מהפעם הראשונה שעליתי על מטוס הבנתי שאני מפחדת. אבל ממש. הרעיון של להיות בתוך גוש מתכת שנמצא עשרות אלפי מטרים מעל הקרקע היה נראה לי פשוט לא הגיוני. לא עזרו כל המשפטים של: "ללכת ברחוב הרבה פחות בטוח", וש"מיליוני אנשים טסים כל יום". ועם זאת, טסתי, עם הרבה זנקס והרבה חרדה.
ואז נולדה לי ילדה והפסקתי לטוס. ואז הגיעה הקורונה וכל העולם הפסיק לטוס. וככה עברו להן חמש שנים שבהן הייתי עם רגליים יציבות על הקרקע, מדחיקה כל אפשרות שיבוא היום וארצה להגיע שוב למדינה שדורשת, נו, לעלות על הדבר הזה שמתעופף באוויר כשאני בתוכו.
אבל הצורך לחופשה הלך וגדל, ויום אחד החלטנו אני וה-BFF, לצאת לחופשה ביחד בליסבון. באותו הרגע זה היה נראה לי נפלא, סוף סוף חופשה. רק שככל שיום הטיסה התקרב הלחץ בחזה הלך וגדל. זה היה לי ברור שיש סיכוי שהמטוס, איך נגיד את זה, לא יגיע ליעדו. הסתכלתי על הבת שלי ושאלתי את עצמי איך אני עושה לה את זה. איך, בשביל חופשה שאומנם אני כל כך רוצה וצריכה, אני הולכת להשאיר אותה בלעדיי.
ואז החלטתי שאני לא יכולה להמשיך ככה, שאני חייבת לטפל בפחד הזה, אפילו קצת. הבנתי שככל הנראה מה שהכי יעזור לי אלו דמויות שמבינות בנושא, שיסבירו לי למה זה הדבר הכי בטוח בעולם לטוס, ויגידו לי שאין לי באמת מה לדאוג. ומתברר – שבאמת אין מה לדאוג.
"כשאת עולה למטוס את בעצם נמצאת במקום הכי בטוח בעולם"
דרך הפייסבוק הגעתי לניר רוזן, טייס בעל אל, שהסביר לי את כל מה שאני צריכה לדעת על טיסות. ידעתם למשל שלעולם, אבל לעולם, לא התרסק מטוס מכיסי אוויר (או כמו שהטייסים אוהבים לקרוא להם: טורבולנס); או שמטוס יכול להמשיך בטיסה עם מנוע אחד בלבד (ויש לו יותר); ושלכל בעיה שקיימת במטוס – יש פתרון ואנשים ושיטפלו בה. ובכלל, שאם אתם טסים בחברת תעופה מערבית אתם באמת באמת יכולים להיות רגועים. ואכן התחלתי להרגיש בטוחה יותר.
ניר הציע לי גם להוריד את אפליקציית סימפלי פליי, דרכה גם הגעתי לטייס נוסף, אלון פרג. פרג, שהקים את האפלקציה, גם הוא קברניט באל על, מנחה קבוצות לאנשים כמוני, שטיסה זה לא הדבר המועדף עליהם, בשם "לטוס ללא פחד" – סדנה שאורכה 4 שעות והיא תלמד אתכם כל מה שאתם צריכים לדעת כדי שתוכלו לטוס ברוגע. אחר שהקשבתי לתכנים באפליקציה, עשיתי גם שיחה עם פרג עצמו, שאמר לי את המשפט הבא (אחרי שסיפר לי שלו עצמו יש במצטבר כשנתיים ימי טיסה, והנה, הוא פה איתנו): "תחשבי שמה שעובר לך בראש בזמן הפחד הוא אזעקת שווא, אין באמת ממה לפחד. תחשבי שכשאת עולה למטוס את בעצם נמצאת במקום הכי בטוח בעולם. בבונקר שבו לכל בעיה יש פתרון".
יום לפני, פרג החליט להרגיע אותי אפילו יותר ושלח לי את הצפי למסלול הטיסה שלי, עם הקלטה שבה הוא אומר שלא צפויים להיות כיסי אוויר. ליל הטיסה הגיע, המתח גאה בי. לקחתי כדור וניסיתי להירגע, משננת לעצמי את כל מה שלמדתי. אז נכון, בהמראה קצת התפרקתי וכל המתח והפחד שאגרתי יצאו החוצה, אבל אחרי זה, גם כשלא היה נעים והיו כיסי אוויר שיננתי לעצמי בלי הפסקה "זה לא באמת מסוכן". אגב, שיטה שלמדתי מהחברה ועזרה מאוד מאוד: אם אתם במטוס ויש קצת קפיצות תזיזו את הראש והגוף. הקפיצות מרגישות לנו הרבה יותר ממה שהן, וכשאתם זזים התחושה שלהן יורדת. לזה מתחבר לי ניסוי שהראו באפליקציה: אם תשימו כוס מים בזמן הבאמפים, תראו שהמים זזים ממש מעט, הרבה פחות ממה שאנחנו מרגישים.
אז הגענו לליסבון, והייתה חופשה מושלמת. ובנוסף, לא חשבתי על הטיסה חזור בכלל. יום לפני הטיסה, שלח לי שוב פרג הרגעה קולית ואמר לי שצפויה לנו טיסה רגועה הביתה. אז נכון, גם בטיסה חזור לקחתי כדור שיעזור לי להעביר את הטיסה בקלות יותר, אבל כן עברה לי המחשבה שאולי פעם הבאה אצליח בלי. ההמראה עברה לי בקלות יחסית, ומי היה מאמין –בחלק מהטיסה אפילו ישנתי. ועכשיו? אני יודעת שלמרות הפחד אני יכולה לטוס, כי אין באמת מה לפחד. אה, ואני ממש מחכה לחופשה הבאה.
כמה טיפים אם יש לכם פחד טיסות:
- לזכור שאין באמת שום סכנה בטיסות.
- אם יש כיסי אוויר כדאי להזיז את הגוף, זה מפחית את תחושת הקפיצות.
- ניסוי כוס המים: לשים כוס מים מולכם ולראות שהם לא זזים כמו שחשבתם.
- לזכור – כל מטוס עובר בדיקה יסודית ולכל בעיה בו יש פיתרון.
- גם במקרה שהמטוס צריך לבצע נחיתת חירום, יש במסלול הטיסה תמיד איפה לנחות.
- גם אם מזג האוויר נראה סוער, הטיסה היא מעל העננים ואם יש חריגה אפילו קטנה, המטוס לא ימריא.
- התקשורת מנפחת דברים, ולכן גם מה שנראה מפחיד – יכול להיות אירוע שגרתי.
- הסחת דעת – תחשבו על הדברים שאתם הולכים לעשות בחופשה, תראו סרט, סדרה או תשמעו מוזיקה.
- לכל דבר בטיסה יש גיבוי. בכל טיסה יש שני טייסים לפחות לדוגמה.
- אם אתם מרגישים שהחרדה מפריע לכם, נסו להצטרף לסדנה שתעזור לכם.