בימים אלה ממש מתקיימת במרקש פסגת האקלים השנתית (COP22), שבה דנים מנהיגי העולם ומומחי אקלים בדרכים ליישום הסכם פריז, שנחתם בדצמבר 2015 ושנועד להניע שיתוף פעולה בינלאומי של כל מדינות העולם להאטת שינוי האקלים בעולם.
את אחת הדוגמאות המשמעותיות להשפעות שינוי האקלים ראינו במהלך השנה החולפת, כאשר בחודש אפריל האחרון פרסמו מדענים אוסטרלים ש-93 אחוז מהאלמוגים בשונית המחסום הגדולה שבאוסטרליה נפגעו ועברו את ההלבנה החמורה ביותר בתולדות השונית. המצב הוא כל כך חמור, עד שחלק גדול מהאלמוגים אינו צפוי להתאושש ממנו כלל.
ההלבנה נגרמה עקב עלייה בהתחממות מי הים - תהליך הדרגתי שמתרחש בקצב מהיר יחסית בעשורים האחרונים עקב שינוי האקלים, ושהשנה בא לידי ביטוי ביתר שאת בעקבות תופעת האל-ניניו (שגם היא, לדברי מומחים, מושפעת באורכה, בחוזקה ובתכיפותה משינוי האקלים).
למרות התחזיות הקודרות של המדענים, שקובעים שעקב שינוי האקלים אירועי הלבנה כמו שקרו השנה ישובו ויקרו (ואולי אף יחמירו), ולמעשה עלולים להשמיד את השונית לחלוטין במהלך העשורים הקרובים, בחודשים שחלפו מאז הסתלקותו של האל-ניניו הצליחה השונית להתאושש מעט מהחורבן של השנה החולפת, ומעט צבע חזר לחייהם של האלמוגים שלא מתו באירוע ההלבנה.
נופש הורס
כעת מתברר שאחרי שהשונית הוגדרה כאתר שנמצא בסיכון היעלמות, ועקב פרסומים שונים שדיווחו על החשש ששינוי האקלים יגרום למות השונית, נוהרים אליה תיירים רבים, שרוצים להספיק לחזות בפלא הזה מהר-מהר לפני שייגמר. הבעיה היא, שתיירות המונית - גם אם היא מורכבת בעיקר מאוהבי טבע שרוצים בטובת השונית - מכבידה על האתר הטבעי ומקשה על יכולת ההתאוששות שלו. הנהירה הזאת מוסיפה על גורמי העקה (סטרס) שאיתם השונית צריכה להתמודד.
מדובר בתופעה מוכרת מהשנים האחרונות המכונה תיירות הרגע-האחרון. תיירים שמבקשים להספיק לראות אתרי טבע שניצבים בפני סכנה מוסיפים מבלי דעת עומס על המערכות הטבעית. איך זה קורה? יותר תיירים, יותר תחבורה, יותר אשפה ויותר נזקים לסביבה.
במאמר שהתפרסם השנה, ביקשה החוקרת אנה פיג'וט-מקלר מאוניברסיטת קווינסלנד שבצפון מזרח אוסטרליה לבדוק את היקף התופעה בשונית המחסום הגדולה. במהלך 2015 היא ערכה סקר בקרב תיירים בשלוש נקודות מבוקשות במיוחד לאורך השונית בקווינסלנד, כדי לבדוק מדוע הם בחרו לבקר דווקא שם ודווקא כעת. 235 הנשאלים התבקשו לבחור מתוך 15 סיבות אפשריות לביקור ולדרג אותן לפי סדר החשיבות. 70 אחוז מהנשאלים הצהירו שהסיבה העיקרית לבחירת היעד היא הרצון לראות את השונית לפני שיהיה מאוחר מדי.
כיוון שהתיירות סביב שונית המחסום היא תעשייה שמגלגלת כ-5.6 מיליארד דולר בשנה, האוסטרלים יכולים לשמוח בהאצה בתיירות בטווח המידי, אך בטווח הארוך יכול להיות שמדובר בנזק חמור: הצמיחה בממדי תיירות הרגע-האחרון לשונית ככל הנראה תאיץ את חורבנה ובסופו של דבר גם תביא להאטה בכלכלה האוסטרלית, זאת כשהתיירים יחליטו שהשונית כבר הרוסה מדי לטעמם.
בעקבות החשש מתופעת תיירות הרגע-האחרון, ביקש המשרד להגנת הסביבה האוסטרלי מאונסק"ו, שהכריז על השונית כבר בשנת 1981 כאתר מורשת עולמי, להסיר מדו"ח שהתפרסם לאחרונה את ההתייחסות לשונית כאתר הולך ונעלם עקב שינוי האקלים, ומרשימת היעדים בסיכון של הארגון. התקווה היא שהמהלך ירגיע את התיירים המודאגים מלהגיע בדחיפות אל השונית ולהפעיל עליה לחץ כבד ומיותר.
