שני גורן נחטפה מביתה בניר עוז בשבת השחורה והוחזקה 55 ימים בציפורניי חמאס. אתמול בערב (חמישי), חודשיים אחרי ששוחררה, היא הסכימה לספר את סיפרה: מרגע החטיפה, דרך פחד המוות ממסוק הקרב שירה לעבר שיירת המחבלים שהחזיקו בה ועד הבחירה לדאוג לאיתן יהלומי בן ה-12, שהוחזק בשבי לבדו – ללא אביו ואימו. "אי אפשר באמת להמשיך", היא אומרת. "כל עוד הם שם, מבחינתי, החזרה שלי היא לא באמת חזרה. כשחזרתי הייתי בטוחה שתוך שבוע כולם חוזרים. פתאום עברו כבר חודשיים".
"המחבלים נפלו כמו דומינו"
את ערב 6 באוקטובר שני העבירה, כמו בדרך כלל, עם החברים הטובים במרפסת בקיבוץ. "עשינו ישיבה", היא משחזרת. רבים מהם נחטפו ביום שלמחרת. בהם גם חברתה הטובה, ארבל יהוד. "התקשרתי לעמית אחי והוא אומר לי: 'קומי, תנעלי את הדלת. תסגרי את הכול. תרימי את ידית הממ"ד ותישארי שם". בהמשך שוחחה עם חברתה הטובה ארבל: "שתינו היינו בסטרס. סיכמנו שאנחנו לא מסוגלות לדבר ושאנחנו אוהבות אחת את השנייה. אמרתי לה שאני מקווה שאלינו לא יגיעו ושלא יהיה כלום".
אחרי זמן קצר המחבלים נכנסים לביתה וזרקו רימון לתוך הממ"ד: "למזלי הרימון לא התפוצץ", היא מספרת. "אחרי כמה שניות הם נכנסו". המחבלים שלפו אותה מהמיטה והובילו אותה לעזה בשבילי הקיבוץ, בעודם מראים לה את ההרס והחורבן. "אני מסתכלת לצדדים ורואה רק מחבלים. אני אומרת (לעצמי) 'איפה הצבא? מה קורה?"
"אני לא זוכרת בדיוק לאן הגענו, אבל התחננתי לסיגריה מאחד המחבלים", המשיכה. "אמרתי שאני לא מצליחה לנשום והוא לא הסכים". ברחבת הקיבוץ ממתין לשני "טוקטוק" – מעין אופנוע שלחלקו האחורי מחובר ארגז. היא מובלת לעזה, כשלצדה דורון כץ, שנחטפה עם שתי בנותיה ואימה אפרת; שרון ודו קוניו ובתם – וגם עמית דקל חן, חברת הקיבוץ בת ה-63. "אנחנו מתיישבים בתוך העגלה והמחבלים יושבים על הדפנות", היא נזכרת. הדרך לעזה פתוחה והיא לא תראה חייל אחד. אלא שאז, באמצע הדרך, נשמע קול שהצית בה שביב של תקווה.
"150 מטר לקראת הגבול אנחנו פתאום שומעים מסוק קרב בשמיים", היא משחזרת. מסוק הקרב שעבר מעליהם ראה נחילי מחבלים, ובהם גם אזרחים ישראלים שנחטפו לעזה. צרור יריות נשמע. "זה היה רגע מבהיל", היא משחזרת. "אני מורידה את הראש וקולטת שכל המכנס שלי קרוע עם דם. היא מרימה את הראש ורואה 'דומינו' – כל המחבלים (חוסלו) בשנייה". גם אחת החטופות, אפרת, ספגה פגיעה קטלנית מהירי.
באותו הרגע עברו בראשה מחשבות רבות. על הטייס אמרה: "אני ממש לא מקנאה בו, הוא קיבל החלטה לא פשוטה אבל הוא כמעט הציל אותנו". על המחשבה אם לברוח, אמרה: "חשבתי לרוץ, אבל אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להשאיר את הילדות כאן. אי אפשר לדעת מה יהיה, דורון פצועה ועם מי הן יהיו?"
"דפקתי לו חיבוק, חשב שאני ערבייה"
שני הוחזקה בבית באזור ח'אן יונס עם דורון וילדותיה. אחרי שבועיים היא הועברה לנקודה אחרת, ושבה נקלעה למפגש לא צפוי. "במסדרון עובר ילד. אמרתי לעצמי: 'זה איתן יהלומי'. דפקתי לו חיבוק ענק. פתאום אמרתי 'פאק, אני עם הלבוש' – נראית כמו ערבייה. הוא לא מזהה אותי. אני מורידה את הכיסוי ואומרת לו: 'איתן, זאת שני'. ואז אנחנו מתחבקים".
שני ואיתן הכירו מניר עוז – היא הייתה המדריכה שלו. "נכנסנו לחדר, התיישבנו והוא התחיל לדבר. סיפר שהוא נלקח לבד ושהוא לא יודע מה עם אימא ואבא שלו. הייתי לבד שבועיים ובכיתי רק מלראות אותו. אמרתי לו: 'אל תדאג, הכול בסדר, עכשיו אתה איתי ואנחנו נהיה ביחד'. לא עברה שנייה ומישהו נכנס ואמר: 'איתן, בוא. אתה הולך'. התחלתי בבכי היסטרי, עשיתי סצנה. אחרי כמה דקות הדלת נפתחה ועמדו מולי ארז קלדרון ואיתן יהלומי לבד. הייתי רגוע, נשמתי.
"בלילה היינו מדברים. הוא כל הזמן שיש לו סיוטים", שחזרה. "אמרתי לו: 'כל פעם שאתה קם מסיוט, תנסה לסובב את הראש לצד השני ויבוא חלום חדש'. הוא שאל אם נהיה פה 5 שנים כמו גלעד שליט. עניתי שלא, כי אנחנו אזרחים. הייתה לו רגישות. אומרים שאני שמרתי עליו, אבל הוא שמר עליי יפה מאוד. הוא היה הכוח שלי שם".
המאבק עדיין לא נגמר
עכשיו היא מגויסת כל כולה למטרה אחת: שחרור החטופים שנותרו מאחור – ובעיקר את חברתה הטובה, ארבל יהוד. "כשאני חושבת על ארבל נשבר לי הלב. פחד ממה שהיא חווה שם, מה שהיא מרגישה, מה קורה, אם עושים לה משהו. מתה מפחד. אבל היא חזקה". המחשבה על יתר החטופים היא גם מה שהזין את החשש שלה להתראיין עד עכשיו. "פחדתי שיקרה להם משהו אם אני אדבר. ואז עבר כל כך הרבה זמן שאמרתי, עד מתי אני יכולה לחכות שהם יחזרו? אין יותר זמן, הם חייבים לחזור, אני לא יכולה יותר לשבת בשקט. הבטחתי להם שאני אלחם. אמרתי שאנחנו נעשה הכול כדי שהם גם יחזרו הביתה, שלא ישכחו אותם".
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל משתתף בצערה של משפחת כץ על האובדן הקשה ויעביר כל מידע רלוונטי שיעלה בתחקיר. מבדיקה שנעשתה על המקרה המתואר לא ניתן בשלב זה לתת מענה וודאי לטענות המשפחה. צה"ל נלחם בימים אלו בארגון הטרור הרצחני חמאס ברציעת עזה. צה"ל ימשיך לתחקר ויברר את הפרטים עד תום כשהמצב המבצעי יאפשר זאת. את הממצאים יציג למשפחות ויפרסם לציבור".