האמת היא שאת שווייץ סימנו כיעד לטיול לפנסיה. קלישאת "העיירה הציורית", בקתות של הנזל וגרטל, פרות באחו ירוק אינסופי על רקע פסגות האלפים המושלגות, השלווה והניקיון עשו רושם של פחות מתאימים לטיול של זוג שרגיל לחיות את החיים בקצב גבוה. הייתה זו ההתראה מ-SWISS על כך שתוקף הזיכוי שלנו מתקופת הקורונה לטיסה עומד לפוג ששכנעה אותנו להזמין זוג כרטיסים למפגש של שני בנים מעופפים מישראל עם וילהלם טל אחד משווייץ. נסענו לשבוע מפתיע מאוד במדינה שהסירה את כל הגבלות הקורונה בכניסה ובשהייה בה - עפנו וחזרנו לספר.
התנצלות נוסח שוויץ
בחרנו לטוס ביום הכי עמוס מזה שנים בנתב"ג. הפקק בכניסה לשדה ניבה רעות וכך גם התורים הארוכים לבידוק ולצ'ק אין של כל חברות התעופה. כלומר כל חברות התעופה למעט זו השווייצרית, בה הכול היה מסודר וקצר, ובזמן שיא של 40 דקות מצאנו עצמנו כבר בדיוטי פרי והעומס בשדה גרם לעיכוב של שעה בהמראה. הטייס של SWISS עמד בדלת המטוס והתנצל בפני כל נוסע על העיכוב והבטיח שברגע שרשות שדות התעופה תסיים מלאכתה נצא לדרך - הבטיח וקיים. כבר התחילו איתנו בטוב.
ציריך – קלאס באפס מאמץ
ציריך היא כנראה העיר הכי אלגנטית שתבקרו בה. צרפו לזה את העובדה שסטייל עתיק מלא קסם פוגש בה מודרני שיקי ובשניהם ניתן לבקר בחציית כביש אחד. אולי זו העובדה שיש בה גם נהר וגם אגם ששוברים את המרקם העירוני ומחיים אותו, אולי אלה מאות המזרקות העתיקות הפזורות בעיר שעל רקע כל היוקרה הזו מציעות להולכים הצמאים בה מי שתיה אלפיניים כבימי קדם, ואולי זה פשוט המלון הנפלא ששהינו בו (ועליו נכתוב בהמשך) שגרמו לנו להתאהב בה.
לב ליבה של העיר הוא רחוב הקניות המרכזי. שווייץ אמנם יקרה אבל מי שנמנה על הז'אנר המעדיף איכות על כמות – היא המקום בשבילו. בנהופשטראסה (Bahnhofstrasse) היא השדרה החמישית של ציריך שאי אפשר להחמיץ גם אם אתם לא בעניין של קניות.
בין חנות היוקרה OMEGA לזו של BOSS שברחוב, מתפתל רחוב אוגוסטינר (Augustiner) ההיסטורי והצבעוני של העיר העתיקה עם הבתים הגותיים וחנויות בוטיק כמאמר השיר: "קלאס באפס מאמץ". כהרגלנו בקודש לא נתעכב על כל אטרקציות התיירות עליהן תוכלו לקרוא במקומות אחרים (כמו כנסיות העיר, מצפה לינדנהוף, שיט באגם וכו') אלא דווקא באלה המיוחדים יותר. אחד המקומות האלה הוא הכיכר למרגלות כנסיית אוגוסטינר והמזרקה שחנות הפרחים הסמוכה ממלאת בפרחים טריים מדי יום. אפילו שניים ציניים כמונו נמסו.
