יש בעולם אנשים באמת אוהבים לטוס. אני בהחלט לא ביניהם. למעשה, אני שונאת לטוס ושונאת את כל מה שכרוך בזה, בעיקר את העובדה המשמעותית שאני בטוחה שאני אתרסק בכל פעם שאני על מטוס. תחסכו ממני אמירות כמו שיותר מסוכן סטטיסטית לנסוע ברכב - לא תשכנעו אותי שיש משהו הגיוני בלהיות לכודה באוויר בתוך מיכל עצום, כבד ומכונף. אבל אני כן מאוד אוהבת להיות במקום הקסום שנקרא חו"ל, אז אני סופגת את השעות הלא כיפיות בשדה תעופה ואת חוסר הנוחות של הטיסה, כי אין ברירה.
אבל מה גיליתי? מסתבר שיש ברירה. יש ברירה כל כך טובה שהיא הופכת את היוצרות: טיסה יכולה להיות לא רק חוויה קשה ומבאסת בדרך לחו"ל, אלא לפעמים החו"ל עצמו יכול להיות רק תירוץ בשביל להיות על המטוס. לפני שאתחיל להסביר, אזהיר אתכם שהאחריות עליכם. הדברים שאני הולכת לספר לכם יכולים לעורר במקרה הטוב קנאה ובמקרה הרע חוסר יכולת להמשיך ולטוס כמו שרובנו טסים. בחירה שלכם.
עד כה חוויות הטיסה שלי היו דומות זו לזו. למרות שבעיני עצמי אני בת אצולה שראויה ליוקרה, בפועל ברוב טיסותיי אני הולכת על הטיסה הכי זולה שאני יכולה למצוא, ויוצא ככה שזו בדרך כלל טיסה בחברת לואוקוסט עם מחיר שלא כולל מזוודה, אוכל ושמחת חיים. מה שהמחיר כן כולל זה המראות ונחיתות בשעות לא נוחות, קונקשנים של 17 שעות ואלמנט הפתעה נחמד - מי יודע מתי הטיסה באמת תצא.
החוויה ששינתה את התמונה עבורי הייתה טיסתי האחרונה לשוויץ. מהרגע הראשון הרגשתי שסוף סוף זה קורה: סוף סוף מי שמנהל את העניינים של העולם הבין שהוא עשה איזושהי טעות במקרה שלי ואני אכן אצולה והנה אני אקבל את מה שמגיע לי. זה התחיל מזה שכנוסעת של חברת התעופה SWISS, קיבלתי את האפשרות לעבור את שלב הצ'ק-אין כבר לפני הטיסה: בתוספת תשלום נציג מטעמם מגיע הביתה ולוקח את המזוודות, מה שמשאיר לכם בשדה תעופה שיקוף תיקי היד וביקורת דרכונים בלבד ואתם בדיוטי פרי. כבר חסכון משמעותי בזמן, תורים, וכאב ראש, שיכול להתאים במיוחד למשפחות שנוסעות עם כמה מזוודות.
אני, בתור?
ביום הטיסה רכבתי על אדי החשיבות העצמית שלי לשדה התעופה בן גוריון, חולפת על פני האנשים באולם הטיסות היוצאות כשבליבי סוד: אני הולכת לנסוע במחלקה ראשונה, ביצ'ז, לאן אתם? במהרה גם גיליתי שיש עוד אפשרויות לעבור את הדיוטי פרי מאלו שהכרתי (התזת בשמים בג'יימס ריצ'רדסון ואכילת כריכים דלוחים במחירים מופקעים). כנוסעת ביזנס של SWISS קיבלתי כניסה לטרקלין העסקים של דן, שם יכולתי להתרווח בנוחות על כורסאות, לגלוש בוויי-פיי, ללגום יין ולנשנש מהמזנון החופשי. ואז, בשלב העלייה למטוס, מצאתי את עצמי בתור נפרד ומהיר, עולה ראשונה למטוס כקייט ווינסלט ומותירה את הלאונרדו דיקפריו-ים מאחור.
