החומה הסינית, 11 בבוקר, 30 מעלות. לצלילי מחיאות כפיים צוהלות ושריקות "הוא תותח, הוא תותח הוא תותח", יורד לו באנרגיות שיא אהרון, בן 82, פנסיונר שהכרתי רק אתמול וסיפר לי שהחליט לצאת להרפתקאות מסביב לעולם כל עוד הוא חי. אהרון טיפס על החומה הסינית במשך שעתיים והגיע עד לפסגה. מזיע, מתנשף בכבדות ועם מקל הליכה, אהרון התקבל בסלפיז ובהתלהבות של עשרות תיירים סינים בכושר שיא, מרוגשים למראה האדם המבוגר בפסגה. אני תוהה לעצמי איך למען השם הוא טיפס כפול 3 מדרגות ממני, ילדה בת 21 שהתחילה להתלונן ש"טוב מותה מחייה" כבר במדרגה העשירית? איך לכל חברי הטיול המאורגן שלי, בניהם ישראלים בגילאי 50-80 יש יותר אנרגיות מצוציקית כמוני? ומה בכלל תל אביבית בת 21 עושה עם פנסיונרים זרים בחומה הסינית? זאת שאלה טובה ואנסה לענות עליה בלי להישמע מטורפת. טוב, אולי רק קצת.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש
עם סיום בחירות 2019 מועד א', גיליתי שאני יוצאת לחופשה בעל כורחי. אתמול הייתי הדוברת של חברת הכנסת מרב מיכאלי, היום אין מספיק מנדטים כדי להכניס אותה לכנסת, אזי – מחר אני מובטלת. מפה לשם, אני מוצאת עבודה כיועצת תקשורת אבל מתברר לי שתחילת העבודה היא רק בעוד חודש. לאחר מסע חיפושים נואש אחרי חברים או בני משפחה שיטוסו לטייל איתי, התברר לי שאנשים נורמלים עובדים ולא יכולים להקפיא את חייהם למשך חודש לצורך גחמותיה הפרטיות של חברה טובה וספונטנית (כמה סאחים כולם כאן יכולים להיות לפעמים אה?).
לאחר שהתקבלה ההבנה במוחי, ניצבו בפניי שתי אופציות. האחת, להתחפשן קצת בבית ולעשות בינג'ים מפחידים. השנייה, לצאת להרפתקה בחו"ל, לגמרי לבד. וכן, אלו שתי האופציות היחידות מאחר ואני אדם די קיצוני. וזה גם אחלה דרמה שמוסיפה לסיפור. אז בכל אופן, האמת היא שעם כל הפוזה אני קצת פחדנית כדי אשכרה לקנות כרטיס ולטוס לבד, אז למה שלא אעיף מבט באינטרנט על טיול מאורגן? וואו, סין כזאת מדינה מעניינת? שבועיים שלמים בין שנגחאי, בייג'ינג והונג קונג? יאללה, חיים רק פעם אחת. הזמנתי.
"מה בחורה יפה כמוך עושה כאן לבד"?
ערב יום העצמאות, אני מגיעה עם מזוודה אחת גדולה מדי לטרמינל 3. המדריך פתח לנו קבוצת וואטספ לפני כמה ימים ושלח תמונת פורטרט שלו כדי שנדע לזהות אותו בין כל ההמון בנתב"ג, אני מחפשת אותו בין כל הפנים הלא מוכרות. "מה לעזעאזל חשבתי לעצמי כשהזמנתי שבועיים בסין ואין לי מושג קלוש עם מי אני הולכת לבלות?!", עוברת לי המחשבה בראש, ומיד אחריה מגיעה עוד אחת- "יאללה, צחוקים. חיים רק פעם אחת. מה כבר יכול לקרות? בטוח יהיה כאן עוד מישהו בגילי".
אז לא, לא היה. עם הנחיתה בבייג'ינג אנחנו מתכנסים אחר המדריך ואני מבינה שאני הולכת לבלות שבועיים עם פנסיונרים. אין כאן אפילו אדם אחר צעיר, אין אפילו אדם שקרוב ללהיות צעיר. כולם נועצים בי מבטים, מנסים להבין מי ההורים שלי כאן. כל אחד מניח שהזוג לידו אחראי על הילדה הצעירה. למעשה הייתה אפילו סבתא שגילתה רק ביום האחרון של הטיול שמרים ודוד מהצפון הם לא ההורים שלי בכלל. נו שוין.
