ב-1971, כשהמציאה סו קופרד את ארגון ווּף (WWOOF Willing Workers On Organic Farms) היא לא חלמה שיום אחד הוא יהפוך לרשת עולמית משגשגת עם חברים מארצות רבות על פני הגלובוס. הרעיון של קופרד, מזכירה לונדונית שערגה למעט חיי כפר, היה לחבר בין אנשים, עירוניים בדרך כלל, שחולמים להתנסות בחקלאות אורגנית ולנשום אוויר כפר, ובין אנשים שעוסקים בחקלאות אורגנית ושמחים להפיץ את הבשורה ולהיעזר בידיים עובדות (ומתלהבות). היום חברים בארגון אלפי מגדלים אורגניים בעולם כולו ועשרות אלפי מתנדבים שמבקרים בחוות האורגניות מדי שנה.
כשהגענו ליפן, התנדבנו בחווה האורגנית המשפחתית של יואה ומסאה, במסגרת הארגון של קופרד. בסיומו של שבוע ה"וופינג", שעיקרו היה עבודה, לעתים קשה מאוד, עזבנו בתחושת התרוממות רוח ועם חוויה בלתי נשכחת, אפילו יותר מזו שחווינו במקדשים המפוארים של קיוטו ונארה.
תוצרת במקום כסף
יואה, מנהל החווה, בן 21, ומסאה, אמו האלמנה, בת 58, גרים בבית יפני גדול בן כ-100 שנה באזור כפרי במחוז וקיאמה (Wakayama) שמדרום לאוסקה (Osaka), במרכז יפן. הם כמעט אינם דוברים אנגלית, אבל אחת מבנות המשפחה שמתגוררת בסביבה ודוברת אנגלית טובה, באה מדי יום לארח לנו לחברה ולעזור בתקשורת.
בחווה מגדלים בעיקר ירקות: בצל, צנון ושורשים אחרים שאינם מוכרים בארץ, כרוב, גזר, חסה, קטניות, עגבניות, תבלינים, אורז וכותנה. כל הגידולים אורגניים, והעבודה כמעט בלתי ממוכנת. שעות ארוכות ישבנו בתוך שורות הבצל המלאות בעשבים שוטים, אספנו צנונים ענקיים, שתלנו קטניות, זרענו עגבניות, תבלינים וכותנה בחממות הגידול וסחטנו מיץ תפוזים.
עיקר התוצרת של החווה אינה נמכרת, אלא משווקת לחוות אורגניות אחרות בסביבה בתמורה למוצרים אחרים. אלה יכולים להיות מוצרי מזון אורגניים או תשומות, כמו ניילון לחממות וזרעים. לחקלאים ולצרכנים האורגניים באותו אזור יש גם "כסף אורגני" מיוחד שהדפיסו והם משתמשים בו לצורכי מסחר ביניהם. כמו כן קיימת מערכת של עזרה הדדית בין החוות האורגניות באזור לצורך ביצוע עבודות דחופות, השאלת ציוד וכדומה.
הווי סביב שולחן האוכל
חלק גדול מההווי המשותף היה סביב האוכל. בעלי החווה מנסים, באידיאולוגיה ובמעשה, להחזיק משק כמעט אוטרקי, ולהשתמש עד כמה שאפשר במוצרים שהם מגדלים בעצמם. מה שלא סיימנו לאכול טרי בבוקר קיבלנו מטוגן בארוחת הצהריים או בתוך קערת המרק של ארוחת הערב, וחוזר חלילה. כשרצינו לגוון את התפריט שכלל אורז (מאודה, מטוגן או במרק) ובצל ירוק טרי (בפשטידה, בלביבה, בקציצה, בקיש או במרק) – ביקשנו לנסות את כוחנו במטבח. הכנו כמה ארוחות מגוונות, וקיבלנו תגובות נלהבות. דרך אגב, קופסת טחינה גולמית שהבאנו מהארץ היתה הצלחה מסחררת. סביב הכנת האוכל והארוחות התחממו היחסים בינינו למארחינו והוחלפו מתכונים ומחמאות. ארוחות הערב נמשכו לעתים כמה שעות וכללו גם שתיית סאקה (משקה אלכוהולי המיוצר מאורז מותסס), מוזיקה וסיפורים.
באחד מימי החופש שלנו ארגנה המשפחה טקס תה מסורתי, שאליו הוזמנו בני משפחה וחברים. לקראת הטקס הלבישה אותנו מסאה בבגדים יפניים מסורתיים – קימונו לנשים וחליפות שוגון לגברים – והוציאה מהמחסן את כל האביזרים הדרושים. הטקס, כולל ההכנות והארוחה החגיגית, היה חוויה מרגשת, ובמהלכו למדנו את רזיו ומקורותיו של המנהג הזה ואף התנסינו בעצמנו בהכנת התה ובהגשתו. לאחר שבוע ימים נפרדנו מהמארחים בדמעות ובחיבוקים.
מידע מעשי
איפה: אפשר לחוות וופינג בכ-100 מדינות ברחבי העולם (בהן ישראל). רשימת החוות המציעות וופינג ותהליך ההרשמה מופיעים באתר האינטרנט של הארגון.
למי: הגיל המינימלי הוא 18
כמה זמן: רוב החוות מקבלות מתנדבים לשבוע ויותר. לרוב העבודה בחוות נמשכת כשש שעות ביום, חמישה ימים בשבוע.
מחיר: דמי ההרשמה הם 50-20 דולר לשנה, תלוי במדינה. ההרשמה היא לכל מדינה בנפרד. מלבד דמי ההרשמה אין צורך בתשלום, והמתנדב מקבל בחווה מגורים ואוכל.
אינטרנט: www.wwoof.org.il
עודד שלומות – כותב בעיקר בנושאי סביבה ומשתדל לחיות על פי צו מצפונו. מטייל בארץ ובעולם. עורך ומנהל את כפרניק, אתר האינטרנט של כפר ורדים www.kfarnik.co.il