עוד מקום ייחודי הוא הר אוטליברג (Uetliberg) שבמרחק רכבת מקומית קצרה ייתן לכם טעימה ממה ששווייץ יכולה להציע: האוטליברג נישא כמעט ל-900 מטר גובה באזור כפרי ומעניק תצפית יפה של העיר, האגם והנהר שלה וכן שבילי הליכה קלילים בטבע. בקצה אחד השבילים מגיחה בהפתעה JuraBlick - מסעדה קטנה עם גינה הצופה אל הנוף המושלם ומאפשרת סיום מושלם של בירה או יין לצד צלחת גבינות כמיטב המסורת. במורד ההר יש רגע מסוים בו נפרסים כרי הדשא, ציריך במלוא הדרה ברקע והרכבת חולפת במעלה הגבעה הירוקה יגרמו לכם להרגיש כאילו הגעתם לסשן צילומים בשליחות הנשיונאל ג'יאוגרפיק.
מקום סודי ולא מתוייר שלא תמצאו כנראה במדריכי הטיולים היא לא אחרת מאשר תחנת המשטרה בעיר שתמשוך דווקא את חובבי האמנות שביניכם. התחנה ממוקמת במבנה שהיה בעבר בית יתומים והכניסה אליו היא מה שהיה בעבר המרתף החשוך של המקום. לאור זאת הכריזו הרשויות על תחרות ציור על קירות המבואה כדי להאירה. האמן אוגוסטו ג'יאקומטי זכה והתוצאה מרהיבה ומצדיקה ביקור.
על חיי הלילה בציריך יעידו כנראה מספר הסטודנטים בה – בעוד אוכלוסיית העיר מונה כמעט חצי מיליון איש, 1 מכל 10 מהם הוא סטודנט. בהתאם, חיי הלילה רבים, מגוונים ותוססים. אגב, סטודנט מפורסם אחד שלמד בה בעבר הוא אלברט אינשטיין שהגיע אליה כדי לחמוק משירות בצבא גרמניה ובזמן זה המציא את הנוסחה הידועה E=MC2.
המלון שמחבר את הדברים שלא משתלבים
אחד ממייסדי רשת Six Senses, שעשתה לה שם עולמי, אמר שמהותו של מלון יוקרה הוא לחשוב מה מיוחד ושונה ולהעניק לאורחיו חוויית אירוח שתפתיע אותם. כשתכננו את המלון החדש בו התארחנו בציריך – Neues Schloss Privat Hotel – נדמה שחשבו בדיוק על זה. במקרה או שלא במקרה אפילו תלו שלט יפה בכניסה שאומר: אנחנו מחברים את אותם הדברים שלא משתלבים בדרך כלל.
מלון הבוטיק הוא חלק מה-Autograph Collection של Marriott, מלונות יוקרה עצמאיים בעלי אופי ועיצוב מיוחדים – ובו 57 חדרים שקטים ומעוצבים. המבנה שימש מאז 1930 כמלון ועל אף שהמלון מודרני לגמרי ונפתח רק לפני חצי שנה ניכרת בו החמימות והביתיות המאפיינת את בתי המלון של פעם. מעבר לעובדה שהמלון מעוצב בצבעים חמים שמשלבים מסורת וחדשנות (מחברים את הדברים שלא משתלבים בדרך כלל, כבר אמרנו?!) הוא מלא ביצירות ארט-דקו מדליקות של אמנים מקומיים שתוכלו למצוא גם בחדר הפרטי שלכם (עם קטלוג של כל יצירה במלון).
מעבר לעיצוב ולאווירה בו, ה-Neues Schloss הוא פשוט מלון מצוין: הוא שוכן מרחק דקה הליכה מהטיילת של האגם, 10 דקות ממרכז העיר ודקה הליכה מתחנת הטראם שתיקח אתכם לכל יעד שתרצו תוך דקות ספורות. החדרים בו מרווחים ומעוצבים ברוח המלון והשירות נפלא. ארוחת הבוקר המוגשת במסעדת המלון, Castellan's, משלימה את החוויה – גם בה הכול היה טעים לחיך ויפה לעין. בלילה הראשון גם התנסינו בארוחת הערב המוגשת בה והיה שווה ביותר. המחיר לחדר במלון הוא כ-400 דולר ללילה ולדעתנו שווה כל סנט. אחרי שני לילות מופלאים היינו עצובים מאוד לעזוב.