ואז הייתי שם. המטוס, הוי, המטוס. מטוסי ה-A330 של החברה נוסעים פעמיים ביום על קו ציריך-תל אביב, בלוח זמנים אידיאלי לאנשי עסקים. תמורת תוספת של 299 דולר ממחיר מחלקת העסקים, ניתן להשתדרג למחלקה הראשונה בה נסעתי. ברגע שהתיישבתי יכולתי לשכוח מכל מה שידעתי על טיסות עד אותו רגע: חוסר אפשרות ליישר את הרגליים, אוכל ארוז ודוחה, תינוקות צורחים במושב ליד - כל אלו נחסכו ממני. במחלקה הראשונה יש רק 8 מושבים שמציעים כל אפשרות של פינוק. כמו שתמיד ידעתי שמגיע לי.
בשנייה הראשונה שהתיישבתי לחצתי על כל כפתור וכפתור וניסיתי כל מצב אפשרי של המושב. אבל אז ניסיתי להתאפס, לשמור על פאסון, ולדבוק בתכנית שעשיתי עם עצמי והיא להתנהג כאילו מאז ומתמיד אני נוסעת במחלקה ראשונה וזה ממש לא מרגש אותי. יותר מזה, הסיבה היחידה שאני כאן היא שהמטוס הפרטי בשטיפה. בכל אופן, ניסיון הקוליות לא החזיק מעמד והמשכתי להתלהב.
המושבים המתכווננים מאפשרים ישיבה בתנוחות שונות, עד לכדי שכיבה מלאה. גם אם אתם מאוד גבוהים אין לכם מה לחשוש, הרגליים שלכם יהיו מרוצות עם מושב באורך 2 מטר. לי אין את הבעיה זאת, אבל אני כבר משחקת בלהיות עשירה אז אני גם אדמיין שאני גבוהה. ניתן להתאים אישית את המושב לפוזיציה המדויקת שנוחה לכם, כולל רמת הרכות של המושב. אפשר אפילו לבקש מהכורסא מסאז' וכך יהיה. צריכים קצת פרטיות? בלחיצת כפתור נסגרת הפרדת עץ קלה ביניכם ובין שאר המטוס. יש מקום להטענת מכשירים ניידים, יש אפילו מושב קטן ממולכם ששמור רק לאפשרות שתרצו לקיים פגישת עסקים אם מישהו או לסעוד איתו. אני עברתי בין המושבים שוב ושוב, כי יכולתי.
מהרגע הראשון הדיילים מסורים להנאה ולנוחות שלכם - החל מכוס שמפניה, דרך המגזין האהוב עליכם ועד למגבת חמימה. אני החלטתי להגיד כן לכל דבר שמציעים לי. מול כל מושב מוצב מסך בידור פרטי וענק ובו מבחר לא רע של סרטים, סדרות ומוזיקה, ואפילו איכות השמע של האוזניות מפתיעה. האיכות וההקפדה על הפרטים באה לידי ביטוי גם באוכל המוגש: מדובר בארוחת שף בת שלוש מנות לבחירתכם, מלווה ביין ובשוקולדים שוויצרים איכותיים.
רק לא להעביר את הטיסה בשינה
בשלב מסוים מצאתי את עצמי בתנוחה הכי נוחה שהייתי בה בחיים, אוכלת קינוח קרמי וטעים, לוגמת יין משובח וצופה באחד הסרטים האהובים עליי: "כשהארי פגש את סאלי". מושלם. כשהתעייפתי מכל הטוב הזה כיביתי את האור, שמתי מוזיקה קלאסית באוזניות, התכסיתי בשמיכה הנעימה, עברתי למצב שכיבה, ונמנמתי עשרים דקות. לא יותר, כמובן, כי שינה היא טכניקה להעברת זמן והיה לי כל כך טוב שכל מה שרציתי זה שהזמן יקפא במקום.
