עבור חלק מדובר במושג חדש ולא מוכר, עבור אחרים הוא מעורר זעם ופחד, ויש גם כאלה שהוא מעלה בהם זיכרונות של מסעות לארצות אקזוטיות. "תיירות מין" מאופיינת כנסיעה לחופשה במטרה להשיג תחושות מיניות וחיפוש אחר ריגושים שאי אפשר להשיג בבית.
למרות מה שרבים נוהגים לחשוב, או שלא, מדובר בסוג תיירות נרחב ודי ותיק: "יש להניח שמאז שיש תיירות, יש גם תיירות מין. יעדים מסוימים הפכו בעשורים האחרונים ליעדים מוכרים של תיירות מין וככל שיש יותר תיירות, כך יש גם יותר תיירות מין", אומרת ד"ר הילה צבן, ראש המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת.
ישנם מספר מרכזים עולמיים של תעשיית המין, בהם למעשה מתנהלת סוג של עלייה לרגל מינית אם תרצו. "רוב המדינות שבהן תיירות המין היא נפוצה, הן לרוב מדינות מתפתחות, כמו במקרה של תאילנד, הפיליפינים, וייטנאם, קמבודיה, ברזיל, קולומביה, הרפובליקה הדומיניקנית, קניה, קובה או ג'מייקה. יחד עם זאת, יש גם מדינות נוספות שבהן יש תיירות מין מפותחת והן אינן מתפתחות בהכרח, כמו איחוד האמירויות או אוקראינה", מסבירה ד"ר צבן.
במהלך 20 השנים האחרונות, מספר המטיילים הבינלאומיים יותר מהכפיל את עצמו, וצפוי להגיע ל-1.8 מיליארד עד 2030. לצמיחת תעשיית התיירות יש תוצאות חיוביות רבות עבור יחידים וקהילותיהם, אך היא יכולה גם להגביר סיכונים בקרב אוכלוסיות חלשות, כולל נשים וילדים.
תיירות המין היא תעשייה מאוד רווחית, וההערכות של עמותת ECPAT International, שפועלת לחיסול ניצול מיני של ילדים, מראות שבכל שנה כ-250,000 אנשים נוסעים ברחבי העולם כדי לקחת חלק בתיירות מין עם ילדים ונוער, והתעשייה מייצרת במינימום 20 מיליארד דולר בהכנסות.
>> תעשיית הזנות שלא הכרתם: נוסעים להשתטח, אבל לא רק על קבר הרבי נחמן
>> בלי משחקים: 12 דברים שלא כדאי לעשות בתאילנד
>> לממשלה נמאס מהתיירים: "יורדים שיכורים מהמטוס, צועקים ומקיאים ברחוב"
אטרקציה תיירותית מושכת
כשהלילה יורד על פלאיה דה פלמה, אזור הנופש החשוב ביותר של מיורקה, זנות הרחוב מתעוררת לחיים. נשים, רובן מגיעות מניגריה, מציעות בפומבי את שירותיהן במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף. כמעט כל הלקוחות שלהן הם נופשים. "התיירים מגבירים בבירור את הביקוש לזנות במיורקה", אומרת רוסיו לופז מארגון הסיוע Medicos del Mundo, שמטרתו לחזק את זכויותיהם של עובדי מין באי. התופעה נתפסת כבר כחלק מהמשיכה של האי, כאשר במהלך חודשי הקיץ, בשיא עונת התיירות, מספר הנשים בזנות במיורקה מוכפל.
מומחים מדגישים שתיירות מין היא תופעה מאוד מגוונת שקיימת כמעט בכל מדינה בעולם – היא מתרחשת במיורקה, בארצות הברית, ברפובליקה הדומיניקנית ובמקומות רבים אחרים. "הרפתקאות מיניות הן מניע אמיתי למסע", אומרת אנטיה מונשאוזן מ-Tourism Watch, יחידה מומחית של ארגון הסיוע Brot für die Welt (לחם לעולם). "לא בכדי רובעי החלונות האדומים, כמו באמסטרדם, הם אטרקציה תיירותית".
