על פי ארגון התיירות העולמי של האו״ם, ב-1970 הסתכם מספר התיירים בעולם ב-166 מיליון איש, עשור לאחר מכן עמד מספרם על 277 מיליון ובשנה החולפת נרשם שיא במספר התיירים הבינלאומיים: בעשרת החודשים הראשונים של 2017 עמד מספרם על 1.12 מיליארד בני אדם.
>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
האינטרנט מלא סיפורים נוגעים ללב של תיירים שסובלים מהתנהגותם של מקומיים, אבל גם בנתונים מקבילים על המקומיים שנפגעים מהגידול הקבוע במספר התיירים הנכנסים ועל הפגנות נגד התיירים שגוזלים את מקומם. בשנות השבעים החלו להתפרסם מחקרים שבחנו את ההשפעות השליליות של תעשיית התיירות, ובאחד מהם נטבע המונח Irridex, מדד לרמת הרוגז שמעוררים התיירים. ב-2017 נרשם שיא חדש גם במדד הזה והמקומיים שכיכבו ברשימות ״הכי פחות נחמדים בעולם״ נקטו צעדים חריפים מתמיד.
אם נשפוט לפי השנים האחרונות, גם בקיץ הקרוב שמגיע בצעדי ענק, כמות התיירים לא צפויה לרדת ויש מקומיים שלא אוהבים זאת כלל. אלה המקומות שצריך לשים אליהם לב, לפני שאנחנו מגיעים לנפוש במגרש הביתי שלהם.
ונציה: נוכלים או אקטיביסטים מטעם עצמם?
כבר עשרות שנים מתפרסמות תחזיות אפוקליפטיות על שקיעתה של העיר, שראשיתה במאה החמישית לספירה, אולם בשנים האחרונות נדמה שמה שמאיים עליה יותר מכל הוא מספר המממשים את הזכות לבקר בה. במרכז ההיסטורי של ונציה מתגוררים כ-55 אלף בני אדם, כאשר מספר התיירים היומי עומד על 60 אלף והשנתי על כ-20 מיליון. הבעיה אינה רק התיירים שמגיעים בטיסות לואו-קוסט, אלא גם ספינות הנופש העצומות שעוברות בתעלת ג׳ודקה, גורמות נזק סביבתי, מסתירות את פיאצה סן מרקו ופורקות את אלפי הנוסעים שבקרבן.
״תפסיקו להתבכיין ושלמו״, צווח ראש עיריית ונציה, לואיג׳י ברוניירו, בתגובה לדיווחים על בעלי מסעדות שגבו מתיירים מאות יורו עבור ארוחה בסיסית. סביר שבעלי המסעדות, אקטיביסטים מטעם עצמם, פשוט רוכבים על גלי תנועת המחאה העירונית נגד התיירים שהתאגדה בקיץ האחרון והפגנותיה זכו לסיקור תקשורתי. על אף שנדמה שתגובתו של ברוניירו נועדה כנראה להרגיע את המוחים, בפועל נראה שהמצב שונה: ברוניירו תומך בבניית מלונות נוספים במסטרה הסמוכה ומסרב לנקוט צעדים לעצירת ספינות הנופש. רעש גלגלי המזוודות הנגררים על המדרכות ימשיך לשמש כפסקול עירוני גם בעתיד.
ברצלונה: אי ציות? מרי!
תקריות המרי האזרחי הללו אינן מפתיעות, בעיקר כיוון שפחות ופחות מקומיים נהנים כיום מהאפשרות להמשיך ולהתגורר במרכזי הערים בהן הם חיים, להגיע בקלות לעבודה או לשלוח את ילדיהם בבטחה לבית הספר. יתכן שעד לפני מספר שנים חלקם נהנו להשכיר את דירתם דרך Airbnb ולכסות חלק מההוצאות, אבל כאשר בעלי הדירה פינו אותם לטובת הפיכתה לדירת נופש וחברת נדל״ן רכשה את הבניין כולו ושינתה את יעודו למלון, כבר היה מאוחר מדי.
זה בדיוק מה שקרה בברצלונה, שתושביה לא מייפים את תחושותיהם כלפי התיירים הממלאים את רחובותיהם. ״תיירים אתם הטרוריסטים״, ו-״למה לקרוא לזה עונת התיירים אם אי אפשר לירות בהם?״ הן רק כמה מכתובות הגרפיטי שראתה כתבת ה-Independent אלמודנה לופז דיאז ברחובות העיר בשש השנים האחרונות. לדבריה, הפגנות המחאה נגד התיירים לא צצו סתם: בתוך ארבע שנים זינק מספר התיירים בעיר ב-25%, מ-27 מיליון ב-2012 ל-34 מיליון ב-2016.
