האנטישמיות באירופה משתוללת בימים אלה וגם באוניברסיטאות הגדולות ישראלים מוצאים עצמם בסכנה, נאלצים להסתיר את זהותם מתוך חשש אמיתי כי ייפגעו בהם. אלירן דן, סטודנט לרפואה באוניברסיטה ברומא, מתאר מציאות בלתי נתפסת שבה קבוצות קיצוניות השתלטו בכוח על מוסדות הלימוד.
"מאז תחילת המלחמה יש עלייה באירועים אנטישמיים על ידי קבוצות קיצוניות. אנחנו נאלצים להסתיר סממנים יהודים, להסתיר את זה שאנחנו ישראלים", תיאר אלירן, "מדובר על אירועים כמו כיבוש פקולטות. קבוצות קיצוניות מטילות אימה ברחבי האוניברסיטה, אפילו עם כאפיות לפעמים. אי אפשר לזהות את האוניברסיטה כפי שהייתה קודם".
"כיבוש הפקולטות קרה בעוד ערים באיטליה כמו נאפולי, ומתכננים את זה גם בפדובה. הקבוצות הללו משתלטות על מבנים של פקולטות והופכות אותן לפקולטות כבושות. מה שקבוצה גדולה עשתה כאן באחת הפקולטות, זה פרצה את הכוח שחסם את הכניסה לפקולטה, התבצרה שם יומיים והחליפה את הדגלים. הם שמו שלט שכתוב עליו 'הפקולטה הכבושה' ופרסמו לו"ז של מה קורה בפקולטה הכבושה, במקום השיעורים שאמורים להתנהל כרגיל. הם פרסמו ממש לפי שעה מה קורה בפקולטה, בזמן שהם שולטים בה".
איפה הנהלת האוניברסיטה? איפה המשטרה?
"המשטרה מנסה להדוף אותם, אבל הם כן הצליחו להיות שם יומיים ולעשות מה שהם רוצים. לא תמיד המשטרה מצליחה. כבר כמה ימים שאנחנו מנסים לארגן פגישה עם הדרג הניהולי, כדי שיישמעו את הקול שלנו וינסו לעזור לנו. אנחנו מיעוט כאן, כמה מאות. פניתי ישירות לרקטורית באיטלקית, היא ענתה לנו, אבל עדיין לא הצלחנו לבקש ממנה שתארגן פגישה. זה משהו שעוד לא קרה, וזה מאוד חשוב לנו".
אתם נאלצים להסתיר את הזהות שלכם?
"אני פוחד אפילו לפתוח הודעות בטלפון כשאני עובר בכיתות, שלא ייראו שאני מקליד בעברית או מקבל הודעה בעברית. זה ברמה הזאת. עד ה-7 באוקטובר אני וחבריי לא הרגשנו אנטישמיות כאן. האוניברסיטה הייתה כמו גן עדן בשבילנו. תמיד ניסו לעזור לנו. מי שעושה את הבעיות עכשיו אלה קבוצות קיצוניות, לא המרצים או הדרג הניהולי. זו האוניברסיטה הגדולה באירופה, 120 אלף סטודנטים רשומים, יש כאן המון קבוצות בעייתיות של אנשים שקשה להשתלט עליהם בגלל גודל האוניברסיטה".
איך אתה מאפיין את המפגינים?
"בראש ובראשונה יוצאי מדינות ערב, שסוחפים אחריהם את האיטלקים. יש פה הרבה איטלקים עם קול שפוי, אבל צריך להבין שזה דור שהולך לפי טרנדים, לפי 'איפה מפגינים היום ומה אני מעלה לסטורי'. ברגע שהם נסחפים לטרנד הזה של לצעוק ברחובות את הסיסמאות האלה, הרבה איטלקים הולכים אחריהם. אין להם מושג מה הם צועקים, אין להם את הידע הנדרש. כשאתה שואל אותם אחר כך את העובדות, הם לא יודעים להגיד לך. הם הולכים אחרי סיסמאות וצועקים. בזמן שכל סטודנט אחר פה חושב מה יאכל בצהריים או לומד למבחנים, אנחנו צריכים להסביר למה יש לנו זכות קיום וחוששים שייפגעו בנו. לא ייתכן שנרגיש בצורה הזאת".
זה קורה גם מחוץ לאוניברסיטה, בשכונות?
"אני גר בשכונה יחסית סטודנטיאלית שמאוד קרובה לאוניברסיטה. אפשר לשמוע מכאן את ההפגנות. מדי פעם יש ברחוב צלבי קרס. רומא מהותית לא השתנתה, אנחנו לא מדברים כאן על פריז או על לונדון, אבל כן היו פה הפגנות של עשרות אלפים, אולי אפילו מאות אלפים. יש כאן בייס מאוד גדול של מפגינים".
ההסברה שאנחנו עושים בעולם מספיקה לדעתך?
"ההסברה ממש לא מספקת. אנחנו עושים את זה באהבה ונלחמים כאן על דעה של כל סטודנט, אבל זה ממש לא מספיק. אין להם שום ידע, הם בטוחים שאנחנו מדינה שמתעללת באנשים. אין להם מושג מה קורה. אפילו מבחינה גיאוגרפית, כשאתה שואל אותם איך נראית ישראל ומה הגודל שלה, הם יגידו לך שאנחנו ענקיים ושאנחנו כבשנו אותם והם קטנים. אין לנו הסברה, לצערי. כן עושים כאן אירועים של השגרירות, יש פה קהילה יהודית מאוד גדולה וחזקה שכן מרימה אירועי הסברה, אבל אנחנו טיפה בים לעומת מה שהם מצליחים להרים פה".