מה המקום הכי רחוק, הכי נידח, הכי "סוף העולם" שאתם יכולים לחשוב עליו? אולי איי קרגלן, המכונים "איי הבדידות" והנמצאים בדרום האוקיינוס ההודי? או אולי קלדוניה החדשה, קבוצת איים בדרום-מערב האוקיינוס השקט? גם אנטארקטיקה, היבשת הקפואה, לא בדיוק נמצאת במרחק נגיעה מכאן. אבל כשמדובר ביציאה לטרק, אנחנו חושבים דווקא על מקום אחר, קרוב יותר פיזית אבל הכי רחוק מנטלית ממסלולי הטרקים המוכרים והפופולריים.
גרינלנד, אי גדול (למעשה הגדול בעולם) שנמצא בין אוקיינוס הקרח הצפוני לאוקיינוס האטלנטי, קרוב לצפון אמריקה אם כי מבחינה מדינות הוא שייך לאירופה, הוא אחד היעדים המפתיעים והמסובכים לטיולי טרקים. ולמה מסובך? כי בכל האי, ששטחו 2,166,086 קמ"ר (לעומת 22,072 קמ"ר שהם שטחה של ישראל) יש רק שביל מסומן אחד, במערב האי, אם בחרתם ללכת בחוף המזרחי תצטרכו להסתדר בלי שבילים כבושים, מקומות לינה או חנויות אוכל. תודו שזה מתחיל לדגדג את יצר ההרפתקנות שלכם. עכשיו נשאר רק לגלות איזה נוף מחכה להולכים בטרק בגרינלנד וכמה דברים פרקטיים כמו איך מגיעים, איפה לנים במהלך הטרק, איפה מצטיידים באוכל וכדומה.
אין דברים כאלה, באמת
נתחיל בדבר הראשון שידהים אתכם מיד כשתגיעו לגרינלנד: הנוף. סביר להניח שאתם משתמשים במילים "אין דברים כאלה" בדיבור יום-יומי, אבל בגרינלנד באמת תרגישו שאין דברים כאלה. נתחיל עם זה שיותר מ-80 אחוז משטח האי מכוסים בקרח, ולמרות שההתחממות הגלובלית פוגעת בקרחוני גרינלנד פגיעה אנושה, עדיין רוב מה שתראו כאן זה קרח, קרח ועוד קצת קרח. מלבד קרחונים יבשתיים, גם במי האוקיינוס יש קרחונים בעלי צורות מופלאות, ולצדם וביניהם שוחים לווייתנים.
לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
גם ביבשה יש הזדמנויות לפגוש בעלי חיים, כמו דובים, שועלים ואיילי צפון, ופחות הזדמנויות לפגוש בני אדם. אם בניתם על מסע שופינג מענג בסוף הטרק, תשכחו מזה. הסחורה בחנויות מועטה ויקרה מאוד, וכיוון שבגרינלנד לא מגדלים פירות וירקות, הכל מגיע בטיסה מדנמרק (גרינלנד נחשבת לטריטוריה דנית), כך שלמחיר המאוד לא נמוך בארץ המקור נוסף גם מחיר ההטסה. אז מה כן אוכלים בגרינלנד? האינואיטים (הילדים תושבי גרינלנד) אוכלים בעיקר דגים ובשר לווייתנים. מי שרוצה לגוון את התפריט יכול להתנחם שלפחות כאן לא תוכלו להתלונן על זה שבארץ הכל כל כך יקר.
מתי, איפה, כמה ולמה?
