יעל שבח ויובל קידר החליטו לתת מקום להומור בשכול, והקימו פרויקט סטנדאפ שמטרתו לקבץ אנשים שאיבדו את יקיריהם במלחמה. כשאותו מיזם יצא לדרך, יחיאל פיש עוד לא ידע שזה משהו שייגע בו. כחודש לאחר שאחיו סר"ן איתן פיש נפל בקרבות בעזה, יחיאל החליט להנציח את דמותו דרך הומור במופע חדש שמתקיים בימים אלה. 

בריאיון היום (ג') לנסלי ברדה ויואב לימור, סיפר יחיאל על היכולת לקחת את השכול והכאב - ולהפוך אותו להומור. "זו דרך התמודדות שלי מאז ומעולם, ההומור הוא חלק ממני תמיד - אז גם עכשיו עם האבל. זה משהו שבא לי בצורה מאוד טבעית, כמו שבכי וכעס הם דברים טבעיים, הומור הוא חלק ממני ומהמשפחה שלי".

איך הגעת לפרויקט?
"זה התחיל מיעל שבח ויובל קידר, היה להן חלום להקים מופעי סטאנדפ של הומור שחור, הן לא ידעו כמה ביקוש יהיה לזה גם מבחינת המשפחות וגם מבחינת הקהל, אז הן פרסמו מודעה בפייסבוק. ראיתי את זה חודש אחרי שאחי איתן נהרג, לא ידעתי מה זה אבל אמרתי: 'נלך על זה'. התארגנה קבוצה של בערך שבעה אנשים, עם הזמן ירדו חבר'ה. הרמנו שני מופעים בצוותא, אחד התקיים והשני יעלה בשבוע הבא. נדהמנו כמה ביקוש היה לזה. שני אירועים, 400 מקומות - וכל אחד סולד אאוט, כמעט בלי פרסום". 

איך התכוננת לזה?
"כבר בשבעה עלו כל מיני מקרים עם אנשים שהגיעו לנחם ולא יודעים מה לומר. היו סיטואציות מצחיקות. מטבע הדברים, גם בתוך המשפחה יש בדיחות. בזמן השבעה כל לילה לפני שהלכתי בשבעה כתבתי נקודות מצחיקות מהיום, בסוף השבעה פרסמתי פוסט בפייסבוק, של לקט בדיחות שחורות. זה תהליך שמרפא אותי כמו הבכי. אני לא יושב וצוחק על זה בכוח, זה בא באופן טבעי. השלב הבא הוא להביא את זה לבמה".

איך ההורים מגיבים לבדיחות?
"כל המשפחה הייתה במופע. שמעתי את אמא מתגלגלת מצחוק בקהל, עוד לפני שאני מספר את הפאנץ', כי היא מכירה כבר את הבדיחה. אני לא לבד, זה מאפיין משפחתי. כל סעודת שבת אנחנו יושבים ביחד ואחי אומר לי: "תוסיף את זה לסטאנדפ".

תספר לנו על איתן, הוא היה אוהב את הסטנדאפ?
"חד משמעית. הוא היה אישיות מדהימה, בין היתר לא דיבר הרבה, לא דחף את עצמו לכל מקום ורק דיבר, ידע מה לומר במידה הנכונה, היה שנון, ידע בדיוק מה לומר שכולם יקשיבו לו, בלי לחפור ולבלבל את השכל, רק את מה שצריך. כל דבר שהוא עשה הוא הלך עליו עד הסוף, מי שהיה מסתכל עליו מבחוץ חשב שהכל בא לו בקלות אבל מקרוב ראה כמה קשה הוא עבד על זה. היה לו תחביב לצבוע מיניאטורות, אף אחד לא ראה את שהוא ישב על זה עד השעות הקטנות כשהיה חוזר מהקורס קצינים הביתה, כשהוא רצה ללמוד גיטרה הוא נכנס לחדר ויצא משם אחרי חודש כשכל יום פתח יוטיוב ולמד איך לנגן, כלפי חוץ זה נראה שזה הולך לו בקלות אבל מקרוב רואים כמה התמדה והשקעה זה דבר חשוב, הוא לא ויתר בשום דבר מהם".

אתה יודע לאן תתגייס?
"כרגע אני לומד בישיבת הסדר בירוחם, איפה שאחי למד, יש מיונים לכל מיני דברים, עוד חצי שנה נחשוב על זה לעומק. יש כבר כיוונים".

בקהל רק צוחקים או גם בוכים?
"גם וגם, את הבכי פחות שומעים מהצחוק, הוא יותר שקט, כשאבא שלי יצא מהמופע הוא אמר: 'בכיתי קצת וצחקתי הרבה', זה הזיקוק המדויק של התחושות שם".