יודע כל מטייל, מתחיל כוותיק, כי על שלושה דברים יקום וייפול טיול: הנוף, הלינה והאוכל. היה זה נפוליאון שקבע כי הצבא צועד על קיבתו, ובמדינה בה כל העם צבא, חלה עלינו החובה המוסרית לברר מה התפריט המקומי ביעד הבא שלנו לחופשה.
החלטנו לזרז עבורכם את התהליך, ואספנו מספר מאכלי-רחוב מקומיים ביעדים שונים בעולם, כאלו שניתן למצוא בכל פינה. אם אתם מכירים עוד כאלה, אתם מוזמנים לטקבק לנו.
פראג: Trdelnik
אחד היעדים הפופולאריים בקרב הישראלים היא ללא ספק פראג. מסתבר שמעבר למאות הצריחים המחודדים בעיר והנוף המדהים, ניתן למצוא ברחובות גם מאכל מקומי בשם Trdelnik. מדובר במאכל מתוק העשוי מבצק מגולגל המשופד על מקל ועטוף בסוכר ואגוזים, ומבושל על גריל. ואנחנו פשוט החלטנו לקרוא לו "בייבי קיורטוש", על שום הדמיון הרב למאכל ההונגרי שנמכר גם בארץ.
סין: דים סאם
אחד המאכלים הסינים המוכרים ביותר הוא ללא ספק הכופתאות המאודות שנמכרות בכל פינת רחוב במדינה המאוכלסת-מדי הזו. על אף שרובנו מכירים את הכופתאות פשוט בשם "דים סאם", ברחובות סין תאלצו לקרוא לכל סוג של כופתאות בשמו, אז כדאי שכבר תתחילו להתאמן על לבטא מילים כמו "באו-דזה", "גאו-דזה" וכדומה.
ויאטנם: Phở
בין אם חפצתם לראות את התרבות המקומית בויאטנם, ובים אם רצועת החוף הכמעט-אינסופית של המדינה קסמה לכם, אל תשכחו לעצור באחד הרחובות ולטעום מנה של "פו". "פו", מעבר להיותו מילה שאתם משוכנעים שאתם מבטאים נכון אבל בעצם ממש לא, הוא גם מרק אטריות מקומי, המכיל בקר או עוף ואטריות אורז, וכן ירקות ותבלינים שונים לפי טעמכם האישי.
פרו: שרקנים
בעוד שרובנו מכירים את החיה החמודה "שרקן" (לה גם קוראים חזיר ים, ו"קביה"), כחיית מחמד חמודה שמתרוצצת לה בכלוב, בפרו (שם קוראים למכרסם החמוד cuy) דווקא מסתכלים עליה בתור מנה עיקרית. הנה וידיאו שמראה איך מגישים את המנה במסעדה בפרו - בתור אוהבי בעלי חיים, מצאנו את הוידיאו קצת קשה לצפייה, אבל לשיקולכם.
בריטניה: פיש אנד צ'יפס
כל מי שביקר בבריטניה יודע שלממלכת הוד-מעלתה יש כמה סימנים מזהים: שומרים בלבוש מגוחך, שעת תה יומית ודוכני פיש-אנד-צ'יפס. מדובר בדג בבלילה המטוגן בשמן עמוק ומוגש עם צ'יפס מתפוחי-אדמה, והכל בתוך נייר עיתון. המאכל הוגש לראשונה בשנת 1858, והיום כבר ניתן למצוא אותו בדוכנים בכל פינת רחוב.
ניו-יורק: נקניקיות
אוהבים נקניקיות? אם יחפשו לניו-יורק כינוי קצת יותר מציאותי, סביר להניח ש"התפוח הגדול" יוחלף ב"נקניקיה עם חרדל". זה אולי כינוי קצת פחות אטרקטיבי, ובכל-זאת, אם תחפשו מה לאכול ברחובות העיר הכל-כך-מפורסמת, כנראה שתמצאו הרבה יותר דוכני נקניקיות מאשר פירות-אסורים בממדים מוגזמים.
הודו: סמוסה
אין ישראלי שעבר בהודו ולא אכל לפחות סמוסה אחת. מדובר במאפה הממולא בדרך כלל בירקות (כגון תפו"א), מטוגן בשמן עמוק ומוגש בצורות של מצולעים שונים, לרוב משולשים. במילים אחרות, מדובר בבורקס עם מבטא הודי.
תאילנד: חגבים וג'וקים מטוגנים
רחוב הקווסאן שבבנגקוק, עמוס בדוכני אוכל רבים ומגוונים. מה לא מוכרים שם על העגלות? פירות ים, פירות חתוכים ושלל מתוקים מפנקים. אבל המאכל העממי והייחודי, שלרוב מעורר חלחלה אצל התיירים, מוגש דווקא בקערה עמוסת חטיפים מטוגנים - לוקח קצת זמן להבין את פשרם, אבל במהירה מתברר כי מדובר בג'וקים וחגבים שסיימו את חייהם בשמן העמוק. האמיצים שבינינו יטעמו את המעדן המסורתי, אבל רבים יעזבו את המדינה מבלי לטעום, שלא נאמר להביט בקערה המגרה.
מונגוליה: חלב סוסים
רובם של המונגולים בימינו עדיין נוודים, ועל כן התרבות שלהם קשורה מאוד לבעלי החיים שסובבים אותם, ובמיוחד לסוסים. המונגולים נוהגים לשתות חלב סוסים, אותו הם חולבים ומוכרים בדרכים בבקבוקי פלסטיק. בניגוד לחלב המוכר, חלב סוסים הרבה יותר חמוץ, ואף נותן תחושה של משקה מוגז. חלק מהמקומיים טוענים שניתן להשתכר ממנו.
מקסיקו: בוריטו
אי-שם במרכז אמריקה, בין סומבררו לפונצ'ו, ניתן למצוא את המאכל המקסיקני המוכר ביותר: הבוריטו. מדובר בטורטייה מגולגלת וממולאת בבשר. בעוד שבמקומות רבים בעולם נהוג להכין בוריטו עבה ומלא בכל-טוב, האורגינל המקסיקני דק בהרבה, אך טעים לא פחות.
העיר העתיקה: בייגלה
כשחושבים על אוכל מקומי-ישראלי, עולים לראש פלאפל, שווארמה והוויכוח הנצחי על החומוס הכי טוב בארץ. אבל אם ניזכר כולנו בביקור האחרון שלנו בעיר העתיקה בירושלים, בוודאי תעלה לנו התמונה של הבייגלה הארוך שנמכר ליד שערי הכניסה, זה שמגיע עם שקית זעתר קטנה ליד. כן, גם בבית יש אוכל טוב.
