אף אחד לא האמין לי שאני קופץ ליוון בחורף. כן, האחות החורגת שלנו, זו שרק לפני כמה שבועות שלחה אלינו ברוב טובה את "ברברה", הסופה שהבטיחה הרבה וקיימה מעט. מתברר שדווקא כשהטמפרטורות יורדות ופסגות ההרים לובשות לבן אפשר לגלות את הפנים האחרות של היוונים, שאולי נכנסים לקצב רגוע יותר – אבל לא שוכחים לרגע איך מקבלים אורחים.
יצאנו לבדוק שניים ממתחמי רשת סלינה ביוון – באתונה ובחצי האי פִּיליוֹן (מַקְרִינִיצָה). האחד סמוך לכל מוקדי העניין בבירה היוונית, והאחר, במרחק ארבע שעות נסיעה צפונה משם, בחצי הדרך לסלוניקי, משקיף מגב ההר אל מפרץ רוגע ומזמן חוויות סקי וטיול רגלי בהרים ובאתרי טבע ייחודיים. האקלים דומה לזה שבישראל, ורק בבוקר ובלילה מעט יותר קר מהרגיל בארץ.
הרשת הצעירה, שהקימו צמד ישראלים לפני שמונה שנים, נועדה להיות נגישה לכל כיס ולחבר את האורחים לבני המקום. בבתי המלון, בריזורטים ובריטריטים של סלינה יש אווירה, סטנדרטים ושפה עיצובית משלהם. וצמידים. מבד מעוטר. מותקן בהם שבב – וככה האורחים פותחים את דלת החדר שלהם.
סלינה אתונה
בתוך מבנה מרוצף שיש, בכיכר התיאטרון הלאומי שוכן מתחם סלינה האתונאי – Selina Theatrou Athens. מנהל המקום מספר שהמבנה היה תקופה מסוימת בית חולים והוסב בהשקעה גדולה למלון. במבואה מבצבצים אלמנטים משנות ה-70; הרהיטים והעיטורים מוחזרו ועברו השבחה (upcycling) בידי אומן מקומי והחדרים מקושטים בציורי קיר מעשה ידיו.
מהמרפסת הצנועה בחדר הלא-צנוע-בכלל שבו התארחתי (מכונת קפה, רמקול בלוטות' איכותי, מיני-סלון, שולחן עבודה רחב ומיטה זוגית) נשקף האקרופוליס. מהתצפית בגג המבנה אפשר לראות במבט פנורמי לא רק את המצודה הקדומה אלא גם את נמל פיראוס. בזמן השהייה שלנו היה הגג בשיפוצים לקראת הקיץ, ולמזלנו לא שמענו רעשים. בימים כתיקונם עושים שם יוגה, ארוחות ומסיבות. הסביבה המיידית ברחוב של המבנה לא מאוד מטופחת ומוארת בלילה, וסמוך לה אתר בנייה רדום, אבל בכמה דקות הליכה בין כתובות גרפיטי ואיורי קיר מגיעים לכל המקומות המעניינים.
במתחם בן 101 החדרים תוכלו ליהנות מיוגה בשעת בוקר מוקדמת, לעבוד בחללי עבודה משותפים ולנהל שיחות באינטרנט במהירות גבוהה. במלון פועל בית קפה המגיש ארוחות מחומרי גלם טריים, אבל שום מטבח לא ינצח את השפע והטעמים של העיר הגדולה, וכדאי לצאת לאכול בה.
אפשרויות הלינה: חדרי משפחה, מיני-סטנדרט, סטנדרט מיטות קומָתיים, חדרים סטנדרטיים, סוויטות, חדרי לינה משותפת (דורמס) של 4, 6 או 8 מיטות וחדרי מיקרו.
המחירים: בחורף – חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר – מ-77 דולר ללילה; סוויטה לארבעה + ארוחת בוקר – מ-140 דולר ללילה. בקיץ – חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר – מ-90 דולר ללילה באמצע השבוע; סוויטה לארבעה + ארוחת בוקר – מ-170 דולר ללילה.
מה בסביבה?
המתחם נמצא באזור פסירי (Psyri) בשכונת התיאטרון, במרחק של פחות מרבע שעה הליכה ממוקדי העניין: שוק האוכל, החורבות העתיקות, ברים, מסעדות, שכונת הפלאקה (Plaka) רווּית המותגים, שוק ורווקיוס (Varvakios), כיכר מונסטיראקי (Monastiraki), כיכר סינטגמה (Syntagma), אתרי תיירות, בר-פאב Diego לצעירים ועוד.
