העיר עזה היא אחת הערים העתיקות בעולם. היסטוריונים מעריכים שהעיר עזה היא בת יותר מ-5,000 שנה, עם גלי אימפריות – הפרעונים, הפיניקים, הפלשתים, הכנענים, האשורים, המוגלים, הביזנטים, אלכסנדר מוקדון, הרומאים, הפרסים, העות'מאנים והבריטים – כולם חשקו בנמליה ובנתיבי המסחר שלה המחברים את אפריקה ואסיה.
תרבויות אלו הותירו חותם משלהן על עזה ותרמו למורשת ההיסטורית שלה, אם כי במהלך השנים ולאורך המלחמות ברצועה, הביזה של אותם מקומות ובנייה מעל אתרי עתיקות, רבים מהאוצרות הללו נהרסו או נשכחו עם הזמן.
אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר שניזוק ללא הרף הוא מבצר בארוק (Barquq) בחאן יונס בדרום רצועת עזה. הוא נחשב לאתר האיסלאמי החמישי בחשיבותו באזור, והוא המתקן הראשון שהוקם על ידי הממלוכים כדי לקדש את שלטונם באזור כולו. המבצר נועד להוות נקודת התכנסות לסוחרים החוצים בין מצרים ללבנט, בנוסף לתפקידו כבסיס צבאי. כיום נותרו רק 10 מהמצבר המקורי, לאחר שאנשים בנו את בתיהם בחלקים נרחבים של שלו. בנוסף, חנויות רבות, מוסכים ודוכנים אקראיים הוקמו בחלקים הנותרים של חומות המצודה.
>> ישראלים בסיני: "מפחדים שירצחו אותנו – גם המקומיים עוינים"
רצועת עזה, שהייתה גשר המקשר בין הלבנט למצרים, הייתה ביתם של תרבויות עתיקות רבות. מלבד למבצר בארוק, בעזה יש גם הנמל העתיק ביותר במזרח התיכון. ההיסטוריה של הנמל העתיק של אנתדון (עיר נמל הלניסטית) נוגעת גם בתקופות אשור, רומא ויוון משנת 1200 לפנה"ס ועד 324 לספירה. הוא ממוקם כ-6 קילומטרים צפונית-מערבית לעיר עזה ומשתרע על שטח של כ-180 דונם. אתר ייחודי זה, שחלקים ממנו קבורים, משמש לאימונים צבאיים של גדודי אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס השולטת בעזה – ובכך היה נתון להרס בעקבות הפצצות ישראליות.
אחת הכנסיות הפעילות והוותיקות ביותר בעזה, כנסיית פורפיריוס הקדוש נפגעה מהפגזה אווירית, ועדים אמרו לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP כי כתוצאה מכך נפגעה חזית הכנסייה וגרמה למבנה סמוך להתמוטט. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית העתיקה של העיר עזה מוקפת חומות מהתקופה הצלבנית, הכנסייה נקראת על שם בישוף מהמאה החמישית, הבישוף פורפיריוס, שכביכול סגר את כל המקדשים הפגאניים בעזה ובנה את היסודות המקוריים של הכנסייה בשנת 425 לספירה. היא אושרה ככנסייה השלישית העתיקה בעולם על פי האתר הרשמי של הכנסייה, והיא שופצה בשנת 1856.
ברובע זייתון העתיק של העיר עזה, בית המרחץ בסגנון הטורקי, חמאם א-סמארה (Hammam Al-Sammara) נושא את שמה של הקהילה השומרונית שניהלה אותו בעבר. לוח על המבנה העתיק מתוארך לשנת 1320 לספירה. אריחי השיש של החמאם, התקרות המקושתות וחלונות הוויטראז' של החמאם נפלו או נשברו השנים, חלקם תוקנו אך אחרים מעולם לא הוחלפו.
ישנם את אתרי מורשת התרבותית שהחמאס מעדיף להרוס או להשאיר אותם לא נחקרים. בסמוך למחנה שאטי נמצא מיקומה של העיר העתיקה אל-בלאקיה, ששגשגה לפני שלוש מאות שנים. כמה חורבות שנמצאו שם כוללות מקדשים רומיים, בית קברות ביזנטי, ויסודותיו של הנמל הישן של עזה.
בעזה ניתן גם לראות לא מעט מורשת יהודית המשתלשלת עוד מתקופת החשמונאים. בשכונת רימאל קיים בית כנסת שנבנה בשנת 508 לספירה, בתקופה הביזנטית ובו התפללו השבוע חיילים שנכנסו לעיר. פסיפס ובו דוד המלך עם לירה ושמו רשום בעברית הועבר למוזיאון ישראל בירושלים לשיקום לאחר שישראל כבשה את רצועת עזה במלחמת ששת הימים ב-1967.
הנוכחות היהודית בעזה נקטעה בשנת 1929, כאשר נאלצו יהודים לעזוב את האזור עקב פרעות, ולאחר מכן אסרו עליהם הבריטים לגור בעזה. עם זאת, כמה יהודים חזרו, וב-1946 הקימו את הקיבוץ הדתי כפר דרום, על שם כפר יהודי שהתקיים במקום בתקופת המשנה.