באוגוסט 2006 התכונן עתי שולברג, שובר הלבבות התורן של בית האח הגדול, לטיול הגדול של אחרי הצבא. אז הוא היה צעיר אנונימי בן 23, משוחרר מזה שנתיים ועם תכניות חובקות עולם; צו שמונה תפס אותו עם כרטיסי טיסה ביד, ימים ספורים לפני הנסיעה המתוכננת.
לאחר תעסוקה מבצעית בת חודש בחברון הצליח עתי לקבל שחרור, וברגע האחרון ועלה על הטיסה. כך מתחיל סיפור האהבה בין שולברג לסין: מה שהתחיל כטיול תרמילאים שגרתי התגלגל לשהות בת שנתיים בבייג'ינג, שנראה שהשפיעה על עתי לא מעט. הסתקרנו והחלטנו לבדוק מה בדיוק הלך שם, ולצורך המשימה גייסנו את אורלי שולברג, האמא, שתספק כמה הסברים.
התרחק מישראלים ולמד סינית
"הוא בכלל לא התכוון להגיע לסין", פותחת האם ומסבירה. "הוא טס עם כרטיס פתוח לפגוש חבר בשבדיה, ונשאר שם שבועיים. הוא והחבר התחילו לטפס משבדיה לרוסיה ועד סיביר, ומשם עלו על הרכבת הטרנס-סיבירית והגיעו דרך מונגוליה לסין. זה לקח להם חודש שלם". בכל שלבי המסע לן צמד התרמילאים בבתים של אנשים פרטיים שאירחו אותו, והקפיד לשמור על קשר הדוק עם הבית. "היינו מדברים כל כמה ימים בסקייפ", נזכרת אורלי, שבודאי הייתה שמחה לשמוע מעתי בתדירות כזו גם היום, כאשר הוא סגור בבית האח הגדול ללא יכולת ליצור קשר.
"גם כשהם היו בדרך לסין הוא לא תכנן להישאר שם", ממשיכה אמא של עתי לשרטט את המסלול שהביא את בנה להתאהב. "הם תכננו להמשיך ליפן, אבל כשהם הגיעו עתי נדלק על בייג'ינג". למרות ההידלקות לא התכוון הגבר הצעיר לשמור אמונים לעיר שאהב, ודבק בתכנית להמשיך בטיול – אלא שהמציאות הוכיחה אחרת. "הוא אמר 'נשאר קצת, נעבוד ונראה מה קורה', ומצא עבודה במסעדה צרפתית מקומית. הוא לא ידע סינית, ולפעמים היה טועה בביטוי שמות המנות בתפריט: פעם אחת, למשל, הוא שיבש שם של מנה ושאל את הסועדים אם ירצו 'מרק תחת'".
אחרי חצי שנה החליט החבר לעזוב את העיר, ועתי נשאר בה לבדו. הוא לא הכיר ישראלים אחרים: "הוא סיפר לי שבמשך השנתיים ששהה בסין הוא פגש ישראלים רק במסיבות יום העצמאות בשגרירות ישראל", מספרת אורלי. "בשלב מסוים הוא התחיל לעבוד כברמן באחד ממועדוני הלילה הגדולים של בייג'ינג, המועדון של עשירי העיר. עם הזמן הוא למד סינית, פשוט כי לא הייתה לו ברירה. הוא התחיל להכיר אנשים, ולעבוד בחברה לעיצוב פנים. גם המצב הכלכלי שלו השתפר".
האמא המודאגת נזכרת בימים בהם עתי היה אוכל רק שתי ארוחות ביום, אותן היה רוכש בפרוטות בדוכני המזון שברחוב מתחת לדירתו. "כשהוא התחיל להרוויח יפה הוא שכר דירה עם שותף צרפתי ושותפה אמריקאית, והם הפכו לחבורה".
הצעות מגונות מכוכבת רוק
אחרי שנה חזר הילד לביקור מולדת, ונשאר בארץ חודש שלם. "אחרי חודש הוא שמע שהחברה הקטנה בה עבד נמכרה לחברה אוסטרלית גדולה, והוא החליט שהוא חוזר לסין", מספרת אורלי. עתי שב והשתלב בעבודה בתור פרוייקטור המקשר בין האדריכל ללקוח, והחברה השיגה לו ויזה לשנה נוספת בסין. "כשהוא היה הולך לישיבות עם לקוחות הוא נאלץ לזייף את הגיל שלו, כי בסין רק אם אתה מעל גיל 27 מסתכלים עלייך כעל איש עסקים", מסבירה האם. בתור איש עסקים רציני שגם מרוויח יפה, עבר עתי להתגורר באחד המגדלים המודרניים שנבנו לקראת האולימפיאדה.
"היו לו שם כל מיני סיפורים", מגלה לנו אורלי את הצדדים הפיקנטיים בסיפור, ללא אישור בנה, כמובן. "פעם חיזרה אחריו כוכבת רוק מטייוואן שפגשה אותו במועדון שהוא עבד בו, והפצירה בו לבוא להופעות שלה. היו לו שתי חברות סיניות, והקשר עם האחרונה נגמר סופית כשהוא חזר לישראל".
הכל נשמע כל כך טוב - אז איך זה ששולברג החליט בכל זאת לחזור ארצה, רגע לפני שהצמיח עיניים מלוכסנות? " לקראת האולימפיאדה התחיל טירוף בבייג'ינג והסינים החלו לגרש מערביים", מסבירה אורלי, "ובלי קשר עתי חשב לחזור כדי להתחיל ללמוד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים. זה היה נראה לו הגיוני להיעזר בניסיון שהוא צבר בסין כדי להתפתח בתחום העסקים".
"כשהוא חזר לירושלים הוא היה בשוק. לא פשוט לחזור מעיר של שבעה מיליון איש לשכונת נחלאות, ובמיוחד היה לו קשה לשלם ביוקר על האוכל הסיני שהוא התרגל לקנות שם בזיל-הזול".