טרק בגרינלנד זה עניין מסובך ומורכב בהרבה מטרקים במקומות אחרים בעולם. לא מספיק להגיע עם נעלי הליכה ותרמיל על הגב ופשוט להתחיל ללכת. הטרק עצמו וההכנות אליו לגמרי לא פשוטים וחייבים להיערך בהתאם. כדי להבין טוב יותר מהם האזורים הנוחים יותר לטיול ומה מצפה לאורך הטרק, פנינו ליזהר דמטר, משוגע על טרקים ומדריך טרקים בגרינלנד (ובמקומות נוספים בעולם). הנה כמה דברים שאמר לגבי הטרק, שהוא מחשיב מהיפים והמאתגרים בעולם:
איך מגיעים לגרינלנד? חברת התעופה אייר גרינלנד מפעילה טיסות מקופנהגן לשדה התעופה ב-Kangerlussuaq (תתחילו להתרגל לשמות הבלתי אפשריים האלה) שבמערב האי. חברת התעופה האיסלנדית אייר איסלנד מפעילה טיסות מריקיאוויק ל-Kangerlussuaq ול-Nuuk, בירת גרינלנד והעיר הגדולה בה, שגם היא נמצאת במערב האי, ול-Kulusuk בחוף המזרחי. הבחירה איפה לנחות תלויה בין השאר באזור שבו אתם מתכננים לצאת לטרק.
מהי העונה הטובה ביותר להגיע? הזמן היחיד שמתאים לטרקים הוא הקיץ, בחודשים יולי-אוגוסט, כשמזג האוויר יבש וחם יחסית, אם כי קחו בחשבון שבלילות הטמפרטורה יורדת לאפס מעלות ומאמצע אוגוסט כבר יורד שלג בהרים. בקיץ נהנים משעות ארוכות של אור – השמש מאירה עד חצות, בין חצות לארבע לפנות בוקר יש דמדומים ואז שוב אור יום.
איפה הולכים? בצפון גרינלנד קר מאוד, אין יישובים וההגעה לשם מסובכת מאוד ולכן לא מתאים לצאת שם לטרקים. האזורים המתאימים לטרקים נמצאים לאורך החוף המערבי והמזרחי, בחלקו הדרומי יותר של האי. החוף המערבי קל יותר להליכה כיוון ששם נמצא השביל המסומן היחיד בגרינלנד, שנקרא Arctic Circle Trail. זהו שביל של 160 ק"מ שלאורכו יש שמונה בקתות לינה פשוטות המתאימות לארבעה עד עשרה מטיילים, אבל אין מקומות להצטייד באוכל ולכן צריך להגיע מצוידים מראש. רק כמה מאות טרקרים הולכים כאן בשנה, כך שרוב הזמן תוכלו ליהנות בשלווה ובשקט מהנופים המהפנטים.
אם זה נשמע לכם פראי ומבודד, חכו שתגלו מה יש במזרח גרינלנד. במילה: כלום. ועוד מילה: הכל. כלומר, אין כאן אפילו שביל מסומן אחד, אין בקתות לינה, אין מקומות לקנות אוכל, כך שצריך לצאת לטרק מצוידים בהכל, כולל אוהל ושק שינה. ומה כן יש במזרח האי? נופים שלא מהעולם הזה: רק אתם, האוקיינוס, המפרצים המבודדים, הקרחונים הצפים בים, הרים, דובים ולווייתנים. מצד אחד, שממה, מצד שני - עולם ומלואו.
עם מה מתמודדים? אחרי שפתרתם את עניין ההגעה לגרינלנד, קחו בחשבון שההליכה יכולה לעבור דרך נהרות גועשים עם מים קפואים (כלומר, לא תישארו יבשים) ופני השטח, בעיקר בצד המערבי, מאתגרים ולא קלים להליכה. התקשורת הסלולרית יקרה מאוד ולא יעילה, ולכן יש להצטייד בטלפון לווייני. וכן, דובים אולי נראים חמודים, אבל הם מסוכנים מאוד והרבה פעמים רעבים מאוד.
בגלל כל הסיבות האלה והפתעות לא צפויות נוספות שעלולות לצוץ לאורך הדרך (ותאמינו לנו שהן יצוצו), מומלץ, לפחות בפעם הראשונה שאתם יוצאים לטרק בגרינלנד, להצטרף לטרק מודרך.