תחקיר: שני חזיזה אבי משולם לא פגש לבסוף את יחיאל חורב ראש המלמ"ב. בפגישה באותו יום נכח סגנו של חורב שריכז מטעם המלמ"ב את הטיפול בנושא. במשרד הביטחון מבקשים להדגיש כי יחיאל חורב מעולם לא פנה למי מן המעורבים בפרשה. תגובת משרד הביטחון : "על אדם שעבד בתחומים מסווגים חלה חובת סודיות, כך שבכל עת שהוא נדרש לספר על פעילותו עליו לפעול בהתאם לכללי הביטחון ולפנות לגורמים בעלי אישור ביטחוני המורשים לעסוק במידע הזה. חובה זו ידועה היטב למר משולם. בהמשך לבקשתו הוא קיבל בפברואר 2002 רשימת רופאים בעלי אישור רפואי לצורך קבלת חוות דעת. אחר כך סופקו לו, לבקשתו, שתי רשימות נוספות. אמינותם של הרופאים בעלי הסיווג אינה מוטלת בספק. יושרתם ומהימנות המקצועית הינה דרך חייהם. לא ניתן לאשר פנייה לרופאים מארה"ב בשל הצורך בסיווג ביטחוני מתאים". אשר להליך המשפטי: "ד"ר גרינוולד כתב רק תקציר חוות דעת על מצבו הרפואי הקונקרטי של מר משולם - חוות הדעת שלו הוגשה ועדותו ניתנה בבית המשפט. אחר כך ד"ר יהודית שחם, שהיא מומחית לרפואה תעסוקתית, כתבה חוות דעת משלימה שכללה סקירה מקצועית מעמיקה ומצאה כי אין כל ראייה לקשר סיבתי בין חשיפה לגז חרדל לבין התפתחות הסרטן שבו לקה משולם. לפנים משורת הדין נענתה המדינה לבקשתו של משולם להגיש חוות דעת נוספת, אולם עד כה לא הגיש אותה". בעניינו של הקצין "X": מדובר במקרה חריג שבו התובע ועורך דינו החזיקו ברשותם מסמכים מסווגים שהוצאו ממערכת הביטחון ללא סמכות ובניגוד לחוק. לצורך החזרתם לגורמי הביטחון המורשים הוצא צו חיפוש באישור שופטת". במשרד הביטחון העדיפו שלא להגיב לשאלה על תיקו הרפואי של הקצין "X" שנעלם. עו"ד אירית קלמן-ברום, המנהלת את התיק מטעם מדינה: "הדחיות בשל ענייני סיווג ביטחוני היו מינוריות. קיבלתי את התיק אחרי שהסיווג שלי עודכן. הסחבת בתיק נובעת בין היתר מבקשותיו השונות של המערער". תגובת דובר צה"ל : "בצה"ל נעשים מירב המאמצים לשמור על בטיחותם של כלל העובדים במעבדות. כיום מתבצע מעקב שוטף אחרי טיב החומרים וריכוזם לפי תקנים ושיטות מדידה המקובלות בעולם. עובדי המעבדות עוברים בדיקות רפואיות בהתאם לחומרים שהם עובדים עימם, אם מתעורר חשד לחשיפה - גם כשהחומר נמצא בתחום התקן, מתבצע מעקב קליני על פי המקובל ברפואה התעסוקתית".