הפגיעה במרקם החיים של התושבים, כמו גם ניחוחות השתן שדבקו בקירות הבניינים והזינוק במחירי הדירות בעיר, הפכו את התיירים לבעיה החמורה ביותר בעני תושבי ברצלונה, יותר מאבטלה. בשנת 2015 הכריזה העירייה על תוכנית מיוחדת (PEUAT), שאחת ממטרותיה לפזר את מוקדי הלינה של התיירים באופן שווה ברחבי העיר ולהרחיק אותם מהמרכז.
פריז: יחי הנימוס
פריז ידועה כבירת תיירות בינלאומית ותושביה נחשבים לאבירי אי-הנחמדות לתיירים. העליה במספר הטיסות הנכנסות והתפשטותה של Airbnb (שנבלמה באמצעות ריגולציה) הן חלק מהסיבות לכך, אבל לפריזאים יש עוד עילות: הם עילאיים ומתנשאים, ובהצלחה לכם בעמידה בסטנדרטים המחמירים שלהם.
אם בוחנים את ההתנשאות הפריזאית מנקודת מבט הפוכה, היא עשויה להיות מובנת ואף מוצדקת. כצמחונים, לא הייתם רוצים שמבקר קרניבור ילעס מולכם סטייק מדמם; כלא-מעשנים, לא הייתם מברכים אורח שחש בנוח להתרווח על הספה ולהצית סיגריה. לכל אדם, קהילה, עיר, לאום ודת יש הגדרות אחרות להתנהגות תרבותית ומנומסת וגם מי שנמנה על בעלי זכות היתר מחויב, במעין חוזה אנושי בסיסי, להכיר את הקריטריונים ולפעול לפיהם במידת האפשר.
איסלנד: החברה להגנת הטבע
מבעיות דומות סובלים תושבי איסלנד, שהעליה המטאורית במספר המבקרים בה הביאה ליחס של 1-7 לטובת התיירים. התנתונים האלה מעמידים את סבלנותם של המקומיים למבחן ומאיימים על הטבע בארץ האש והקרח.
הגידול החד במספר התיירים בהחלט תורם לכלכלה המקומית, ומרבית האזרחים חיוביים ״ומבינים את חשיבותה של התיירות״, ציינה הלגה ארנדוטיר, מנהלת התאחדות תעשיית התיירות האיסלנדית. יחד עם זאת, הקושי להתמודד עם האתגרים גובר. עליית מחירי השכירות ברייקיאוויק בשיעור של 18.3% בשנה היא רק אחת הבעיות שמטרידות את תושבי האי, לצד הפגיעה במוקד המשיכה המרכזי של המדינה: אוצרות הטבע. הממשלה, ששקלה בעבר למסות ולהגביל את מספר התיירים הנכנסים, נקטה כמה צעדים: רגולציה בתחום השכרת דירות הנופש, השקעה בתשתיות, הצבת פחי אשפה נוספים עבור התיירים שמותירים כמויות של לכלוך מאחוריהם וגביית תשלום בכניסה לשמורות טבע פופולריות לצורך מימון תחזוקתם.
בהתחשב בעובדה שתיירים מרשים לעצמם לשדוד ולשחוט כבשים לארוחת הערב, אפשר יהיה להבין אם בעתיד גם האיסלנדים החביבים יככבו ברשימות המקומיים הכי פחות נחמדים בעולם.
תעצרו את העולם
״אנחנו יודעים שיש בעיות אתיות בתיירות ואנחנו מתעלמים מהן, כי אנחנו מספרים לעצמנו שלראות את העולם יגרום לנו להעריך אותו יותר", תהתה סוזן מור במאמרה ״אני לא מתכוונת להרוס את החופשה שלכם, אבל אירופה שונאת תיירים - ויש לה סיבות טובות לכך״. "אבל מה קורה כשהמקומיים מרגישים שהתיירים השתלטו עליהם לגמרי?״ לדברי מור, הסנטימנט האנטי-תיירותי של השנים האחרונות הוא בעיה רצינית, כזו שגם מזכ״ל ארגון התיירות העולמי של האו״ם, טאלב ריפאי, מודע אליו.
אינפלציית התיירים צפויה להימשך גם בשנים הקרובות ורובנו נהיה חלק ממנה. אולי יהיו מקומות שיאמצו את התוכנית האסטרטגית שגיבשו באתר Skift; אחרים ימשיכו להבליג עד שיגיעו מים עד נפש ואולי מופעי המרי הנקודתיים יהפכו לתנועת מחאה עולמית רחבה יותר. אבל בהנחה שאין לאף אחד מאיתנו כוונה להישאר בבית, זה הזמן להפוך לתיירים מתחשבים יותר: תוכלו להיעזר בעצותיהם של מטיילים מומחים שרוכזו ב-Quartzy.
בין אם תבחרו להיפרד מהטרולי, תשתחררו מהאובססיה לבקר ב"אתרי חובה״ או סתם תרשו לעצמכם לטעות בדרך ולחוות את המקום שבו אתם נמצאים - אין לנו ספק שהחופשה שלכם תהיה משמעותית יותר ומדד ה-Irridex ירשום יציבות מבורכת.