>> רוצים לטייל בציריך? הכנסו למדריך המלא
סלפי על גשר תלוי בגובה 3,200 מטר באלפים
מרחק שעה נסיעת רכבת מציריך נמצאת לוצרן (Lucerne). זה המקום להמליץ (בחום), להשתמש בתחבורה הציבורית בשווייץ הן בערים עצמן והן בין היעדים השונים ברחבי המדינה. הרכבות בשווייץ נוחות מאוד, מדויקות, פועלות בתדירות גבוהה ויביאו אתכם בקלות רבה מכל מקום לכל מקום. קחו מזוודת ארבעה גלגלים שתוכלו להתנייד איתה בלי מאמץ ואתם מסודרים לחלוטין, במיוחד לאור העובדה שבתוך הערים עצמן אין שום צורך ברכב.
עניין חשוב נוסף – לתיירים קיים כרטיס מיוחד הנקרא Swiss-Pass ומקנה לכם נסיעה חופשית בכל כלי התחבורה בשווייץ: רכבות – בין הערים ובתוכן – אוטובוסים, טראמים, אוניות כמו גם כניסה חינמית ל-500 מוזיאונים והנחות על אטרקציות רבות ברחבי המדינה. שווה לבדוק את עלותו של הסוויס-פאס אל מול עלות שכירת רכב או עלות קניית כרטיסי נסיעה ברכבת לכל מקטע בנפרד בהתאם למסלול, שיכולים לעלות יותר.
בשונה מציריך, לוצרן היא עיר קטנה של 80,000 תושבים ששמרה על צביון קתולי-שמרני יותר. גם בלוצרן אגם יפה, נהר שחוצה אותה, עיר עתיקה שובת לב, כנסיות מרשימות ואנשים יפים ששותים אפרול שפריץ או אוכלים פונדו ברחבת הכיכרות של העיר העתיקה. כשתחצו את הגשרים היפים שלה בשעת אחר הצוהריים תראו תיירים רבים לבושים בבגדים המתאימים יותר לסקי, שחזרו בדיוק מאחד הטיולים בהרים הסובבים אותה.
אחד מהטיולים האלה הוא להר הטיטליס (Titlis) באלפים הנמצא 40 דקות נסיעה יפה במיוחד ברכבת לעיירה אנגלברג (Engelberg), אשר ממנה עולים ב-3 רכבלים שונים ושקופים אל הפסגה בגובה 3,200 בשיפועים שלא יאמנו. פסגת ההר לא מאכזבת – רכסי האלפים המושלגים נראים ב-360 מעלות ופותחים את הלב.
אחרי זמן מה של שקט לבן כזה המופר רק על ידי עורב אלפיני המגיח לאסוף מידכם פירורי לחם, תציע לכם הפסגה גם להעלות את סף האדרנלין בגוף ותוכלו ללכת (ולהצטלם) על הגשר התלוי הגבוה באירופה, המתוח בין שני צוקים של ההר או לצאת לסיבוב ברכבל פתוח מעל הקרחונים ולצפות בגולשי הסקי עושים דרכם מטה כמה עשרות מטרים מתחתיכם.
באותו מתחם מצויה גם מערת קרח ומסעדה שמאפשרת להרים כוס של סיידר אלכוהולי מבעבע, ולאכול משהו אל מול הנוף המשוגע הזה. לאלו מכם המגיעים עם הקטנטנים או שלאור העובדה שגדלו במזרח התיכון גלישת סקי היא פחות התחום שלהם, במפלס השני ישנו מדרון גלישה כיפי עם אבובים ומזחלות. מודים שעשינו אותו פעמיים.
לוצרן היא מקום מצוין לאוכל שווייצרי מסורתי: נקניקיות לצד רושטי –לביבת תפוחי אדמה שווייצרית, פונדו, פסטטלי – מאפה ממולא בשר ופטריות ועוד מנות עתירות שומן ופחמימות. מסעדה מפורסמת אך תיירותית היא Old Swiss House שכדאי להזמין לה מקום מראש ואילו למי שמחפש משהו מקומי ואותנטי יותר נמליץ על Zur Hofstube שנמצאת בסמוך לה (ואין לה אתר אינטרנט).