"הלו מיידלע, מה בחורה יפה כמוך עושה כאן לבד? אם היה לי נכד פנוי מיד הייתי משדך לך אותו", מגחך וקורץ לי יצחק, בן 72, במסוף המזוודות. אני עונה שתודה והכל אבל יש לי חבר. יצחק ניסה להרגיע וענה לי שלא אדאג כי מעכשיו אנחנו נהיה החברים הכי טובים. צחוקים, יצחק ואני BFF. תפסתי לעצמי שורה נפרדת באוטובוס, השיער הבלונדיני שלי מציץ מבין ראשים לבנים וקרחים, המדריך מתחיל להציג את ההיסטוריה של סין, ואני נקרעת מצחוק על איך הגעתי לסיטואציה הזאת בכלל, ועוד מרצוני. אז אני שמה לי באוזניות בפול ווליום שירים של אריאנה גרנדה וכך המסע ההזוי שלי התחיל.
"תוך דקות הפכתי להיות זו שפותרת לכולם את הבעיות"
לחץ ובהלה אוחזים בחברי הטיול, טור של סבים וסבתות מחכים למוצא פיה של הצעירה בת ה21 – מה עושים עם המכשירים הסלולריים החכמים האלו אם האינטרנט לא עובד? הרי כולם יודעים שמבוגרים חשים לעיתים קשיים עם טכנולוגיה מתקדמת ועם פלאפונים מתקדמים, אז לכו תשימו אותם בסין ותנו להם לנסות לתקשר עם המשפחה, במדינה בה אין וואטספ, אינסטגרם, פייסבוק או אפילו גוגל. לכו תסבירו להם שהם היו צריכים להוריד כבר בישראל תכנת VPN שתעקוף את החומה הסינית הגדולה ולמה אם אין להם חבילת גלישה אז אין להם איך לתקשר עם הנכדים באופן יום יומי.
תוך דקות ספורות הפכתי לדוקטור בטכנולוגיה ומדע, זו שפותרת לכולם את הנקודות הבעייתיות בהגדרות בפלאפון, מתקשרת למוקדי טלפונים בישראל ונותנת להם את הטלפון שלי כדי להודיע לנכדים ולילדים שהם נחתו ושהכל בסדר. היה זוג שאף הגדיל ראש והחליט לשלם לי על הסיוע הטכנולוגי, 10 שקלים חדשים שלמים. שוקלת לפתוח אחרי הטיול הזה סטרטאפ לייעוץ סלולרי למבוגרים, בטוח אפשר לצאת מזה מליונרית.
לאט לאט הקבוצה הזרה הולכת ומתגבשת, נהפכת למין משפחה אחת קטנה ומוזרה שמורכבת מקיבוצניקים גימלאים, משני זוגות של עולים מרוסיה, זוג אילתי, זוג מנהריה, זוג סבתות שנרשמו ביחד, סבא שזה הטיול הראשון שלו בחו"ל מאז "הטיול" שעשה במצרים במלחמת יום כיפור וילדה אחת בת 21. אחרי שקלטתי מי נמצא מאחורי ומצדדי, הבנתי שאולי יהיה מוזר, אבל בטוח שלא משעמם.
במשך שבועיים טיילנו במקומות מהממים כמו שנגחאי, גווילין, יאנגשו, מקאו, הונג קונג ושיאן וכל הזמן תהיתי לעצמי – למי כאן יש את הפוטנציאל הגדול ביותר להיות צלם אינסטגרם מוצלח? הרי טסתי לקצה השני של העולם, אז אני לא אעלה תמונות לסטורי? אחרי כמה נסיונות כושלים עם הטיימר באייפון או עם מקל הסלפי, החלטתי ללמד אותם שיעור או שניים על תמונה מוצלחת. מנסה בקושי רב להסביר על חוק השלישים, על מה זאת תמונת פורטרט, על ללחוץ על הרקע כדי לסדר את התאורה ועל איך לא לרעוד תוך כדי.
אומר זאת כך – השבוע הראשון שלי בסין למעשה כמעט עלה בעננת שכחה השמיימה. התמונות יצאו מטושטשות, רועדות, ואיכשהו מכל זווית יצאתי זוועה. אבל בשבוע השני חלה תפנית מדהימה - הלקחים הופנמו, השיעורים נלמדו והחבורה המקסימה שהתגבשה סביבי הצליחה להוציא מספר מרשים של תמונות שנעות על הספקטרום שבין יפות לבין תמונות סבבה. אז תמונת פרופיל לא יצאה מהטיול הזה, אבל זה היה מספיק טוב בשבילי.
שמיכת משי ב4,000 שקל? לקחנו!
