1. השיא של החופשה הוא בעצם ביום לפני שהיא מתחילה. משם אפשר רק לרדת. יום לפני הטיסה הכל אפשרי, כל החיים לפניכם, אתם טורפים את העולם בביסים גדולים. כאלה אתם, אנשי העולם הגדול. בשנייה שהחופשה מתחילה שעון החול מתהפך לכם על הראש ומאיים להטביע אתכם עד שאתם חוזרים.
2. אם אפשר להסתובב בחוץ יום קודם כמה שיותר ולשרבב על הדרך שאתם טסים הלילה, תגלו שזה האושר. באלגנטיות, על הדרך, בנגיעות מרומזות, לא ישיר ולא מתנשא. משפטים כמו "אה, איזה יופי, אני פשוט לא אהיה בארץ כשזה קורה אז תיהנו", "אני פשוט טס הלילה, אז נדבר כשאחזור", "יש מצב להקדים את התור, כי אני טסה מחר" זה תענוג צרוף. לעיתים יותר מהחופשה עצמה.
3. לטוס זה אכן תענוג, חוץ מהרגע הזה בו אתם קמים בשתיים לפנות בוקר לטיסה. ואז בגדול בא לכם למות. ואתם שואלים את עצמכם למה הייתם צריכים את זה, מה היה רע לכם בארץ ולמה אתם עושים את זה לעצמכם. הרגע הזה עובר בערך בשנייה שאתם למטה עם המזוודה.
4. תמיד, אבל תמיד תהיו בטוחים ששכחתם את הדרכון. תמיד, אבל תמיד תגלו שמה ששכחתם זה מברשת שיניים.
5. אם אתם משאירים ילדים בארץ, על פיו רוב תשמחו לגלות שהמצפון ייעלם עם הקפה בדיוטי. רגשות אשם לא באמת מצליחים לעבור את ביקורת הגבולות וכנראה לא סתם הקפה בדיוטי הוא הכי יקר שתשתו אבר – משקה פלא, לגימה אחת והופ אתם באירופה. ילדים? כן, זכור לכם משהו כזה. במעורפל.
6. יש מצב שהפחד הכי גדול שלכם בחו"ל, אחרי פיגוע של דעא"ש, זה להיראות תייר. כי הכי מגניב זה להיות מקומי, אבל לעזאזל איזה כיף זה לעשות שיט בשבע שפות ולרכוב בכרכרה ברחבי העיר. מלכודות תיירים זה הגילטי פלז'ר המושלם.
7. ועוד יותר מלחיץ מזה, להיראות כמו פרובינציאל. לא לדעת להזמין את הקפה הנכון, לא לדעת לתפעל את הברז המשלב גם מייבש ידיים (גאד!) לבקש סודה ולקבל משקה מוגז ממותק. ועוד: להגיע לקונצרט עם ג'ינס ונעלי התעמלות כי לא הבאתם נעל סגורה אחרת ופתאום התחיל מבול ובניתם על זה שתמצאו פה נעליים, אבל בינתיים הכל או מכוער או יקר ומסביבכם נשים וגברים לבושים בשיק טיפ טופ עם ריח אלוהי שבא לכם לטרוף אותם והם בעיקר גורמים לכם להרגיש כמו איכרים. נגיד.
8. שתי דקות אחרי שהתאקלמתם במלון אתם כבר יודעים הכל על המקומיים. מה "הם" אוהבים, איך "הם" מתלבשים, מה "הם" אוכלים, איך קוראים לסבא שלהם. זה בדרך כלל מבוסס על מחקר מעמיק ומקדים שעשיתם באינטרנט או על פי תפישה מהירה והסקת מסקנות על תרבות שלמה מהתבוננות בשניים-שלושה אנשים שראיתם ברחוב/במלון/בדרך מהשדה, ומהם הסקתם מסקנות מעמיקות ומרחיקות לכת על התרבות המקומית. כאלה אתם, אנתרופולוגים בנשמה.
