עיניים בסבך: 10 ימים באלסקה

"אם אתם מתכוונים לצאת לאזור הזה, יש לי המלצה חמה על מקום מצוין ללילה. אתר יפהפה, פשוט חניון קסום", אמר אנדי, מדריך ותיק שפגשנו לפני היציאה.
המילים האלה הדהדו בראשי כאשר צעדתי לאורכו של ערוץ נחל בצדו הצפוני של האגם. הערוץ היה חולי ויבש, ומספר העקבות שהוטבעו בחול לא השאיר ספק כי האתר שבו עמדנו לעצור ללילה היה פופולרי לא רק בקרב המדריכים המקומיים, אלא גם בקרב מגוון שלם של מינים נוספים. קרן מכורסמת של אייל קורא (מוס) אשר הייתה מוטלת במרכז הערוץ היוותה את הרמז הראשון. מסביב לה מצאנו רמז מדאיג נוסף – משהו כבד נגרר בחול, מותיר מאחוריו סימנים שהצביעו בדיוק לכיוון שבו התקדמנו. דקות ספורות לאחר מכן כבר גילינו את הרמז האחרון והמדאיג מכולם: עקבות ענקיים בחול וסימני טפרים חדים וארוכים בקצותיהם לא השאירו מקום לספק - כאן חי דוב גריזלי. העקבות, דרך אגב, היו טריים לחלוטין, וזה גרם לי להחליט, תוך מבט חושש לסבך שלצדי הערוץ, לבחון מחדש של היחסים שלי עם אנדי.

השמורה הלאומית לייק קלארק נמצאת בדרום-מרכז אלסקה, במרחק של כ-45 דקות טיסה במטוס קל מן העיר אנקורג'. מדי קיץ חודרים מן הים אל אגם קלארק וסביבתו המוני דגי סלמון, דבר שאפשר קיום של יישובי קבע לחופי האגם כבר לפני כ-8,000 שנה. האזור כולו משמש מרכז חשוב לענף הדיג המפותח של אלסקה, ולאורך האגם נמצאים עד היום כפרים אינדיאניים של בני שבט הדנא'ינה, אשר מתקיימים מדיג במהלך הקיץ.

למרות מעמדה כשמורה לאומית ולמרות מרחק הנסיעה הקצר יחסית מן העיר הגדולה באלסקה, לייק קלארק היא אחת השמורות הלאומיות הפחות מתוירות בארה"ב, בעיקר מכיוון שלא ניתן להגיע אליה ברכב. כמה אתרים, בעיקר כאלה שבהם ניתן לצפות בדובי הגריזלי צדים דגי סלומון, מושכים אליהם תיירים אשר מגיעים בטיסה מאנקורג' וחוזרים לאחר שעות אחדות, אך רוב שטחה של השמורה – צוקי גרניט אין סופיים, אגמי טורקיז וקרחוני ענק – נותר לא מפותח לחלוטין. שביל אחד, באורך של ארבעה ק"מ, הוא מסלול ההליכה המתוחזק היחיד, וכל מי שבוחר לטייל באזורים אחרים של הפארק עושה זאת על דעת עצמו.

כנקודת המוצא למסע נבחרה פורט אלסוורת', עיירה מנומנמת בצדו המזרחי של אגם קלארק. בניגוד להתיישבות האינדיאנית הוותיקה בשאר האזור, פורט אלסוורת' נוסדה כמרכז כריית נחושת בסוף המאה ה-19, ובמתכונתה הנוכחית היא קיימת רק מאז שנת 1950. במהלך תכנון המסע הייתה לנו התלבטות: הרעיון המקורי היה לצאת לטיול רגלי, אך האופציה של שיט קיאקים קסמה לנו באותה מידה. הקיאק הוא כלי אידאלי לטיול באלסקה – שקט, מהיר, ולא פחות חשוב - סוחב את הציוד במקומך. בסופו של דבר החלטנו לשלב את שתי האפשרויות.

הליכה קצרה בשביל עפר הובילה אותנו מפורט אלסוורת' לאורכו של נהר הטנליאן ומפליו הגועשים, ואל אגם קונטרשיבונה, אגם קרחוני ארוך בצבע טורקיז מרהיב. משם העמסנו את הציוד על שני קיאקים שחיכו לנו לצד האגם, והתחלנו לחתור לאורך החוף. הקיאק הוא כלי שיט ידידותי במיוחד, פשוט להפעלה ויציב באופן מפתיע, אם כי מהר מאוד למדנו שהוא נוטה להיות קצת פחות יציב כאשר מעמיסים עליו תרמילי מסע כבדים.