אז אם תהיתם מאיפה סבא וסבתא שלכם מביאים את כל המתנות שהם קונים לכם בחו"ל וכמה הן עלו, התשובה היא שמכל מקום, ובהמון כסף. הם קונים הכל לאהובים שממתינים להם בישראל, או לפחות כל מה שממליצים ועוטפים בהסברים רפואיים. לקחו אותנו בממוצע פעם ביום לביקור במפעל במבוק, מפעל משי, מפעל רפואה סינית או מפעל פנינים. בכך עם הדגימו לנו במשך חצי שעה את המלאכה ושלחו אותנו כמו צאן לטבח, היישר לקניות. אחת מהמטיילות קנתה ב-400 שקל צמיד שחור שאמור לפתור לה את בעיות השינה והכולסטרול. סבתא אחרת קנתה לכל הנכדים שלה שמיכות וסדינים ממשי בלא פחות מ4,000 שקלים. כשהגענו למפעל במבוק קנינו כל הקבוצה במצטבר כ-40 בגדים שאמורים לנדף זיעה ולהפוך את העור שלך לצעיר כמו בגיל 16. זה באמת פשוט מדהים, הייתי יכולה באותה מידה לקחת אותנו למפעל נעליים ולספר שהנעליים האלו עשויות מהציפורניים של אלוהים בכבודו ובעצמו, והיינו קונים אותן באלפי שקלים. טירוף. מה לא עושים בשביל הנכדים תגידו לי?
בשבועיים האלה הספקתי מה שלא הייתי מספיקה גם בחצי שנה לבד. הלו"ז היה עמוס, מרגש, מלא בהליכות ובטיולים, בנסיעות ובקניות, במסעדות ובמוזאונים, היה שם הכל מהכל. יש משהו בטיול מאורגן שהוא סופר נוח, לשם שינוי אתה לא צריך לדאוג מכלום – לא מאיפה מחליפים כסף, לא מרכבות, לא מכרטיסי כניסה לאתרים, לא מאוכל. כלום. הדבר היחיד שאתה צריך לעשות הוא ללחוץ פליי וליהנות, יש מישהו שדואג להכל במקומך. היתרון בכך שיש מדריך שמלווה אותך בכל שנייה ויודע לענות במקצועיות על כל שאלה הוא חשוב, במיוחד לאנשים שמעריכים אינטלקטואליה ולא מסתפקים רק בזארה ובפריימרק בחו"ל.
הדבר הכי טוב בטיול מאורגן, לאנשים שאוהבים באמת לטייל, הוא שאתה רואה הכל מהכל ולא מפספס כלום. הלו"ז מוקפד ומאורגן בדיוק מרשים, נותן לך טעימות מהכל וברמה גבוהה. במדינה כמו סין, בה המשטר מסתיר מהעולם את המתרחש בה, אין יותר מדי ברירות אלא לקחת טיול מאורגן. הסינים לא מדברים אנגלית, השלטים לא מדברים אנגלית, אין גוגל מפס ואין כלום. בלי מדריך, אני באמת לא יודעת איך הייתי מסתדרת לבד.
"זה לא הגיל, זה התרגיל"
ככל שהימים חלפו מצאתי את עצמי מתחברת ליצחק ושרה, לדוד ולמרים והופכת לחברה של פנסיונרים וקיבוצניקים בגילאי 50 פלוס. בזמן קצר מאוד, האנשים שעד לפני מספר ימים נראו לי זרים לחלוטין, נהפכו לי למעין משפחה קטנה. פער הגילאים הולך ומטשטש, המבטים החוששים מתחלפים בצחוקים ובבדיחות משותפות והאווירה מפתיעה לטובה. אז לא אשקר, כשנותנים לנו שעתיים להסתובב לבד בשנגחאי אני מעדיפה ללכת לבד ולעשות את השופינג שלי בראש שקט וברגליים זריזות, אבל כשיושבים בערב לאכול במסעדה ביחד, זה באמת כיף. סביב שולחן אחד אנחנו יושבים לנו ימנים, שמאלנים, קיבוצניקים, אילתיים, סבים, הורים וכמובן ילדה צעירה אחת. לאחר שבועיים, כשנפרדנו - הם לישראל ואני להונג קונג, לשבוע אצל חברה שגרה שם, אפילו היה לי קצת עצוב.
אני לא מתחרטת על הטיול הזה אפילו לשנייה. נכון שלא ציפיתי וקיוויתי שלא יגיע לטיול אפילו אדם אחד בגילי, אבל כמות הלקחים והתובנות שלקחתי איתי לחיים מהחוויה הזאת הם פרייסלס. המסע הזה גרם לי להבין שבעולם הזה נפש צעירה יכולה לפעום גם בגוף של אדם בן 82, בדיוק כמו שנפש של אדם זקן וערירי יכולה להתנחל בלבבות של בני 20 רבים שאני מכירה. בסוף הטיול ההזוי, המצחיק והמטורף הזה, המשפט המוכר "זה לא הגיל, זה התרגיל" קיבל עבורי משמעות אחרת לחלוטין. בגיל 82 אני רוצה להיות כמוהם, אני רוצה לכבוש את העולם, לטייל בעולם ולא להניח לרגליים שלי לרגע. הגעתי לטיול חוששת ויצאתי מחוזקת מתמיד, מוכנה להרפתקה הבאה.