מלון הספא הטוב באירופה בעיירת הקיט היפה בעולם
על בטן מלאה עלינו לרכבת לאינטרלאקן (Interlaken) – אולי עיירת הקיט הכי מפורסמת בעולם. כבר בצעדה מתחנת הרכבת אל המלון נחשפים מרחבים ירוקים והרי האלפים המקיפים אותה כאילו עושים טיזינג לטיפוס עליהם שאנחנו יודעים שהולכים לעשות למחרת. העיירה עצמה נמצאת בין שני אגמי טורקיז – ברינץ (Brienz) ותון (Thun). באינטרלאקן לבדה ניתן לבלות כמה ימים ובכל אחד לצאת לאטרקציה אחרת בטבע המטריף הסובב אותה.
אטרקציה שאסור להחמיץ בעיר עצמה היא ה-Harder Kulm – נקודת תצפית בגובה 1,323 מטר שאם נשתמש בכל מילה אחרת חוץ מ"פסיכית" נחטא לאמת. הטיפוס לנקודה הזו הוא בקרון שקוף במשך 10 דקות, והוא מביא אתכם לאחת הנקודות הכי אינסטגרמריות בעולם - גשר תלוי כאשר אגם הת'ון מימינכם, הברינץ משמאלכם, האלפים מולכם וכל מה שביניהם ירוק ובעיקר חד פעמי ומפעים. במקום מרפסת ענקית ובה פועלת מסעדה שניתן לשתות בה בירה אל מול פלאי הטבע האלה או לאכול אוכל מסורתי. אל תפספסו במעלה הגבעה שמימין למסעדה את ספסל הזוגות שיספק לכם את התפאורה המושלמת לתמונה טובה ולהיזכר למה אתם שם ביחד.
ירדנו מההר והלכנו לעשות צ'ק-אין במלון שלנו ליומיים הקרובים. צעדנו פנימה אל מלון Victoria Jungfrau, Grand Hotel & SPA ואת הלסתות השמוטות שלנו היה צריך לאסוף מדלפק הקבלה. תקשיבו, אנחנו כותבים בלוג טיולי יוקרה ומטבע הדברים היינו במלונות יפים בחיים, אבל זה הוא ללא ספק אחד היפים והטובים שבהם.
המלון, שנראה יותר כמו ארמון, שופץ בתקופת הקורונה כך שבשונה ממלונות עם צ'ארם מלכותי שגם האבק בהם זוכה למקום של כבוד, כאן תמצאו איזון מושלם בין ההיסטוריה והתרבות השווייצרית לבין נוחות עדכנית ומודרנית, ירידה לפרטי הפרטים של האירוח המושלם ושירות ללא דופי. הספא הענק של המלון (5,500 מטר רבועים) נחשב לאחד מהטובים ביותר באירופה כולה ומציע בריכות, סאונות, ג'קוזי וטיפולי גוף ופנים מכל סוג שהוא.
החדרים הטובים במלון צופים אל פסגת הר היונגפראו של האלפים – והמלון אף קנה את הפארק הענק שבו מצנחי רחיפה משייטים להם בין העננים – על מנת שאף אחד לא יחסום את הנוף הנדיר הזה מהיושבים במרפסות החדרים שלו. מחיר חדר במלון לא זול, אך למי שיכול להרשות לעצמו – אנחנו הגדרנו אותו כמלון חובה.
אחרי ארוחת בוקר של בני אצולה במלון יצאנו למה שהשוויצרים קוראים לו "פסגת אירופה" – בהר היונגפראו (Jungfrau) שבאלפים נמצאת תחנת הרכבת הגבוהה ביותר באירופה (3,454 מטר), ולכן המקום נחשב לגבוה ביותר אליו יכול להגיע גם מי שאינו מטפס מקצועי.
רכבת של 45 דקות מאינטרלאקן הביאה אותנו אל גרינדלוואלד (Grindelwald) בה נמצא טרמינל חדיש, שנראה יותר כמו שדה תעופה, וממנו יוצאים רכבלים המטפסים לנקודה הראשונה בגובה 2,320 מטר. את אלף המטרים הנותרים מטפסים ברכבת הנוסעת במנהרה שנחצבה במשך 16 שנה על ידי 3,000 פועלים תוך פסגת האייגר.
