תשכחו מפוקט, מקו סאמוי, מקו פנגן מקו פיפי ומקו צ'אנג. ה"קו" החדש והאולטימטיבי הוא קו קוד (Koh Kood), אי בתולי ופראי שנמצא לא רחוק מקמבודיה ושעלה רק לאחרונה על מפת התיירות התאילנדית. יש בו כל מה שצריך למימוש חלום החופשה האקזוטית: יער טרופי קסום, נהר רחב ידיים, כפר דייגים קטן שמנוקד במרבדי שרימפס המתייבשים על המזח, ובעיקר מרחבי צלילה עצומים המשופעים באלמוגים. קו קוד אינו אי קטן - הוא הרביעי בגודלו בתאילנד (כ-105 קילומטרים רבועים), אחרי פוקט, קו צ'אנג וקו סמוי - אך למרות גודלו הוא כמעט ריק. חיים בו כאלפיים תושבים בלבד, המתפרנסים בעיקר מתעשיית הגומי, מדיג ומתיירות.
שם חוויתי לראשונה את מה שנתן זך תיאר פעם כחוויית היופי המושלם : עבר בי רטט של שמש, במלוא מובן המילה. סליחה על הקלישאה, אבל אחרי שנים שבהן ניסיתי לדמיין איך נראה גן עדן, ראיתי אותו בפעם הראשונה לנגד עיניי - חי, נושם, ויפה עד כאב. זה קרה כשהגעתי לכפר הנופש החדש סונבה קירי (Soneva Kiri) באי קו קוד. סונבה קירי הוא מלון הדגל החדש של רשת Six Senses, ונכון להיום זהו המלון היקר ביותר בתאילנד. מגיעים אליו במטוס פרטי של הרשת, שיוצא משדה התעופה בבנגקוק, ומשם בסירת מנוע (כשלושת רבעי שעה).
בסירה תפגשו לראשונה את אנשי הצוות המסורים של סונבה, שיבקשו מכם בחיוך להשיל את נעליכם מתוך נאמנות לתפיסה של no shoes, no news. התחלתי להתמודד עם חוויית היופי המושלם שלי מתוך מודעות צורבת שזוהי כנראה פגישה ראשונה ואחרונה. לא מפני שלא אוכל לסבול יופי כזה בשנית, אלא משום שלשם כך יהיה עליי להיפרד מסכום של בין 4,000 לעשרת אלפים דולרים ללילה, מה שלא ממש אפשרי מחוץ למעמד הנוח של אורחת לשכת התיירות התאילנדית.
כמו כל דבר בתאילנד, ארץ הקיצוניויות הבלתי אפשריות, גם המסירות, הנעימות והיעילות של אנשי הצוות אינה יודעת גבולות (ברור, ככה זה כשאתם משלמים סכומים בסדר גודל כזה). אך משהפנמנו זאת היטב, הרשו לי להשאיר את הפיכחון הסוציו-אקונומי, לפחות לעת עתה, על רצפת שדה התעופה בבנגקוק, ולצלול חזרה למי הטורקיז, בדרך לסונבה קירי.
מותרות אינטליגנטיים
השם סונבה קירי נגזר משמותיהם של הבעלים והמעצבים של כפר הנופש - סון ההודי ואווה השוודית. השניים יישמו במקום את פילוסופיית הפנאי החדשה של עשירי העולם, שכינויה העכשווי הואluxury intelligent. זו ניכרת בכל פינה, מהארכיטקטורה הכללית ועד הגימור של מכונת האספרסו. לא עוד שנדליירים צעקניים, ברזים מזהב או מפלי פנינים הגולשים מהתקרה. את זה משאירים לנובורישים מתלהמים, שעדיין תקועים בסמלי הסטטוס הלא מעודכנים. אנשים שיכולים להרשות לעצמם לבלות ב-4,000 עד עשרת אלפים דולרים ללילה, מעוניינים היום להתקשט בחוויית פנאי יותר ערכית, המקדשת מושגים כמו פשטות (לכאורה), התמזגות, אורגניות, וכמובן - אידיאולוגיה אקולוגית.
מיותר לציין שהמרכיבים שמהם עשוי המקום - שלוש מסעדות של שפים שעבדו במסעדות עטורות כוכבי מישלן, ספרייה מקסימה, חדר כושר מתקדם וספא שבו מועסקים המטפלים הטובים בעולם - יקרים יותר מכל זהב צעקני. אך ההשתלבות המושלמת שלהם בנוף, על חופיו ועל יערותיו, משרה את התחושה שהנה השלת מעליך את כל סממני התרבות המערבית הדורסנית וחזרת להיות סוג של רובינזון קרוזו מודרני.
