אבי ג'יאן הוא עובד מאפיית נחמה בירושלים. אבי יודקובסקי הוא די-ג'יי של חתונות ובר-מצוות. עמנואל סקעת עובד ביום יום כפקיד במשרד ממשלתי. אבל חוץ מזה – הם גם צוות. צוות אמבולנס ומתנדבי ארגון איחוד הצלה. ב-7 באוקטובר הם מצאו את עצמם בתוך הזירות הכי מדממות של המלחמה. שתי המצלמות המוצבות על האמבולנס שלהם תיעדו את מהלך היום הבלתי נתפס שעבר עליהם באותה שבת.
הצילום הראשון הוא תחילת הסיפור: אזעקה מפלחת שאת שכונת גבעת זאב, בבוקר יום שבת. "לקחתי קופסת עוגיות להביא לחיילים", נזכר ג'יאן. "אשתי פחדה שאצא לשם, כי היא שמעה את האזעקות אבל היא יודעת שהיא לא תצליח לעצור אותי מדברים כאלה".
האמבולנס יוצא לדרך, אבל הצוות מנותק ממה שקורה. "לא פתחתי סרטונים ורדיו – כי שבת", מסביר ג'יאן. אבל מה שקורה מסביב כמו מתגלה מעצמו: עשן מתמר מעל שדרות ורכבי הצלה דוהרים לדרום. כשהצוות של איחוד הצלה דוהר לשם, מתברר שהלחימה לא חסה על צוותים רפואיים: חובש של מד"א נרצח בצומת אורים, וצוות אחר נפגע בשדרות, והאמבולנסים נמנעים מלהתרקב לאזורי הקרבות. אבל האמבולנס של אבי, אבי ועמנואל חולף על פני הצתמים שבהם מתכנסים האמבולנסים וממשיך הלאה.
"עברתי את הצומת, ועולים מולי ואומרים לי 'ביקשתי ממך לא לעבור את צומת חלץ'", מתאר אבי. "אמרתי: 'שמעתי, בסדר."
מהלך שעות ארוכות הם ידהרו בין הזירות הכי קשות בלחימה. הרבש"ץ של קיבוץ יכיני עוצר את האמבולנס של אבי בכביש. "הוא אומר שיש ילד בן 18 עם שני כדורים בגב", הוא מתאר. "בשער חיילים קופצים עליי עם הנשק ושואלים 'לאן אתה? מה אתה עושה פה?'. הם כבר לא ידעו כלום. אני מגיע לבית, דופק בדלת, האבא פותח את הדלת עם הנשק, ויש ירי עדיין במקום".
אבי ועמנואל יוצאים עם אקדחים שלופים מחוץ לאמבולנס. בפנים, הם נאלצים לקבוע את מותו של הצעיר. "אני מתנצל בפני ההורים, ואומר – אין מה לעשות. הסברתי שיש בחוץ תופת ואני חייב להמשיך. יצאנו לכיוון כביש התופת".
צוות האמבולנס ממשיך לטפל בפצועים לאורך כביש שמחבר את ישובי העוטף ועליהם הוא אוסף פצועים – אזרחים וחיילים. "עבדנו כמו מכונות שם", הוא מתאר, "זה לא אני, זו מכונה הייתה".
"אנחנו מתחילים לצאת משם, ואנחנו בצומת שער הנגב", מתאר אבי יודקובסקי, "עד שלא הסתכלתי מהחלון לא האמנתי איפה אני נמצא. אני מציץ מהחלון ומקבל חום. אני מבין שאבי נוסע בכביש ועושה סללום בין גופות. אתה רואה רכבים שעולים באש, אופנועים של מחבלים, חייל ירוי בתוך רכב. בצד ימין נ"ט, וצד שמאל צרורות של יריות, ומעליך יציאות מעזה ויירוטים. ופתאום נופל לי האסימון, אני מבין שאני נמצא בזירת מלחמה". התמונות שתיעדו שם – בלתי נתפסות.
תגובת מד"א: "בהתייחס לשאלות ולטענות, חשוב להבהיר את הסיטואציה שהתרחשה באותו בוקר. באיזור שרר כאוס מוחלט בשעה שאלפי מחבלים יורים אש תופת לכל עבר ופושטים בו-זמנית אל תוך היישובים, ומסביב מוטלים מאות הרוגים ופצועים.
מרגע קבלת הקריאות במוקדי מד״א, כל הכוחות שהיו באיזור הוזנקו במטרה להציל חיים. כוחות נוספים וכוננים רבים של מד"א, כולל בתוך היישובים, הוזעקו לתיגבור ופעלו באומץ ובגבורה תחת אש בכפוף להנחיות כוחות הביטחון. אנשי מד״א חתרו למגע תוך סיכון חייהם במטרה להעניק סיוע ככל יכולתם וככל שהתנאים בשטח איפשרו. וזאת במקביל לפעילות מד"א בשאר רחבי הארץ,
יובהר כי עד שהצבא סגר את כביש 232 כוחות מד"א פעלו לאורך הציר תחת אש תופת והצילו מאות נפגעים. לאחר שהכביש נסגר כוחות מד"א כבר פעלו בתוך היישובים, הקימו אתרי טיפול והמשיכו לטפל בנפגעים, כולל עשרות גיחות של מסוקי מד"א. לצערנו הרב גם ספגנו נפגעים רבים מקרב עובדי ומתנדבי מד״א, בהם פצועים, חטופים ושלושה שנרצחו בעודם מצילים חיים".