בפסגה תעתק נשימתכם – לא בגלל החמצן הדליל, אלא מהפסגות הלבנות שיקיפו אתכם, וקרני השמש העוברות ביניהן. אתם כנראה לא היחידים שתחשבו כך – בשנת 2001 הוכר המקום כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. באתר המרשים נקודות תצפית פנימיות וחיצוניות, ארמון קרח ובו פסלים מדליקים עשויים קרח ואפילו חנות מרשימה במיוחד וגבוהה במיוחד של שוקולד לינדט המפורסם.
פסגת ההר אמנם עוצרת נשימה אבל כנראה שמהדרך למטה תיהנו לא פחות. אנו מציעים לכם דווקא לא לחזור על עקבותיכם ברכבל דרך הטרמינל, אלא לעשות זאת בדרך הישנה בשלוש רכבות שונות דרך: Kleine Scheidegg – Wengen – Lauterbrunnen ועד לאינטרלאקן. הדרך תגלה לכם נופים כמוהם כנראה ולא ראיתם קודם של עיירות סקי על רקע פסגות האלפים, מפלים ובעלי חיים. ככל שתרצו תוכלו לעצור באחת העיירות ולטייל באזור או סתם לאכול משהו עד הרכבת הבאה.
כחובבי ג'יימס בונד, רשמנו לעצמנו להשלים בביקור הבא שלנו בשווייץ טיפוס לפסגת שילטהורן (Schilthorn) הסמוכה בה צולמה הסצנה המפורסמת של הסרט בשירות הוד מעלתה, ולהרים כוסית מרטיני מנוער, לא מעורבב.
אחרי יום קר בפסגות הגוף צעק שהוא רוצה פחמימות. מסעדת Sapori ידעה להציע פיצות ופסטות משובחות שקיבלו הכרה במדריך מישלן, יופי יוצא דופן ומחירים סבירים ביחס לשווייץ. הטורטליני השחור במילוי סלמון ברוטב חמאה, מרווה ועגבניות שרי היה למות.
סיור השוקולד שאסור להחמיץ
מעבר להקשר ההיסטורי – הרצל, המרפסת, הקונגרס הציוני החמישי וכל הג'אז הזה – מסתבר שבאזל היא יעד אליו מגיעים ישראלים רבים מאחר וטיסות איזיג'ט מהארץ לשווייץ נוחתות בשדה התעופה בה. באזל קרובה מאוד לצרפת אליה תוכלו להגיע לארוחת ערב תוך 10 דקות נסיעת רכבת ולגרמניה, שליער השחור שבה תוכלו להגיע תוך שעה ברכב.
בעוד רוב התיירים עושים סיור באחד ממפעלי השוקולד הגדולים, אנחנו הקדשנו את הזמן שלנו בבאזל לסיור שוקולד בוטיקי ואחר, שלקח אותנו אל החנויות הוותיקות, בתי התה הראשונים של העיר, יצרני השוקולד הקטנים ועל הדרך הכיר לנו את העיר.
סטפני, אישה קטנה עם חיוך גדול, שמפעילה את סיורי הבוטיק XOCOTOUR, לימדה אותנו על תהליך הייצור של הקקאו, הפתיעה אותנו עם נקטר העשוי מפרי הקקאו (שטעמו יותר דומה לליצ'י). טעמנו איתה שוקולדים רבים, שונים ומפתיעים ואפילו משקה עשוי משוקולד בבית שוקו, בו ישנו תפריט לבחירת סוג השוקולד ממנו יהיה עשוי המשקה – מדינת הייצור, אחוז הקקאו, הנוזל ממנו יוכן המשקה ועוד. את הסיורים ניתן לתאם מראש עם סטפני דרך האתר.
>> רוצים לטייל בבאזל? הכנסו למדריך המלא
*הכתבים היו אורחי משרד התיירות השווייצרי