וזו בדיוק הסיבה לכך שה"משרתים" במלון הזה נקראים מיסטר ומיסיס פריידיי (Friday), על-שם ששת הזכור לטוב - משרתו הנאמן של רובינזון קרוזו, שיעשה הכול כדי להנעים את זמנו. והנה עוד טוויסט בפילוסופיית "הפנאי האינטליגנטי" החדשה: לא עוד באטלר צייתן המשרת בכניעות את אדונו, אלא "ידיד מסייע" הקשוב לכל מאווייך.
מיד בהגיעכם לרציף ייקח אתכם הששת לאחוזתכם הפרטית ברכב גולף הנושא את שמכם ושישמש אתכם לכל אורך שהותכם בכפר. מיד אחרי שעליתם איתו במדרגות העץ מגיע הרגע שבו נעתקת הנשימה למול המיזוג המושלם בין פלאי הטבע לבין יד האדם.
האחוזות (42 בסך-הכול) מבודדות זו מזו, כיאה למשנת הקרוזו, מוקפות בחומות במבוק, ונפרסות על גדלים שבין 400 ל-770 מטרים רבועים ליחידה. לחלק מהיחידות חוף ים פרטי וחלקן יושבות על צלע הר המשקיף אל הים.
לכל אחוזה בריכה בצורת נהר שעוטף אותה מכל צדדיה, וכן סלון ומטבח חיצוניים (הבנויים כמובן מחומרים טבעיים) שבהם תוכלו להסתובב בנחת ובפרטיות מלאה. גם המעבר בין החדרים הוא דרך רחבות חיצוניות, שבהן תיתקלו לפתע באמבטיית ג'קוזי חצובה ברצפת העץ או במקלחות, בעלות תדרי זרימה שונים, שיוצאות מתוך עץ עבות.
החדרים עצמם מעוצבים במופת של טעם טוב, המשדר אגביות בלתי מתאמצת. בנוסף לחדר השינה, המהמם ביופיו ובפשטותו (הכול לכאורה, כמובן), כוללת כל אחוזה חדר איפור, חדר ארונות וחדר הסבה אינטימי יותר. מי שזקוק להזרקת פרספקטיבה ולקשר כלשהו עם העולם שבחוץ יגלה בחדר השינה, ממש בקצה מיטת האפיריון, מזוודת לואי ויטון עתיקה שנפתחת למסך טלוויזיה ענק.
משפחות שמגיעות למקום מוזמנות להפקיד את טפם בכפר ילדים מיוחד, הבנוי כולו מבתים על עצים, שעליו אחראיות מטפלות מוסמכות שיאפשרו לכם להרגיש לכמה שעות טובות שאתם זוג מאוהב ומוקסם בתחילת דרכו.
אחרי שתתאוששו מכל מה שיש לכפר הנופש הזה להציע, כדאי מאוד לצאת לחקור את האי עצמו - היער, החוף, כפרי הדייגים. בסוף היום, כשתשתרעו על מיטת האפריון העטויה בסדינים מכותנה מצרית משובחת, תיווכחו לדעת שגם הפנטזיה הכי יומרנית הופכת למול מקומות כאלה לפיסת מציאות מאובקת.
המלון מציע שני לילות חינם באירוח של שבוע, במחיר היכרות של 7,500 דולרים. לא מוכרחים להגיע במטוס הפרטי (בתוספת של 400 דולרים), אפשר גם בטיסה מבנגקוק לטראט, המחוז הדרומי ביותר בחלק המזרחי של תאילנד, ומשם נסיעה של עשר דקות למעגן Sok Pier Laem, המקום שממנו יוצאת סירת המנוע ב-9:00 וב-13:00 בדרכה אל האי.
פשטות יוקרתית
עוד מקום חדש בתאילנד, שאימץ בהצלחה את תפיסת הפשטות היוקרתית, הוא מלון קירימאיה (Kirimaya) במחוז איסאן (צפון מזרח תאילנד). המלון שוכן ליד הפארק הלאומי קאו יאי (Khao Yai), הפארק השני בגודלו בתאילנד. הפארק הזה הוכר בשנת 2005 על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית, בזכות היותו אחד מבתי הגידול החשובים לצמחים ולבעלי חיים נדירים. הוא כולל חמישים קילומטרים של שבילי טיול מסומנים בין יערות גשם ומפלים מרהיבים, וגם פילים, אנטילופות, ציפורים נדירות ומערה שבה חיים לא פחות משישה מיליון עטלפים.