הספד לשונית
עם זאת, מובן שלא כולם מוכנים לשחק את המשחק הזה. רק בחודש שעבר התפרסם מאמר של העיתונאי והסופר רואן ג׳ייקובסון במגזין Outside תחת הכותרת "הספד לשונית המחסום הגדולה (25 מיליון לפנה״ס-2016)". המאמר הכה גלים בתקשורת וברשתות החברתיות, וגרר אחריו ריבוי תגובות שמבטאות עצב עמוק, הכאה על חטא וצער על שהנזק שאנחנו גורמים לסביבה כה גדול עד שהרסנו את אחת מיצירות הטבע המופלאות ביותר. עם זאת, רבים פספסו את רוחו הסאטירית של המאמר, שנכתב ככל הנראה במטרה להציב מראה מול פנינו ולהראות לנו כיצד נרגיש כשאתרי טבע מופלאים יתחילו להעלם סביבנו עקב שינוי האקלים שיצרנו ולדרבן אותנו לפעולה על מנת למנוע זאת בזמן.
המדענים וחוקרי האלמוגים באוסטרליה מיהרו להרגיע את הציבור שהשונית עדיין לא מתה אלא רק ניזוקה באופן חמור מאוד משינוי האקלים. עם זאת, המצב בהחלט מדאיג. יכולת ההתאוששות של השונית ועצירת אירועי ההלבנה שמאיימים להשמיד את האלמוגים הרבים שמרכיבים אותה תלויים עדיין במידה רבה בצעדי מדיניות שיונהגו בשנים הקרובות על ידי מדינות העולם - יישום הסכם פריז, הפחתת פליטות גזי החממה באופן משמעותי והגבלת עליית הטמפרטורה העולמית.
עומס במפרץ אילת
גם בישראל אפשר להרגיש את ההשפעות של תיירות הצלילה. צלילה היא ספורט פופולרי מאוד בישראל ואילת היא המקום המתאים ביותר לכך. המים הצלולים בים האדום ועושר החי בו, בשילוב עם הטמפרטורה הנוחה יחסית לאורך כל השנה, מושכים למפרץ אילת צוללים מקומיים בהמוניהם וכך גם תיירים רבים. הבעיה היא שמספר יעדי הצלילה באזור מצומצם למדי. האתרים הפופולריים, אלה שהראות בהם טובה יחסית, הגישה אליהם נוחה ושבהם ניתן לחזות בשוניות אלמוגים מרשימות, מרוכזים בחוף הדרומי של המפרץ ומושכים אליהם בתקופת הקיץ אלפי צוללים מכל רחבי העולם. בשבתות ובחגים כמות המבקרים אף גדלה, הלחץ מתגבר והעומס על אתרי הצלילה נעשה כבד עוד יותר.
ללחץ הכבד על האתרים יש כמובן מחיר סביבתי: כמות הצוללים באתרים, לפעמים בשילוב חוסר ניסיון, גורמת לצוללים רבים לפגוע באלמוגים בסנפיריהם ובציוד המגושם שעליהם, ולהרחפת חול שפוגעת באלמוגים ובדגים. שבירה של חלק מהאלמוג היא הרסנית בשבילו: לוקח לו כשנה לגדל מחדש סנטימטר שנשבר ממנו ברגע של חוסר תשומת לב של צולל. התנהגות זו היא כנראה חלק מהגורמים לכך שהשוניות והדגה במפרץ הולכות ומידלדלות במהלך העשורים האחרונים.
תיירות בת קיימא
בעיה נוספת במפגש בין טבע לתיירים הוא היחס לו זוכים בעלי החיים מידי אלה שבאים לצפות בהם. כך, למשל, בדרום מזרח אסיה פועלים אתרים רבים שמציעים רכיבה על פילים. ארגוני בעלי חיים טוענים שמספר הרכיבות הרב בכל יום עלול לגרום לפגיעה פיזית ומנטלית בפילים. בקלאו שבמיאנמר (בורמה) פועל מחנה שנקרא Green Hill Valley Elephant Camp ושמשמש כמקלט לפילים, בין היתר כאלה שהוצלו מ"תעשיית הרכיבה". תיירים יכולים להגיע למקום ולשחק עם הפילים, לרחוץ ולהאכיל אותם. זה אמנם מעט יקר, אך זה מאפשר למקום לדאוג לרווחתם של הפילים. המחנה עוסק גם בחידוש היער המקומי שצומצם בעקבות כריתת עצים, והתיירים יכולים לקחת חלק פעיל בכך על ידי נטיעה של עצים.
בניו זילנד תוכלו למצוא סיורי תצפית בלווייתנים שנעשים ממרחק גדול ובמספרים מצומצמים, כדי לא לפגוע או להפריע לאוכלוסיית הלווייתנים.
"יש כיום דרישה לתיירות בת קיימא על פני תיירות רגילה. מובן שכסף תמיד יהיה הגורם הקריטי בקבלת החלטות, אבל הגדרת עסק כאקולוגי נותן יתרון שיווקי ותדמיתי, סוג של 'תו איכות'. השאיפה שלנו היא שהתיירות ההמונית תהיה בת קיימא ושזה לא יישאר בגדר נישה תיירותית", אומרת וימר-לוריא מקימת ומנהלת עמותת תיירות אקולוגית ובת קיימא ישראל. "דווקא כשהתיירות המונית, קל להפוך אותה לבת קיימא על ידי ניצול כמות האנשים לשימוש בתחבורה ציבורית, השקעה בקהילה, השקעה בתשתיות ירוקות ועוד. כמו שבעיר הכי קל לחיות חיים ירוקים כי הכול קרוב, נגיש ובדרך כלל קטן ממדים, כך גם תיירות המונית יכולה להיות בת קיימא כשהיא נשענת על משאבים מתאימים".