לפני כשבוע פתחו בגרמניה את הגבולות לתיירים ממדינות האיחוד האירופי, ללא צורך בבידוד. בנוסף לכך, חברת לופטהנזה חזרה להפעיל שני קווים מנתב"ג, לפרנקפורט ולמינכן. כל הנתונים האלה הסתדרו ללביא אלסברג, תושב פתח תקווה שמחזיק בדרכון גרמני, בצורה מושלמת והוא החליט לטוס לטייל בפרנקפורט לכבוד יום הולדתו. טיול תיירים פר אקסלנס.
"אני הייתי מהמחמירים בזמן הסגר", הוא אומר בראיון ל-mako מהחופשה בפרנקפורט. "במשך ארבעה חודשים כמעט ולא יצאתי מהבית ועכשיו, אחרי שנזכרתי בדרכון הגרמני שבבעלותי וביררתי שאני יכול להיכנס למדינה בחופשיות, החלטתי ללכת על זה ולטוס לבד לחופשה. ארזתי המון אלכוג'ל בתוך המזוודה והגעתי לנתב"ג במטרה ליהנות כמה ימים ולראות מה השתנה מעבר לים".
אלסברג טס ביום שישי וצפוי לחזור מחר (ג'). למרות שידע שהוא יודע שיצטרך להיכנס לבידוד כשיחזור, הוא דמיין שיוכל ליהנות מקצת חופש ואווירה אחרת אחרי שהיה סגור בבית במשך זמן רב. בפועל, כבר מהרגע שהגיע לנתב"ג הבין שהחופשה שלו לא הולכת להיראות כפי שדמיין. "ידעתי שהדברים לא יהיו כמו פעם, אבל לראות ככה את נתב"ג ריק לגמרי זה מאוד עצוב".
"גם חוויית הטיסה היתה לא פשוטה", הוא מוסיף. "המטוס היה מלא כמעט לגמרי והצפיפות היתה מטרידה. אמנם כולם עטו מסכות, אבל אי אפשר להגיד שהיתה הקפדה על ריחוק או כללי היגיינה נוקשים. בשלב מסוים אפילו קמתי לבקש מהדיילת מגבון חיטוי נוסף והיא הסתכלה עליי מוזר. גם בשדה בפרנקפורט לא הרגשתי יותר מדי בטוח: לא היתה הקפדה על שמירת המרחק ולא היו מספיק עמדות לחיטוי, לא בדקו חום, לא שאלו אותי שום דבר וזה שלושה ימים בלבד אחרי שפתחו את השדה לתיירים. דווקא בנתב"ג זה התנהל הרבה יותר טוב".
כשהגיע לאסוף את המזוודה שלו בשדה התעופה, אלסברג גילה שמתוך מאות הנוסעים שהיו איתו בטיסה, רק כעשרה מהם חיכו איתו לאסוף ציוד, בעוד ששאר הנוסעים המשיכו ליעדים שונים באירופה. "היו הרבה סטודנטים שחזרו למדינות השונות בהן הם לומדים".
מה שרואים משם
גם חוויית החופש בפרנקפורט לא מזכירה את התקופה שלפני הקורונה. "בכל מקום בעיר יש שלטים עם הוראות והכוונה לאן ללכת ואיפה לעמוד. במלון שאני מתארח בו זה נראה כמו משחק קופסא ענקי. למרות זאת אין באמת הקפדה על ריחוק, יש תורים בכל מקום ובתי הקפה שנמצאים ברחוב מלאים. מצד אחד, יש שלטים שמורים על הגבלת אנשים במעלית ומצד שני, בקניונים המעליות מפוצצות. אין באמת אחידות בין המקומות".
החוויה הכי מאכזבת מבחינתו היא העובדה שאי אפשר לעשות קניות בחנויות הגדולות. בגלל ההקפדה על כמות האנשים שיכולים להיות בתוך החנות בכל זמן נתון, ישנם תורי ענק של קונים מחוץ לחנות שמחכים להיכנס. "אני לא אעמוד עכשיו שעות בתור לחנות שאני לא בטוח אקנה בה. אני אוהב להסתכל, להסתובב, ואי אפשר לעשות את זה כשאתה נכנס ויודע שכל זמן שאתה בפנים מישהו אחר לא יכול להיכנס. יש הרגשה שאם נכנסת אתה צריך לקנות ולצאת", הוא אומר. "עשיתי לא מעט ווינדוז שופינג. בעיקר הסתכלתי מבחוץ".
גם במוזיאונים השונים החוויה עדיין לא מלאה. אלסברג מתאר שבמוזיאונים הגדולים יש חללי תצוגה קטנים יותר שלא פתוחים לקהל בגלל שאי אפשר לשמור שם על מרחק. כך, חדר עם אור מסמן שאפשר להיכנס אליו וחדר חשוך סגור למבקרים.
אתה מצטער שהגעת?
"חשבתי שאהנה יותר, אבל זו חוויה מאוד מעניינת. פתאום אתה מבין מה קורה בעוד מקומות מחוץ לישראל, שכולם בתוך הדבר הזה שנקרא קורונה. למרות הכל ולמרות העובדה שלא כל המקומות חזרו לעבוד או עובדים בצורה חלקית, יש איזו הרגשה שכולם כאן חוגגים את החופש שאחרי הנגיף".
יש הרבה תיירים?
"שמעתי כמה שפות במהלך השיטוט שלי ברחוב, אבל אני לא יכול להגיד שהרבה. בעיקר שמתי לב לקבוצה של תיירים סיני שכולם הסתובבו עם חליפות מיגון ברחוב. לטענת אחד מנהגי המונית שנסעתי איתם אין עדיין הרבה תיירים מחו"ל אבל כן התחילו להגיע מערים אחרות בגרמניה עצמה".
היית ממליץ להגיע עכשיו לחופשה בפרנקפורט?
"הייתי ממליץ להסתובב במדרחוב של תל אביב לפני שאורזים מזוודה ומגיעים לכאן עם הילדים. מצד שני, חשוב לציין שיש דברים שלא ישתנו אף פעם, הפארקים והטבע למשל לא נפגעו, והם אפילו יותר יפים".