קירימאיה, כמו גם המלון האח, השוכן בסמוך לו, מות'ימאיה (Muthimaya) מציע סיורים בשמורה ליום שלם הכוללים גם ספארי לילה.
גם כאן הווילות המקסימות - הגולשות אל רחבה חיצונית גדולה עם בריכה פרטית שמימיה נשפכים מעדנות אל מרחבי היער - מעוצבות בטוב טעם אנין, הכי רחוק משנדליירים שרק אפשר, ובנויות מחומרים טבעיים בלבד. וגם כאן הן מבודדות זו מזו ומספקות תחושה ואווירה של ארץ לא נודעת, עם אוצרות טבע מופלאים ונוף עוצר נשימה בירוק עד.
מי שלא פוחד מהרעלת פוטוסינתזה, ומוכן לחיות לזמן מה בתוך גלויה כמעט מוגזמת ביופייה, יפגוש בקירימאיה חוויית פנאי הכי רחוקה מהיעדים המסורתיים של התייר הישראלי, דוגמת קו סמוי וקו פנגן. לא רק שלא תשמעו ברקע את מיטב הזמר העברי, ולא תפגשו תאילנדים שפופי גב שמותנים להגיב ל"אחי," אלא שכמעט לא תשמעו דבר מלבד פכפוך המים בבריכה ורשרוש הענפים ביער, שגם הם מצדם נעים על העצים באופן שליו ומנומס, כמו נזהרים שלא להחריד חלילה את שלוותם של האורחים.
הבשורה המשמחת במיוחד במקום הזה היא המחיר. לעומת המחירים הבדיוניים של השהייה בסונאבה, כדי לבלות לילה בקירימאיה תיאלצו להיפרד "רק" מ־600 דולרים ללילה, כשלצד המחיר הרשמי יש גם חבילות של פחות ממאה דולרים לזוג ללא ארוחת בוקר (חבילה התקפה גם למלון מות'ימאיה) או כ3,000- שקלים למשפחה עם שני ילדים, לשלושה לילות כולל ארוחת בוקר (במות'ימאיה בלבד). ההגעה לקאו יאי - שלוש שעות נסיעה באוטובוס מבנגקוק או בלימוזינה, תמורת 500 שקלים.
הרחק מגן עדן
המקום הכי רחוק שרק אפשר להעלות על הדעת, גם מקירימאיה אך בעיקר מסונבה קירי, הוא עיר הבירה בנגקוק. כל מה שהדחקת בהצלחה באתרי גן העדן מוטח עכשיו בפרצופך: פערי המחיה הקיצוניים ביותר בין הפאר המופרז השמור לעשירי העיר לבין העוני האכזרי המאפיין את מרבית האוכלוסייה.
רבים מתושבי בנגקוק חיים ממשכורת ממוצעת של כ-3,500 באט במקרה הטוב (כ-350 שקלים בחודש). הם עובדים בשבילה משחר עד לילה, שלושה שבועות ברציפות, ורק אז הם זוכים ליום חופשה אחד. יש מי שטוען שרובם מרוצים בחלקם, מתוך אימוץ ערכי חיים בודהיסטיים של צניעות ושל הסתפקות במועט, ובשל סגידה עזה למלך. מותר (ורצוי) כמובן לפקפק בטענה הזאת. העיר השסועה והצבעונית הזאת (ובמקרה הזה "צבעונית" זה באמת אנדרסטייטמנט חיוור) - על שווקיה ההומים ומכוני המסאז' שפזורים בה בכל פינה, על עגלות המאכלים המקומיים עזי הטעם, וכמובן תעשיית המין המשגשגת - מוכרת כמעט לכל ישראלי, אפילו למי שלא ביקרו בה, ולכן אין מה להרחיב בנושא. אבל אין ספק שהמעבר בין פכפוך הנחלים ומגע הכותנה המצרית הוא סוג של נחיתת אונס במציאות הכי לא רובינזון-קרוזית שיש. בהחלט המקום לקנח בו את הטיול.
הכותבת הייתה אורחת של חברת התעופה Jordanian Royal, של לשכת התיירות של תאילנד tat ושל חברת נויה תיירות.
