלולי הדוגמנות, היום יושב בבית ולא בגלל שהן לא מספיק יפות.
"הבוקר של קשת"- רביעי עד שישי ב-6:25