אחרי עצירה קצרה לייצוב המשכנו לחתור לאורך האגם, עוצרים מדי פעם כדי להשתזף ולנמנם, ואף מנסים את כוחנו לשווא בדיג. המים היו שקטים והקיאקים החליקו לאורך האגם, כשרחש החתירה וציוצי ציפורים מן העצים הקרובים היוו את רעש הרקע היחיד. באופק הלכו והתקרבו ההרים המשוננים של רכס האלסקה.

לאחר יומיים של שיט הגענו לצדו השני של האגם. לאחר שמשכנו את הקיאקים מן המים אל השיחים שלצד האגם, ארזנו מחדש את התרמילים ועברנו להליכה. הגבעות המיוערות שלאורכן שייטנו ביומיים הראשונים הלכו ונעלמו, והתחלפו בהרים נישאים, צוקי גרניט ופסגות מושלגות. כאן כבר לא נהנינו משביל מוסדר, וההתקדמות נעשתה לאורכם של ערוצים צרים, שם הצמחייה הייתה סבוכה קצת פחות.

לאחר הליכה קצרה בערוץ חולי ויבש, ההיתקלות המדאיגה בקרן האייל המכורסמת ובעקבות הענק, הגענו אל ה"חניון הקסום" של אנדי. צוקי סלע חשופים בגובה מאות מטרים ניבטו מכל כיוון, מחליפים צבעים עם השקיעה. השעה הייתה עשר בלילה, הקיץ האלסקני הלך והסתיים, והימים הלכו והתקצרו.

בזמן שאספנו עצים למדורה נתקלנו לראשונה במי שיצר את אותם סימני הגרירה אשר נותרו בחול מסביב למחנה. מעברו השני של הנחל נשמע רחש עמום, ומן המים בצבץ ראשו של בונה אשר עמל על בניית ביתו לקראת החורף. בעוד אנחנו אוכלים את ארוחת הערב, צפינו בבונה ברגשות מעורבים. מצד אחד, שמחנו לגלות שלא הדוב הרעב הוא זה אשר גורר את קרבנותיו אל היער. מצד שני, מכיוון שהבונה לא הותיר עקבות של דוב בחול (בדקנו), הרי שהבעיה נפתרה באופן חלקי בלבד. כאשר ירד החושך, הצטופפנו לאורה של המדורה, משתדלים שלא להקשיב לרחשי הלילה ושלא להביט לאזור החשוך שמסביב לאוהלים.

לאחר לילה ארוך אך ללא אירועים מיוחדים, קמנו לבוקר בהיר ולנוף פנורמי מרהיב של צוקים וקרחונים אשר נשקף אלינו מן המחנה. כמה שעות של טיפוס מייגע הביאו אותנו לעמק אלפיני רחב ידיים, תחום בצוקים תלולים משני צדיו ונחל מתפתל במרכזו. כאן התכוונו להעביר את ששת הימים הבאים, וכאן גם נתקלנו בסימני הסתיו הראשונים – שיחים מאדימים ומצהיבים ואוכמניות בר כיד המלך.

את המחנה הקמנו לצד הנחל, ובימים הבאים יצאנו מכאן לטיולי יום ברחבי האזור, חוקרים בכל פעם חלקים שונים של העמק. במהרה גילינו כי השיחים הסבוכים שבחלקו הנמוך של העמק מקשים על התנועה, אך נתיבים צרים שחרצה יד נעלמה בתוך הסבך מאפשרים בכל זאת התקדמות מהירה.

אם היה לנו ספק מי עומד מאחורי אותם שבילים, הוא התפוגג במהירות כאשר נתקלנו שוב בעקבות מוכרים; הדובים, כך מסתבר, אוהבים גם הם ללכת בנתיבים נוחים, ועם השנים יוצרים לעצמם מעין שבילים בתוך הצמחייה. השיטה המקובלת להימנע ממפגש לא נעים עם המארחים בסוג כזה של שבילים היא הליכה תוך כדי יצירת רעש מתמיד, כך שהדובים לא יופתעו ולא ירגישו מאוימים אלא יספיקו לסגת בזמן לתוך השיחים. מיד עם זיהוי העקבות הראשונים פצחנו, אם כן, בשירה רמה, בצעקות ובדיחות גסות, גישה שהוכיחה עצמה בסופו של דבר כיעילה. במהרה התברר כי המכשול העיקרי להתקדמות אינו הסבך וגם לא הדובים אלא אוכמניות הבר – משטחי האוכמניות היו פשוט מפתים וטעימים מדיי, ובתום כל חציה של משטח כזה מצאנו את עצמנו שרועים על הקרקע ואוספים אוכמניות במשך דקות ארוכות. הכתמים הכחולים שנותרו על המכנסיים ליוו אותנו עד החזרה לאנקורג'.

