זה לא תמיד קורה בעבודה שלנו ב"עובדה". הרגע בו אתה מבין שהדרמה מתרחשת מתחילתה ועד סופה מול המצלמה. הרגע בו אתה שוכח שאתה בעבודה, ביום צילום, נותן לעצמך להיסחף עד הסוף לתוך הסיפור. הרגע הזה קרה לבמאי גלעד טוקטלי ולי באחד הימים בספטמבר האחרון. צילמנו את אורה אנטר, אמא שאיבדה את שני ילדיה דביר ונוי בפיגוע התופת במלון "פרדייז מומבסה" לפני כשש שנים. לא ידענו שמאז אותו יום רצתה אורה לפגוש את רות דה-אווילה ולספר לה על השניות האחרונות בלובי המלון. אבא של רות, אלברט, נרצח גם הוא באותה התקפת טרור של אל-קאידה, ממש ליד דביר ונוי. עכשיו, במפגש המצולם, הן התיישבו זו לצד זו. רועדת מהתרגשות סיפרה אורה לרות בפעם הראשונה שאלברט, אביה, הספיק לפני מותו להציל בגופו את הילדה השלישית שלה, אדווה. רות הקשיבה בהלם. איש לא סיפר לה מעולם על הרגעים האחרונים של אבא במלון.
זה קרה במהלך מפגש הכנה אחרון שערכנו לקראת מסע השיבה למומבסה. הכל התחיל מרעיון של הפסיכולוג יורם בן-יהודה. אחד ממטופליו של בן-יהודה בשנים האחרונות הוא יואב בן-שלום. יואב נפצע קשה מאד בפיגוע במומבסה, וסובל מאז מפוסט טראומה. בן-יהודה, המתמחה בטיפול בתגובות קרב, מיישם בשנים האחרונות את שיטת ה"שיבה המאוחרת". לפי שיטת טיפול זו, חזרה למקום שבו התרחשה הטראומה עשויה לסייע לנפגע לחזור לחיים רגילים, עד כמה שניתן, ולהתגבר על הזיכרונות הקשים. 

לפני כשנה וחצי, באחד המפגשים ביניהם, הדהים בן-יהודה את יואב. "אתה חייב לחזור לקניה", אמר לו, "בוא נטוס יחד למלון 'פרדייז מומבסה'". יואב התלבט זמן ממושך, ולבסוף הסכים. היה לו תנאי אחד: שיוכל לצרף את בנו, עוז, ואת רות דה-אווילה. אם כבר לסגור מעגל, חשב, רק אתם. הייתה לו סיבה טובה. יואב ורות התחילו את היום הנורא ההוא במומבסה כזרים גמורים, וסיימו אותו קשורים בקשר דם שלא הותר עד היום. זה קרה ב-28 בנובמבר 2002. יואב טס עם עוז, שהיה אז בן 10, לחופשה ב"פרדייז מומבסה", מלון משגע על חוף האוקיינוס בקניה. הוא הבטיח לו שבוע חלומי, ששיאו מסע בין פילים וג'ירפות בספארי של קניה. 

אותה הבטחה בדיוק קיבלה רות דה-אווילה מאביה, אלברט, איש מוסד שפרש והפך למדריך טיולים באפריקה כשהגיעו למלון השאיר יואב את עוז בחדר והלך לסדר עניינים בלובי. גם אבא של רות עזב אותה בחדר האוכל, ופנה לכיוון הקבלה. בדיוק אז התפוצצה בכניסה למלון מכונית התופת בתוכה המחבלים המתאבדים של אל-קעידה. אלברט נהרג. יואב נפצע קשה מאד, והחל לדדות בשארית הכוחות לחדר של עוז. רות לא העזה להיכנס ללובי. אולי כי כבר הבינה בלבה שאביה נהרג. היא פגשה במקרה את יואב המדמם קשות ואתו עוז, מייבב, ילד אבוד במקום זר שהפך בשניות מגן-עדן לגיהינום. למרות חוסר הידיעה מה קרה לאבא, התפנתה רות להציל את יואב. ביד אחת חסמה באגרוף את הדם שלו, ביד שנייה הרגיעה את עוז. רק כשרכב הפינוי הגיע, עזבה אותם כדי לחפש את אביה. עוז, שנרגע בינתיים, החליף אותה, ובמשך שעה של נסיעה לבית החולים לחץ בכל הכוח על הדימום של אבא כשמסביבו ברכב הפינוי מראות קשים של פצועי הפיגוע. באותן דקות ממש מצאה רות בעצמה את גופת אביה מוטלת בין ההריסות.


ארבע שעות לקח להם לצאת ממומבסה לישראל, שש שנים לא הצליחו להוציא את מומבסה מתוכם. כשחזרו לארץ, לא התגברו על הטראומה. לפני מספר חודשים הסכימו שלושתם לחזור בפעם הראשונה למלון. בחודשים האחרונים ליווינו עם המצלמה את המסע המרתק הזה למומבסה. החל מההתלבטויות הקשות אם לצאת לדרך והפחד שהלך והתעצם ככל שהמסע התקרב, דרך הכניסה הטעונה למלון, ועד קיום ההבטחה מאז: לראות פילים וג'ירפות בספארי. גילינו סיפור על מסע חוצה יבשות שהוא מעל הכל מסע בזמן, סיפור על השאיפה להתגבר ולפתוח בחיים חדשים, סיפור על האומץ להתמודד מול הפחדים הכי גדולים שלנו. באחד הרגעים האחרונים של הסרט מצטופפים רות, יואב ועוז על סלע באמצע הג'ונגל ומניפים ידיים מנצחות. אולי ידעו כבר אז בתוכם, שהצליחו לנצח.