לתיירי המין יש מאפיינים ומניעים מגוונים. הם כוללים אנשים מכל מין, הנוסעים לחו"ל או ליעדים מקומיים למטרות השגת מין. בעוד שרוב התיירים האלה הם גברים, נשים גם כן מהוות חלק קטן מהם. תיירי מין רבים הם בגדר "נקלעים לסיטואציה", כלומר הם עשויים שלא לקחת חלק באופן עקבי בסגנון זה של תיירות, אך ינצלו את ההזדמנות כשהיא תתעורר. הם יכולים להיות כל סוג של מטייל, כולל מתנדבים או אנשים שנוסעים למטרות עבודה. "רוב תיירי המין מגיעים ממדינות מפותחות ועשירות יחסית", מדגישה ד"ר צבן.
נסיעה לחו"ל היא הזדמנות עבור רבים לתת מענה לצרכים ורצונות שבארץ המוצא נחשבים לסטייה, עבירה על החוק או משהו שהוא לא נורמטיבי. "בחו"ל מתאפשרת יציאה מהשגרה הרגילה ומדפוסי ההתנהגות המקובלים, בסגנון 'מה שקורה בוגאס נשאר בוגאס'", אומרת ד"ר צבן. "מעבר לזה, מדובר בשירותים שבמקומות מסוימים הם זולים, זמינים ונגישים יותר ושהצריכה שלהם באותו יעד היא אולי נורמטיבית יותר (למרות שזנות או צריכתה עשויות להיות לא חוקיות גם שם)".
גם תיירים ישראלים הם חלק מהתופעה
הסכם השלום שנחתם בין ישראל לאיחוד האמירויות לווה מהר מאוד בפתיחת קשרים אוויריים ישירים בין שתי המדינות. מאות אלפי תיירים ישראלים כבר ביקרו בדובאי, שם האירוח עומד בניגוד ל"שלום הקר" ששמור עד כה למבקרים ישראלים בירדן ובמצרים.
אבל יחד עם ההזדמנויות העסקיות הרבות, ואתרי התיירות שמצאו הישראלים באמירות, גם עסקי הזנות החלו לתפוס מקום אצל חלק מהתיירים. "יש אנשי עסקים שמבקשים שנארגן להם נערות ליווי מהרמות הגבוהות, דוגמניות לשעבר, שישהו עימם לכמה שעות או ימים כולל יחסי מין והם משלמים בהתאם. זה יכול לנוע בין 1,000 דולר לחמש שעות ועד 3,000 דולר ליומיים", כך אמר ניר (שם בדוי) שמעורב גם הוא בתעשיית המין בדובאי, בשיחה עם mako ב-2020, רגע אחרי החתימה על הסכמי אברהם. "די מזכיר מה שקרה בזמנו ברומניה, צ'כיה, הונגריה ומאוחר יותר באוקראינה ופולין".
היעדים האחרים המובילים של תיירי המין הישראלים הם בדרום ומרכז אמריקה ותאילנד וסביבתה. לדרום אמריקה מגיעים בעיקר צעירים אחרי צבא, שמטיילים באזורים שבהם הזנות היא נרחבת, לעיתים תוך ניצול של המצב הכלכלי הרעוע של האוכלוסייה המקומית. לתאילנד גם מגיעים ישראלים רבים, מתוכם גם צרכנים של הזנות המקומית, לא פעם של קטינות וקטינים על ידי תיירים מבוגרים יותר.
ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר
תיירות מין היא בעיה גדולה במיוחד כשהיא כרוכה בניצול של קטינים, כפי שקורה במדינות רבות בעולם. לדברי ג'וזפין המן מעמותת ECPAT, בשום פנים ואופן לא מדובר רק על עבריינים פדופילים. "יש גם חלק מאוד גדול של מטיילים בלי נטייה כזו, שהופכים לעבריינים אופורטוניסטים כשהם נהנים ממידת האנונימיות בחו"ל", היא אומרת. בגלל מגיפת הקורונה, המן צופה שהבעיה תמשיך להחמיר, מאחר שהמצב הכלכלי במשפחות רבות הידרדר באופן דרסטי בשנים האחרונות. הלחץ לייצר הכנסה הולך וגדל: "ילדים נמצאים בסיכון יותר ויותר כתוצאה מכך", היא אומרת.
ניצול אכזרי זה של ילדים ניתן למצוא בכל העולם, בעיקר בעולם השלישי ובמדינות מתפתחות. ילדים, בעיקר בין הגילאים 6 עד 14 שנים, לכודים בקרב אכזרי בין משפחות עניות התלויות בהכנסותיהם, לבין חברה המנצלת אותם ללא רחמים.
במקרים רבים, המשפחות של אותם ילדים תומכות ודוחפות אותם לעבר עיסוק בזנות, ומתמקדות בעיקר באזורי התיירות של המדינה, בהם הסיכוי לתשלום גבוה של זרים עולה. "כעיקרון, תיירות מין מפגישה בין הרצונות של התיירים לאינטרסים הכלכליים של המקומיים, שיכולים להרוויח כך הרבה יותר כסף מאשר בעבודות אחרות. יש פה אי שוויון מבני ביחסי הכוח הכלכליים", אומרת ד"ר צבן.
בענף התיירות המודעות לנושא מוגברת כעת, אבל "ניצול מיני הוא עדיין נושא שאנשים רבים לא רוצים להתייחס אליו", אומרת המן. "אם מדובר גם בקטינים, רבים מעדיפים לא להתמודד עם זה בכלל". גם אנטיה מונשאוזן רואה צורך לפצות על הפער הגדול בנושא: "כמעט אף מדינה, וכמעט אף יעד תיירותי לא רוצה להתמודד עם הנושא באופן ישיר", היא אומרת ומוסיפה כי "אף אחד לא רוצה להסתכן בסטיגמה שתיווצר לו כיעד לתיירות מין".
עסק חמקמק במיוחד
למרות המאמצים הבינלאומיים לעצור את הניצול המיני של תושבים במדינות מסוימות, ובעיקר ילדים, בסיוע טכנולוגיה, המהירות וההיקף העצום של פשע זה עלו עד כה על הניסיונות להגיב ברמה הבינלאומית והלאומית. כישלון בפעולה קולקטיבית ומחסור כרוני בנתונים, מהווים את האתגרים העיקריים לחיסול התופעה.
"קשה לאסור סוג מסוים של תיירות, משום שאנשים אינם מצהירים בהגיעם למדינה שהם תיירי מין", מסבירה ד"ר צבן. "יחד עם זאת, ניתן להשתמש בחוק ובאכיפה כדי להילחם בתופעה. ניתן לאסור בחוק את הזנות, צריכת הזנות או בתי הבושת. לפעמים החוק קיים אך אין די אכיפה. בתאילנד למשל הזנות היא מחוץ לחוק כבר כ-75 שנה, ועדיין יש במדינה תיירות מין משגשגת והיא מתאפשרת בהיעדר אכיפה מספקת".
רוב המדינות לא יבליטו בשום פרסום רשמי את תיירות המין כאטרקציה מרכזית אצלן, ובמקומות שונים גם ינסו להסדיר את התופעה או להילחם בה. לדברי ד"ר צבן, "שרת התיירות בתאילנד התחילה להילחם בתיירות המין במדינה כבר בשנת 2016, כשהעיר פאטאיה, הידועה בתיירות המין שבה, נבחרה לפיילוט. המטרה הייתה לשנות את דימוי העיר ולצמצם את תיירות המין. כמו כן, יש מדינות שאוסרות הכנסת צעצועי מין לשטחן, למשל איחוד האמירויות, ערב הסעודית, וייטנאם, תאילנד או האיים המלדיביים".