זה לא קרה, וכמו כל דבר טוב, גם הטיסה הגיעה לסיומה. היעד שלי היה ציריך, מרחק 4.5 שעות בלבד, והצטערתי שאנחנו לא טסים לאוסטרליה או לארצות הברית. אבל אם כבר לנחות, אז שדה התעופה של ציריך הוא אחד השדות היותר נעימים והידידותיים שיש. זהו גם שדה מומלץ במיוחד לטיסות קונקשן: הוא כולל חדרי שינה ומנוחה שנותנים פתרון נעים ולא יקר לאלו שצריכים להמתין זמן רב בשדה התעופה ורוצים לשים את הראש ולנוח.
הטרקלינים של SWISS בשדה התעופה מציגים רמה אחרת של סטייל, פינוק ועיצוב מוקפד. לצד אפשרות להתרווח, להירגע וליהנות משפע של אוכל, נשנושים ואלכוהול, יש שם גם אזורים מצוינים לעבודה ואפילו לקיום ישיבות. יש בהם שני חדרי מלון צמודים ואפילו מקלחות, אם בא לכם להתרענן לפני הטיסה. כדי להשלים את התמונה, מחוץ לטרקילינים מרפסת ענקית ומרווחת שמשקיפה על המטוסים והאלפים השוויצריים.
בדרך חזרה לתל אביב קרה לי דבר נורא ולא נסעתי במחלקה הראשונה. נידונתי לבלות את הטיסה בסתם מחלקת העסקים. בעודי תוהה איפה ארגוני זכויות האדם כשצריכים אותם, גיליתי שגם מחלקת העסקים, שמכילה יותר מושבים מהראשונה, מציעה חוויה שלא נופלת בהרבה מזו של הראשונה. אמנם המסך מעט יותר קטן ובניגוד לזה של המחלקה הראשונה לא נשלט על ידי שלט אלא על ידי נגיעה. מעבר לזה פחות או יותר אותו דבר - הנאה, פינוק, תענוג, תחושת עליונות על אנשים אחרים.
האם הנוחות הקיצונית הזאת שווה את המחיר? זו כמובן שאלה שרק אדם וכיסו יוכלו לענות עליה. אבל כן כדאי, בבחירת טיסה, לקחת בחשבון לא רק את המחיר וגם את התמורה, ולהתייחס לטיסה כחלק בלתי נפרד מחוויית הטיסה שאפשר ליהנות ממנה. אנשי עסקים שצריכים להגיע רעננים לפגישה בחו"ל, אנשים עם קונקשנים ארוכים לפניהם, או סתם כאלו שמזלם שפר עליהם והם חיים ברמה גבוהה - המחלקה הראשונה ומחלקת העסקים יכולות להתאים להן. אני כשלעצמי לא יודעת איך אחזור לטוס במחלקה הרגילה, ורוצה לנצל את הבמה לצאת בקריאה נרגשת ל-SWISS ושאר חברות התעופה להזמין אותי גם הן לטוס בקלאסה. נשבעת שזה מגיע לי.
מחירים
במחלקת עסקים ליעדים באירופה:
ברצלונה החל מ- 985 דולר; מילאנו החל מ- 1,059 דולר; ז'נבה החל מ- 1,089 דולר; ציריך החל מ- 1,315 דולר.
מחירים במחלקת עסקים ליעדים ארוכי טווח:
בייג'ינג / שנחאי החל מ- 1,899 דולר; הונג קונג החל מ- 2,199 דולר; בנגקוק החל מ- 2,389 דולר; סאו פאולו החל מ- 2,339 דולר.
המחירים ליעדים ארוכי הטווח תקפים לכרטוס עד ה-30 בספטמבר 2016 ולהמראות עד סוף חודש מרץ 2017.
* הכותבת הייתה אורחת חברת התעופה SWISS