הרב חזקי ליפשיץ, שליח חב"ד קטמנדו, נאלץ להתמודד כבר עם מספר אסונות טבע והוא מכיר היטב את אנשי חדר המצב של משרד החוץ, את הטלפונים מהורים מודאגים וגם את הראיונות לתקשורת. ולכן ברגע ששמע על הסופה הוא הבין מיד שמדובר כאן באירוע קשה במיוחד. עשרות ישראלים הוכרזו כמנותקי קשר, אבל הוא דאג במיוחד לחבורה ישראלית אחת שהוא ואשתו חני יצרו איתה קשר יוצא דופן לפני שיצאו לטרק. בין התרמילאים בחבורה הזאת היו גם תמר אריאל ונדב שהם ז"ל שרק עשרה ימים לפני כן, העבירו את יום כיפור כולו בבית חב"ד בתפילה ובשיחות עם הרב חזקי. למחרת, יצאה החבורה לטרק, ממנו לא כולם חזרו.

ב-14 באוקטובר 2014 כשהכתה הסופה ברכס אנאפורנה היה זה ערב שמחת תורה. בשעות הראשונות לא היה ידוע מי נמצא בטראק כולו ומי נמצא באזור המסוכן ביותר, האזור של ה"פס". כשהתבהרה התמונה הבינו כולם שהאסון כבד במיוחד. אגם לוריא, תמר אריאל ונדב שהם לא שרדו. מטיילת ישראלית נוספת, מיכל צ'רקסקי, נעדרה והיה חשש כבד לחייה. במשך ארבעה ימים סייע הרב ליפשיץ לצוותי החילוץ עד שנמצאה ללא רוח חיים. הישראלים ששרדו את הסופה היו במצב קשה.
מספר חודשים לאחר האסון הכבד שפקד אותם, משפחת שהם החליטה להנציח את זכרו של נדב ודאגה למלאי של טלפונים לוויינים שהתרמילאים יוכלו לאסוף מבית חב"ד ולקחת איתם. "יש פה עכשיו למעלה מ- 40 מכשירים שהם כל הזמן בחוץ. כל מכשיר בדרך כלל מלווה קבוצה של 4-5 אנשים", מסביר הרב חזקי, "אם היה לאנשים בסופה טלפונים לוויינים, אז הם היו מתקשרים איתנו והיינו יכולים לתת להם הנחיות איך להתנהג, איך לשרוד".


צילום: רונן מאיו

מור ספיר חזר גם לבית החולים הראשון בו אושפז בקטמנדו ופגש את הרופא שנלחם כדי להציל את כפות ידיו. ד"ר ראבי ואדלמודי הוא רופא אמריקני ממוצא הודי שכבר למעלה מעשור נמצא בנפאל, ובמפגש עם מור הוא מגלה כי הטיפול בנפגעי הסופה היה קשה גם בשבילו: "יש לנו מדי פעם מקרים של כוויות קור, אבל מעולם לא היה לנו אסון המוני כזה. היו לנו אסונות באוורסט אבל שם היו אנשים שמתו ואחרים לא נפצעו קשה כל כך, אני לא חוויתי דבר כזה פה".

"עובדה" , חמישי, מיד אחרי החדשות