9. ואחרי חצי יום בעיר הכל נהפך מ"שלהם" ל"שלנו". זהו, תפסתם את הפרנציפ של העיר פלאס איך עובדת הרכבת התחתית שלה. אתם כבר בני בית. יכולים לכוון תיירים, להתבדח עם המקומיים ולהשתמש בשיוך לכל נקודת ציון - "ליד הקפה שלנו" (שתיתם שם קפה פעם אחת אתמול), "מול הפארק שלנו" (נמצא מול המלון), "אחרי המסעדה שלנו" (שבסוף קניתם בה רק מים כי החלטתם לא לשבת בה). כאלה אתם, מקומיים. והכל שלכם.
10. אתם נהנים להגיד sorry כל הזמן. בקופה, בתור, בחנות, בשדה. אם חלפתם במקרה ליד מישהו והשדות האלקטרומגנטיים שלכם חפפו לשנייה. סורי. כאלה אתם, אצילים עדיני נפש ובקיאים ברזי הנימוס האירופאי.
11. עד שאתם אומרים בטעות סורי לישראלי. ואז בא לכם למות. זה הכי דומה לסיפור כיסוי שנחשף. עלו עליכם.
12. בכלל, ישראלים בחו"ל זה מורכב. באופן כללי אתם תמיד יותר טובים מישראלים אחרים בחו"ל. בניגוד אליכם, הם טוריסטים, פרובינציאליים ומסיקי מסקנות שווא על התרבות המקומית. אתם? אירופאים. כשתשמעו עברית ברחובות סביר להניח שברוב המקרים תשתקו על מנת שלא יעלו עליכם (כי לא באמת עלו עליכם לפי המראה. אתם ספרדים. מקסימום איטלקים).
13. היום האחרון הוא הגיהינום בהתגלמותו. זהו, הכל נגמר, הכל הסתיים, תם. נשלם. מוות. היום הזה מלווה בדרך כלל במסכת דרמטית שהמוטיב החוזר בה הוא "זו הפעם האחרונה" – "זו הפעם האחרונה שאנחנו הולכים ברחוב הזה", "זו הפעם האחרונה שאנחנו אוכלים פה זאכר טורט", "זו הפעם האחרונה שאנחנו קונים סודה במכולת שלנו". מוות.
14. אבל עוד יותר ממנו נוראי הלילה האחרון. שזה אותו דבר כמו ביום רק בחושך פלאס מחשבות אובדניות על זה שזו כנראה היקיצה הטבעית האחרונה ב-17 שנה הקרובות וארוחת הבוקר האחרונה שתאכלו במלון. בכלל חופשה בחו"ל היא לא פעם מלחמה פסיכולוגית קשה שלכם נגד עצמכם.
15. הקלות בה אתם רגע אחד אתם פה ושנייה אחרת שם היא בלתי נסבלת. במילים אחרות: רגע אחד אתם עוצרים להשתין בתחנת דלק מנומנמת בדרך מזלצבורג וקונים אפל שטרודל מיט קרים אונט מוצרט ליקר, ורגע אחד אתם נהדפים מגל הלחות שמציף אתכם ביציאה מנתב"ג. שלא לדבר על זה שלפני שנייה הייתם בשמיים. בין עננים. הזוי ובלתי מתקבל על הדעת בעליל.
16. ואז אתה מגיעים הביתה ופתאום כל מה שקניתם - ובקושי נדחף במזוודה והייתם צריכים להשקיע בתיק נוסף מחנות המזכרות במלון שעוד לא הצלחתם להחליט אם הוא יותר מכוער או יותר יקר - מרגיש כאילו לא קנית כלום. אתם שולפים את כל המתנות שרדפתן אחריהן כל החופשה והן נגמרות תוך שנייה. ואתם שואלים את עצמכם - על מה לעזאזל בזבזתם את כל הכסף שלכם? אל דאגה, החיוב הבא של הוויזה ידאג כבר להזכיר לכם את כל המזכרות הנעימות מהטיול.
17. הבוקר למחרת החופשה הוא הזוי לא פחות. הכל מתעמעם, נראה כמו בליל של מציאות מטושטשת ולא אמיתית שספק קרתה ספק הייתה חלום. זהו, אתם בארץ. בוקר טוב.