סלינה סנטוורוס פיליון
אם אתם אוהבים טבע ובוער בכם היצר הנוודי, במרחק שלוש–ארבע שעות נסיעה צפונה מאתונה אל חצי האי פיליון, בחצי הדרך אל סלוניקי, תמצאו מתחם של סלינה (Selina Centavrus Pelion) בלבו של הכפר ההררי המסורתי מקריניצה (Makrinitsa). הוא נוסד במאה ה-13 ובו כנסיות, בקָתות ובתי אחוזה מסורתיים, כולם עם קירות עבים וגגות מחופים צִפְחָה, מעין סלע כהה טבעי, הלובש לבן בחורף. לפי המסורת, בהר פיליון שכנו הקנטאורים – יצורים אגדיים בעל חזה ופנים של אדם וגוף ורגליים של סוס.
כשנכנסו לסלינה המקומית לא היה קשה בכלל להתרגל לריח הרך של הקמין שאופף את קומות המבנים בתקופה הזאת של השנה. מחדרי המתחם, המעוצבים בסגנון הבתים היווניים המסורתיים במאה ה-19, נשקף לפנינו נוף מרהיב, שזיכה את הכפר בכינוי "המרפסת של פיליון": עיר הנמֵל ווֹלוֹס (Volos), 6 ק"מ מדרום, בירת המחוז, על שפת מפרץ פגסטיקוס (Pagastikos) הרוגע, המתחבר לים האגאי. את הנוף המדיטטיבי הזה ראינו דרך מהחדר שלנו מבעד לחלונות עץ צרים וארוכים, המאפיינים את הבנייה באזור כולו. המלצה: לעלות אל מתחם היוגה הפנורמי עם משקה מהבר ולהשקיף אל השקיעה. בקיץ תוכלו לעשות שם יוגה.
הדרך מהעיר המישורית אל המתחם על גב ההר, שגובה פסגתו 1,600 מטר, נמשכת 20 דקות ואפשרית רק ברכב או בתחבורה ציבורית, שכן הכבישים מפותלים ותלולים. במתחם, הטובל בירוק, יש מסעדה (נסו את הפְֿרַפֶּה, Frappe – נס קפה קר מכוסה קצף), בר, אזורים פתוחים וגג על טרסה המשקיף אל האופק. החדר שלי היה מאובזר בקמין פרטי וברדיאטור (גם בחדר המקלחת), בריהוט עצי עם הנגיעות של סלינה (חבלים משתלשלים ובקצה שלהם נורות ליבון), בשולחן תלוי קטנטן ובשקעים לרוב, כולל שקעי USB. מהירות הגלישה ב-WiFi לא הייתה אחידה בזמן הביקור שלנו, ונראה שהקליטה טובה יותר בחללים המשותפים, כמו המסעדה. כדאי להרחיק ילדים משולי הדרכים בהר, הנתמכות בקירות גבוהים מאוד ללא גדרות.
המחירים: בחורף – חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר – מ-83 דולר ללילה; סוויטה לשניים + ארוחת בוקר – מ-110 דולר ללילה. בקיץ – חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר – מ-92 דולר ללילה באמצע השבוע; סוויטה לשניים + ארוחת בוקר – מ-170 דולר ללילה.
מה בסביבה? ים, הרים, עיר וסוסי-אדם
כדי לחקור את האזור כולו עלינו למונית של ניקוס (The Greek Taxi), תושב אֶוִויָה ודובר אנגלית שוטפת, שישמח לתת לכם את הזווית שלו על החיים במדינה. למי מכם שיש חשבון אינסטגרם פעיל – כדאי לבקש שיצלם אתכם, אולי גם אתם תופתעו מהכישרון שלו. ואלה הדברים שתמצאו סביב סלינה פיליון:
העיירה מקריניצה – טברנות, מסעדות, דוכני תבלינים, ריבות ומזכרות. בסמטאות אי אפשר להתנייד בכלי ממונע. השבילים מרוצפים באבנים מזדקרות וכדאי ללכת בזהירות. היוונית נשמעת מתגלגלת מכל פינה, שכן העיירה היא יעד מבוקש לתיירות פנים. בחורף חלק מבתי העסק נסגרים.
