כל נורבגי ששאלנו על טיול מומלץ בסביבה, טען בלי להסס שהפארק הלאומי יוטנהיימן (Jotunheimen) הוא המקום. מה גם, הם הוסיפו, שעל ההר Fannaråkhytta אפשר לטפס וגם לרדת ביום אחד, כך שלא נתעכב יותר מדי בדרך לפיורדים.
את הציוד החבאנו במלון תיירים שמצא לעצמו מיקום שאין כמוהו, ונותרנו עם רבע קילו טחינה, לימון, שום, חבילת צימוקים וסוודר אחד. הטמפרטורה היתה סבירה - מעל 10 מעלות, הגובה - 1000 מטר מעל פני הים והפסגה עוד 1100 מטר נוספים. קלי קלות.
הערפל מתפשט
את ההר שלנו אי אפשר לראות מתחילת המסלול, אבל אחרי הליכה קצרה לצד הנחל מתגלה צוהר אל בין ההרים, אחר כך נחשפים מפלים יפהפיים שנופלים מכל כיוון בתוך ענן גדול ולבן ולבסוף - מתגלה ההר. הפסגה עדיין נעלמת.
אנחנו עולים, ובהתחלה הכל רגוע. הערפל מתפשט ואי אפשר לראות כלום; המפה נרטבת מהגשם, וסימון השבילים הנורבגים - האות T באדום לוהט - הופך לאחיזה היחידה שלנו במציאות.
בשעות הצהריים המאחרות, כשאנחנו עדיין בדרכנו לפסגה, הגשם מתחיל להתחזק. במהרה מחליף אותו ברד, ומייד לאחריו גם שלג. בזמנים רגילים יוצר אצלנו שלג תחושה של אושר עילאי, אבל היום, כשהוא סוער, פראי ומציף במהירות את כל הסלעים בלובן שלא מאפשר לראות את הדרך, הוא הופך למכשול. הערפל נהיה סמיך יותר ויותר, השמש מתחילה לרדת ובשלב הזה אנחנו מבינים שבחזרה למטה, למלון שלנו, כבר לא נגיע היום.
תכסיס הבקתה
"נדמה לי שיש איזו בקתה על הפסגה", נזכר שותפי לטיול כשאנחנו נאבקים ברוח כלפי מעלה, לא כל כך בטוחים אם אנחנו באמת רוצים לעלות. ניצוץ של תקווה. אנחנו מחליטים להאמין בבקתה כאילו הייתה לפחות פיית השיניים, וממשיכים במרץ הלאה. הקור מתחיל להיות מוגזם ואנחנו רטובים מכף רגל ועד ראש (כולל הטחינה), כשלפתע מתגלה בפנינו הדלת – אבל היא נראית נעולה.
"לא יכול להיות!", אני כמעט צועקת ודופקת על הידית בחוזקה, ופתאום זו מחליקה תחת ידי ואנחנו מוצאים את עצמנו ליד תנור גדול.
הבקתה מסתברת כתכסיס של עמותת המטיילים הנורבגית לגזילת כסף. אפשר להישאר במקום רק אם משלמים על מיטה לבן אדם בחדר בעל עשרות מיטות קומתיים, הנמצא בבקתה נפרדת. בבקתת ההארחה, שאליה נכנסנו, יש מטבח וחדר מנוחה חביב – הכל באווירה חמימה עד מאוד, בטח ובטח כשהשלג מכסה את החלונות מבחוץ. כאילו שיש ברירה אלא להישאר.
משלחת גולשי הפיורדים
בתוך החדר יושבים שני אמריקאיים, שהגיעו לכאן למסלול של כמה ימים. לאחר כמה שעות של רביצה וניסיונות להפסיק את נקישות השיניים, מופיע עצם מוזר בחוץ, בשלג. שני בלונדינים שנחשדים כנורבגים מנסים להקים אוהל בחוץ, על המצע הלבן והקפוא. לכל הארבעה שבחדר, זה נראה מאד משונה.
לקראת הלילה נכנס גם הזוג הבלונדיני, קפוא אך מרוצה. לאור נרות כולנו מתחילים להתיידד, ולבסוף ארבעת המפונקים (האמריקאים ואנחנו) מחליטים כי זוג הנורבגים הוליכם להדריך אותנו בשלג בבוקר ולהביא אותנו לנקודה בטוחה.
המשלחת יוצאת השכם בבוקר. אנחנו אוחזים במפה טופוגרפית, אבל היא חסרת ערך - הטופוגרפיה מכוסה לחלוטין בשלג ובערפל. מעולם לא טיילתי בשלג, אם לא מחשיבים את השלוליות הלבנות שבחרמון, והתחושה של טיול בתוך עולם צחור שבו הסלעים המושלגים מסתיימים בערפל, לצד קרחונים מזדמנים ואגמים כחולים שהרים של שלג נשפכים לתוכם – היא בלתי מוסברת. עם ההליכה מתרגלים לחוסר השליטה וחוסר האוריינטציה הזה, ומשלימים עם ההכוונה המוטלת בספק של סימון השבילים הנורבגי, שמגיח אחת לכמה מטרים מבין הסלעים ומראה לנו שעוד לא החלקנו על קרחון אל הפיורד שמתחת.
לפתע, אנחנו מגלים מדרון רחב של שלג שמסתיים בנקודה לא ידועה, ויכול להוות תחליף לירידה הסיזיפית בין הסלעים הרטובים. הנורבגים אומרים שהם מתכוונים להתגלש. האמריקאים מחליטים ללכת על בטוח, ואנחנו הרי נעשה הכל כדי לקצר את ההליכה. אז מתגלשים.
מכנסיי הניילון מאפשרים לנו להחליק כמו על שקית, ותוך פחות מדקה אנחנו כבר למטה, צורחים מאושר ושמחה, בעוד הנורבגים ממהרים להוציא לנו את השלג מהגרביים תוך אזהרות חריפות שתוך שניות הוא יהפוך למים וירטיב אותנו כהוגן.
ככל שיורדים הנוף הופך מגוון יותר: צמחיה מזערית בצבעי ירוק וזהב, פרחים קטנטנים, קרחונים ואגמים שאפשר להריח את הקיפאון שלהם ממרחק.
נחלים של מים זורמים מכל כיוון, ולמטה מתגלה הטורקיז העמוק של ה-Sognrfjord, פיורד יפהפה שעד לדקה זו אני עדיין עסוקה בתכנונים לגבי בניית בקתה על גדותיו. נורבגיה, נורבגיה. איך לא ידענו עד עכשיו שאת פה.
הכנות למסע:
עונות: אי אפשר לטייל כאן בחורף, אם אתם שפויים בדעתכם. אלא אם יש לכם ניסיון בטיולי סקי ובוודאי אם אתם מלווים בהדרכה צמודה. בזמן כתיבת הכתבה, הטמפרטורה בהר עליו טיפסנו היא מינוס 27 מעלות.
בקיץ, מומלץ להאריך את הטיול לכמה ימים בחלקים נרחבים של השמורה. אם תקבעו עם מדריך, תוכלו גם לטפס על קרחונים – חוויה מדהימה בפני עצמה.
מפות: ניתן לראות מפה נורבגית של המסלול כאן. באוסלו נמצא סניף גדול של עמותת הטרקים ואפשר לרכוש שם מפה – ההר שלנו נמצא על מפת מערב השמורה.
המלצה: אם אתם ממשיכים צפונה על כביש 55 מהשמורה, כדאי לעצור לנוח בעיירה Lom שבמרחק פחות משעה נסיעה, יש בה גם בתי הארחה וגם מאפייה נפלאה על גדות הנהר.