במשך כמה ימים חקרנו את חלקו התחתון של העמק, ואז ארזנו והתכוננו להעביר את המחנה לחלק העליון והגבוה יותר. לאחר חיפוש ממושך מצאנו את החניון המושלם: נקודה שטוחה, מוגבהת וצמודה לנהר. ערוץ קטן התפצל מן הנהר, הקיף את האוהלים והצטרף מחדש לערוץ הראשי, כך שבעצם נמצאנו על אי. בצדו הרחוק של הערוץ מתחנו יריעה אטימה למים, ויצרנו אזור לבישול ולאחסון מזון. זוהי הטכניקה המקובלת כאשר מטיילים באזורים שבהם חיים דובים: והיה אם יופיע דוב באזור המחנה, עדיף שיימשך לאזור הבישול ולא לאוהלים.

את המזון אחסנו בשקי דחיסה כבדים ואטומים; שק כזה אמנם לא יעצור דוב, אבל דובים הם לא החיות היחידות באזור. אפילו סנאי רעב יכול לפזר את המזון אם יהיה ארוז בשקית ניילון, מה שיכול ליצור כאב ראש רציני כאשר מקום היישוב הקרוב ביותר נמצא במרחק של שישה ימי הליכה. כאן כבר לא צמחו שיחים סבוכים, והצמחייה השלטת הייתה הטונדרה האלפינית – שילוב של עשבייה נמוכה עם שיחים זעירים, עמוסי אוכמניות ועטורי אזוב לבן. במרחק קצר מעלינו כבר נעלמה הצמחייה כליל, ופינתה את מקומה לסלע חשוף. כאן, באזור הגבוה, הגיע הסתיו לשיאו; הטונדרה זהרה בצבעי אדום וצהוב, והלילות הלכו והתקררו. היינו רק בתחילתו של חודש ספטמבר, אך היה ברור שהחורף כבר מעבר לפינה.

הסופה הגדולה תפסה אותנו חונים על האי הקטן, מתרווחים במטבח המאולתר אחרי ארוחה דשנה. עד לשלב הזה האירו לנו אלי מזג האוויר את פניהם, אך כצפוי בסתיו האלסקני, לכל דבר טוב יש סוף. העננים החלו לטפס במעלה העמק, ובתוך זמן קצר כיסה אותנו ערפל סמיך. הגשם הכבד והרוחות הגיעו מיד לאחר מכן, ובמשך היומיים הבאים לא נרשם שום שינוי משמעותי. לשמחתנו לקחנו את העניין בחשבון במהלך תכנון הטיול, והצטיידנו בהנחה שמזג האוויר ייאלץ אותנו לפחות יום אחד לא להתקדם. רוח חזקה היכתה באוהלים, ופרט לטיולים קצרים בסביבה הקרובה לא נותר לנו אלא לחכות ולהעביר את הזמן, בתקווה שהאוהלים והסוללות של האיי-פוד יחזיקו מעמד.

במהלך היום השני לסופה גילינו כי הערוץ הקטנטן שהקיף את המחנה הולך וגואה, מאיים להפוך גם הוא לנחל שוצף ולנתק את המחנה. מחשבות מדאיגות עלו גם ביחס לקיאקים – מן המקום שבו נמצאנו לא יכולנו לראות את חופו של האגם, וחששנו שהקיאקים ייסחפו במקרה שהאגם יעלה על גדותיו. הבעיה העיקרית במצב כזה היא מנטלית – יומיים באוהל יכולים לאתגר לא פחות מאשר טיפוס ממושך על הר תלול, ואין ברירה אלא לסמוך על הציוד שהבאת אתך ולהמתין עד שמזג האוויר יחזור וישתפר. בסופו של דבר אכן התפזרו העננים, הרוח נחלשה והגשם פסק. קרני שמש ראשונות חזרו והאירו את המחנה ואת הפסגות הגבוהות שמסביב, שעכשיו היו כבר עטורות במעטה טרי של שלג לבן. מבחינתנו, הגיע הזמן לחזור.

עם התפוגגות הסופה פנינו בחזרה למורדות ההרים, אספנו את הקיאקים מצדי האגם, ולאחר יומיים נוספים של חתירה חזרנו לפורט אלסוורת', שם גם סיימנו את המסע. במהלך עשרת הימים האחרונים חווינו ערבוביה של רגשות ומצבים פיזיים – רוגע אמיתי מול לילות טרופים, רגעים של קלסטרופוביה ושל מרחבים אדירים, אושר מוחלט מול רגעים של געגוע לעולם המוכר ולפלאי הציוויליזציה. אך ההרגשה של טבע אמיתי, בראשיתי, בלתי נגוע ופראי, ליוותה אותנו מן הרגע הראשון ועד לסיומו של המסע – חוויה כמו שרק אלסקה יודעת להציע.

לפרטים נוספים, כנסו ל: www.ofergelmond.com

>> חיות יפהיפיות חדשות התגלו באי אקזוטי
>> לערוץ טבע הדברים ב-VOD