צפו בסיפורים המעניינים של 2.9 לאורך השנים (צילום: חדשות 2)
רוני ליבוביץ | צילום: חדשות 2
"... "האח הגדול" ... מי יודח הערב... סמסו 1 ל... " – היסטרית  "האח הגדול" משתוללת במלוא עוזה ושוברת כל שיא רייטינג. אבל אני כבר הייתי שם . טוב, לא בדיוק "שם", אלא בכלא,  אבל האמינו לי – אין הבדל . 8 שנים ארוכות, מתסכלות ומה-זה קשות "ביליתי" במערכת בתי ההבראה של מדינת ישראל ("מעשיהו", "ניצן", "אבו כביר" ועוד), וכעת, משאני צופה ב"אח הגדול" איני יכול שלא להשוות בין התנהגויות הדיירים – אלה שבכלא והללו ש"נכלאו" מרצונם החופשי (משהו שאיני מסוגל לתפוס) בבית "האח הגדול" . אינני סוציולוג או פסיכולוג, אבל אני יכול להבחין בקווי התנהגות דומים:

1. א ו כ ל : בדיוק כמו בכלא, נושא האוכל הוא שמעסיק את דיירי "הבית" מבוקר עד ערב  יותר מכל דבר אחר . "מה נזמין מהקנטינה ?", "בוא'נה, אתה חייב לי 10 סיגריות משבוע שעבר", "וויי, וויי, וויי, לא תספיק ההקצבה עד לשבוע הבא" וכיוצא בזה. הדיבורים ה"צפופים" על נושא האוכל וארוחות הלילה, מסייעים להעביר את הזמן, ולא אחת אתה עלול למצוא את עצמך מתעורר בבהלה כשהתא אפוף כולו בעשן וריחות טיגון חביתה (עם בצל!).

2. ל ב ה ו ת : זמן בבית "האח הגדול", בדיוק כמו בכלא – הוא "מצרך החודש". יש ממנו בשפע והשעמום הנורא אוכל כל חלקה טובה פה. גם שם. בהייה ורביצה במיטה הן דבר שבשגרה, והדיירים רובצים, בוהים (לא משנה במה), מגרבצים ו. . . בוהים עוד. ההבדל היחיד בין הכלא ל"בית" הוא היעדרות  הטלוויזיה בבית "האח הגדול".

אין תמונה
צורך להתעסק במשהו שיש לו תחושה של התחלה וסוף. הדיירים מעשנים

3. להפוך את היום והלילה : התנהגות טיפוסית לצעירים (לא משנה היכן): כל היום ישנים – וערים בלילה . המבוגרים יותר (במיוחד בכלא) שהם המיעוט, מתעוררים בד"כ מוקדם ונותרים ערים עד לשעת שינה סבירה (באם שאר הדיירים מאפשרים להם) . והחבר'ה הצעירים? חוגגים. ערים כל הלילה, מדברים (שטויות), אוכלים (איך לא?), רבים (כמובן), משחקים ו... מעבירים את האויב מספר 1 – ז מ ן.

4. ס י ג ר י ו ת : בכלא,  גם מי שלא מעשן – יעשן, ומי שעישן – יעשן עוד יותר. זהו צורך להתעסק במשהו שיש לו תחושה של התחלה וסוף. סיגריות הן מצרך חשוב מאין כמותו, ובכלא הן משמשות גם כאמצעי תשלום עובר לסוחר. סיגריות הן גם ביטוי וסימן מובהק לחברויות ואדיבויות. "תן לי ואתן לך, שמור לי ואשמור לך, אתה חייב לי ואני חייב לך" .

5. שיחות ושפה : כשאין בנמצא (ואין – האמינו לי) גירויים חיצוניים, ומתוך שעמום מוחלט, מנוון, נוצרת שפה מיוחדת, ושיחות שלמות מתבצעות בנהימות : "אה?  מה?  וואלה?  כיף? אהה ...".

6. "טיולים" והליכה מצד לצד :  הדיירים בבית "האח הגדול" – בדיוק כמו הללו בכלא "נכלאו" בשטח סגור, וכשה"טריטוריה" כל כך מצומצמת וקטנה מתחילים פשוט ללכת מצד לצד בלי כל מטרה. בכלא זה ללכת לאורך מסדרון האגף (פחות מ-30 מטר, במקרה הטוב), מקצה לקצה של חצר הטיולים (יש דבר כזה, היא מוקפת בחומות וקונצרטינות), ובאם האגף סגור, סתם מצד אחד של התא לצידו השני (עניין של 4.5 מטר!) . אף גם כך בבית "האח הגדול" . תחושת המחנק מתחילה לתת עד מהרה את אותותיה, והדיירים מתחילים ללכת מצד לצד, מחדר לחדר, מהמטבח לחדר ובחזרה, שוב ושוב ושוב .

7. מ י ם   ח מ י ם : פשוט אין מספיק לכולם (לא שזה משמעותי לחלק מהם שהמילה היגיינה היא משהו שהם קראו עליו פעם באיזה מקום ולא זוכרים איפה ומה פירושה), ואז כמובן מתחילות מריבות איומות, והדבר יוצק שמן על גלגלי היריבויות (האישיות ו/או הקבוצתיות).

8. "סוהר, סוהר"   -   "האח הגדול, האח הגדול":  בשני ה"מוסדות" כאחד מבלים הדיירים את כל זמנם תחת פיקוח עליון עליהם. פה, ואף גם שם קיימות המצלמות שרואות (כמעט) הכול . שם, ואף גם כאן קיימת מערכת הכריזה שמופעלת על ידי ההנהלה ומודיעה/מורה/מעצבנת/מחלקת הוראות בכל עת וזמן לאסירים. או לדיירים. בכלא, כשאסיר צריך משהו חריג, הוא צועק (לפעמים שעות):"סוהר, סוהר", והסוהר כמובן לעולם לא מגיע. בבית "האח הגדול" המצב שונה: כשדייר צריך משהו ו/או רוצה להביע מחאה, הוא צועק "האח הגדול, האח הגדול". גם "האח הגדול" לעולם אינו מגיע.

9.  "ג ב ע ת    ה צ ע ק ו ת" : כל אסיר ועציר במדינה שאירתע מזלו והגיע לבית מעצר (לא משנה היכן) מכיר  היטב את "גבעת הצעקות" . תל כלשהו, או סתם מקום סמוך לחומות בית המעצר, שעליו מתגודדים חברים/בני משפחה/"חיילים" של האסירים השוהים בפנים, ומעבירים מצד אחד לשני – בצעקות ובקולי קולות, "דרישות שלום", הוראות, עדכונים ושאר ירקות. גם בבית "האח הגדול" מתרחשת התופעה. בני משפחה וחברים עומדים ליד בית האח הגדול וצועקים במלוא ריאותיהם ד"שים, מילות אהבה, ואזהרות שונות כגון איך להתייחס למישהו מבית "האח הגדול" שזומם משהו כנגדם (הם הרי יודעים, הם ראו בטלוויזיה).

10. סקס: אין סקס!

אז מכל האמור פה, תבינו מדוע – אפילו אם יבטיחו לי מראש את מליון השקלים (ואפילו מליון דולר),  לא קיים צל צילו של סיכוי שאסכים להיכנס לבית "האח הגדול". אני כבר הייתי שם, לא רק 100 ימים – אלא שמונה (!) שנים תמימות.

  www.haofnobank.co.il