מסלול הקֶנטָאוּרים (Centaurs' Path) – במרחק שש דקות נסיעה מסלינה מגיעים למסלול הליכה מעגלי של חצי שעה ביער עבות ומוצל. כדי שלא להחליק מומלץ להצטייד בנעליים מתאימות לעלים הנושרים בקיץ ולשלג בחורף. בשער המסלול יחכה לכם בית קפה.
בעיר וולוס, שהיא שער הכניסה לפיליון ממערב, ייהנו חובבי הקניות מחנויות מותגים, ואוהבי המיתולוגיה – ממוזיאון הארכיאולוגיה. באביב ובקיץ אפשר ליהנות מטיולי יום בחוץ ומבילוי בטן-גב על שפת הים – שם יקדמו את פניכם דייגים. בציפורדיקות המקומיות יכבדו אתכם בבקבוקון צִיפּורו (tsipouro) קריר – המתחרה הכפרי העממי של האוּזוֹ – שמופק מענבים ויזכיר לכם ערק טוב. המשקה המרוכז (45 אחוז אלכוהול) מוגש נקי או בתוספת אניס ודבש, לרוב בלוויית מזטים מהמטבח המקומי. בחודשי הקיץ העיר תוססת ולקראת הסתיו היא מעט נרגעת.
חובבי הטבע וההרים לא יוותרו על מטאורה (Meteora) – שם שוכנים להם לבטח, בין שמיים לארץ, המנזרים התלויים. הם הוקמו לפני מאות שנים על עמודי סלע תלולים ומתנשאים בני 60 מיליון שנה. פלא הטבע הוכרז ב-1988 אתר מורשת עולמית. אומנם המנזרים נגישים ברכב, אבל רק אם תטפסו במקל ובתרמיל תיווכחו שהצומח מזכיר את זה של ישראל: עצי ערמון, אלון, שקד, דולב ואשור, פרחי קיסוס וכלנית. הנסיעה ממקריניצה לאתר נמשכת שעתיים, ולרגלי ההר יושבת העיר קלבקה (Kalabaka), שם תוכלו להרים כוסית באחת הטברנות.
בשורה התחתונה
החוויה שסלינה שואפת להעניק לאורחיה היא תנאים נוחים לצאת, להתערבב, לטעום, לפגוש את התושבים וגם את האורחים האחרים במתחם – אם הזמינו סוויטה או חדרי לינה משותפת – וגם לעבוד מרחוק (כאמור, בביקור שלנו החיבור לרשת היה מוצלח יותר במתחם שבאתונה). בסניף שבבירה כדאי לוותר על ארוחת הבוקר ופשוט ללכת בעקבות האוכל בעיר, ואילו בפיליון הארוחה העשירה תחזיק אתכם להמשך הטיול.
אפילו הבחירה למקם את המתחמים במקומות לא טריוויאליים – לא בלב שכונת התיירות אלא קרוב קצת יותר לסלאמס עם נראות פלורנטינית (אתונה) או על צלע הר (פיליון) – מספרת את הסיפור: אורחי סלינה יחוו את יוון כמו מקומיים. בשני המקומות לא תמצאו כספת בחדר, אבל מי שם לב בכלל כשהמיטה רכה להפליא והנופים משוגעים.
שלושה מתחמים של סלינה פועלים כיום ביוון: באתונה, בפיליון ובאי פארוס. האחרון – הנמצא באיים הקיקלדיים שמדרום-מזרח לאתונה, במרחק 20 דקות טיסה מהבירה או שעתיים וחצי במעבורת – מציע חוויות גלישה (SUP או מצנח) וצלילה, ובו 93 חדרים; המחירים בפארוס: בין 74 דולר ל-128 דולר (תלוי בגודל ובנוף). בשבועות הקרובים ייפתח מתחם סלינה חדש באי אֶוִויָה (Evia/Euboea), השני בגודלו אחרי כרתים, והוא יצטרף ל-119 הסניפים הפועלים ב-25 מדינות (13 מהם בישראל). לחוגגים, למתחתנים ולמי שרוצים להזמין את חבריהם להירגע במעגלי ריטריט: בסלינה קמינוס (Kaminos) אוויה אפשר לארגן אירועים פרטיים מתחת לכיפת השמיים. ואחרי שטעמנו את החוויות בחורף, נשארנו עם טעם של עוד לקראת הקיץ. יאמאס.
* הכותב היה אורח של Selina